עורב על כתפי
איזה כיף לי סודית שאת זוכרת שירים שלי. מה אני יכול לבקש יותר?
את מדברת אלי, חש את הבל פיך, רואה את עוית פנייך, לא שומע מאום, כלום. את נמוגה, אש כבויה. צללים לא ברורים, צל דימדומים. פעם הייתה לך נוכחות, לא יכולתי להתעלם, תמיד היית שם, היית העורב על כתפי, מנקרת בי עד זוב דם. פעם היית הציר, אני מעגל שבוי בלהט התשוקה, מתמסר, נסחף, נכבש, נכנע. פעם, שאבת כוחות, כירסמת ביכולות. לא נותר בי דבר לא הותרת בי מחר. וכעת... העורב מת, ואיתו גם את נעלמת, התפוגגת, וחדלת, הקנאה.
איזה כיף לי סודית שאת זוכרת שירים שלי. מה אני יכול לבקש יותר?