המאמר
מיליון שנות קנאה - מאת אריקה גוד ================================ התיאוריה שלפיה יש הבדל מהותי בין הקנאה הנשית לקנאה הגברית מתבססת, לטענת מחקרים חדשים, על שיטות ניסוי בעייתיות. הקנאה, על פי העוסקים בפסיכולוגיה האבולוציונית,התפתחה לפני כמיליון שנה בערבות אפריקה. שם, במרחבי הסוואנה, היה על הגבר להישמר מכל משמר מפני הפיכתו לקרנן, שמא יבזבז את משאביו וייתן בלא יודעין את רגל הממותה שצד במאמץ רב לצאצאיו של גבר אחר. לנשים היו דאגות אחרות, כמו שמירה על אספקה סדירה של בשר. ודאי שהפריעו להן פלירטוטיהם המזדמנים של הגברים; אבל האיום האמיתי היה שגבר ייקשר רגשית לאשה אחרת. מי יביא אז הביתה את רגל הממותה? בתיאוריה זו דוגלים פסיכולוגים אבולוציוניים, אשר בעשור האחרון יישמו את תורתו של דארווין בתחומים חדשים ופרובוקטיוויים, בין היתר בתחום היחסים בין המינים. כתוצאה של הבדלים במשימות ההישרדות, הם טוענים מוחותיהם של גברים ונשים בני ימינו מתוכננים להגיב אחרת על בוגדנות של בן הזוג. גברים מקנאים יותר כאשר מדובר בבגידה מינית - אסטרטגיה שהצליחה לא רע בתקופת האבן והבטיחה הצלחה ברבייה. נשים כועסות יותר על בגידה רגשית, שעשויה להותיר אותן בלא משאבים. זהו טיעון מושך בחברה שבה גברים ונשים נתפשים כאילו באו מכוכבים שונים, והיא זכתה לחסידים רבים בקרב חוקרי אבולוציה ובספרות הפופולרית. היא גם נתמכת על ידי מגוון מחקרים שמצאו עדויות להבדל בין דפוסי הקנאה בשני מינים, מחקרים שרבים מהם נעשו על ידי ד"ר דייוויד בוס, פסיכולוג אבולוציוני באוניברסיטת טקסס. אבל חוקרים אחרים מושכנעים פחות. הם טוענים, כי סביר יותר שלהבדלים בין גברים לנשים שפסיכולוגים אבולוציוניים מסבירים בעזרת הברירה הטבעית - למשל, נטייתם של גברים להיות פוליגמיים ושל נשים להיות מונוגמיות - יש הסבר תרבותי ולא אבולוציוני. לדבריהם, גם הקנאה איננה יוצאת דופן בכך. ויכוח זה, בין הדוגלים בעליונות הברירה הטבעית לבין אלה המדגישים את חשיבות התרבות, נמשך שנים. אך שני מחקרים חדשים נוקטים גישה אחרת. הם אינם חולקים על כך שלאבולוציה יש תפקיד בעיצוב ההתנהגות האנושית. אך הם מטילים ספק בעדויות שאספו בוס ואחרים כתמיכה בטענה, שהקנאה התפתחה באופן שונה אצל גברים ונשים. באחד המחקרים, שיופיע בגיליון נובמבר של Psychology" Personality andSocial "Journal of , חוקרים בראשות ד"ר דייוויד דסטנו, פסיכולוג באוניברסיטת נורתאיסטרן, בוסטון, טוענים, שההבדל בין המינים שהתגלה במחקרים על קנאה שנעשו על ידי פסיכולוגים אבולוציונים הוא הבדל מלאכותי - תוצאה של השיטה שבה השתמשו החוקרים. דסטנו ועמיתיו דוחים את הטענה, שהקנאה מהווה מנגנון פסיכולוגי מובנה שמטרתו להבטיח רבייה. במקום זאת הם טוענים, ייתכן שרגש זה התפתח בכל אחד מהמינים למטרה כללית יותר - למשל, הגנה על קשרים חברתיים. "אני מזדהה עם התפישה האבולוציונית", אמר דסטנו. "אני חושב שיהיה מגוחך להניח שהמוח האנושי לא הושפע מאיזמל האבולוציה. אבל אני חושב שיכולים להיות כמה הסברים אבולוציוניים לדרך שבה מתפתחות התנהגויות חברתיות מסוימות". דסטנו ועמיתיו - מוניקה ברטלט וג´וליה ברוורמן מנורתאיסטרן וד"ר פיטר סלובי מייל -אומרים, שהבעיה ברבים מהמחקרים שעשו בוס ואחרים היא, שכולם משתמשים באותה שיטה: הנבדקים מתבקשים לחשוב על מערכת יחסים רצינית שהיתה להם, שבה הם מעורבים כעת או שהם מעוניינים שתהיה להם. לאחר מכן מוצגות להם שתי צורות של בגידה - האחת מינית, האחרת רגשית - והם נשאלים איזו מהן היתה מפריעה להם יותר. שיטה זו מוגדרת על ידי פסיכולוגים כ"בחירה כפויה". בשימוש בשיטה זו נמצא כמעט בכל המחקרים הבדל בין המינים, ונשים נטו לבחור בבגידה רגשית כברירה המטרידה יותר. אך דסטנו ועמיתיו ביצעו מחקרים משלהם, שבהם הוסיפו דרכים אחרות למדוד קנאה. למשל, הם ביקשו מ-111 נבדקים, תלמידי נורתאיסטרן, לדרג בסולם מאחת עד שבע כמה היתה מטרידה אותם כל צורה של בגידה לבדה, במקום לבחור בין שתי צורות שהוצגו יחד. החוקרים גילו, כי כאשר נעשה שימוש בשיטות כאלה הפער בין גברים לנשים נעלם; שני המינים דיווחו שהם מוטרדים יותר מבגידה מינית. החוקרים ניסו לברר מדוע קיים פער בין השיטות. לדעת החוקרים, אחת האפשרויות היא, שבמקום לעורר תגובה אוטומטית ומתוכנתת מראש לבגידה - מהסוג שהיה אפשר לצפות ממנגנון שעוצב על ידי תהליך אבולוציוני – שיטת הבחירה הכפויה מאלצת את הנבדקים להפעיל תהליך מורכב יותר של קבלת החלטה, שבו הם שוקלים את היתרונות והחסרונות של שתי חלופות לא נעימות. כדי לבדוק השערה זו ערכו החוקרים מחקר נוסף, שבו מחצית מהנבדקים מילאו שאלון שבו נשאלו, בין היתר, אם היו מוטרדים יותר מכך שבן זוגם "קיים יחסי מין סוערים עם מישהו אחר" או "יצר קשר רגשי עמוק עם מישהו אחר". שאר הנבדקים קיבלו אותה משימה, אלא שהם התבקשו בנוסף לזכור רצף מספרים בשעה שענו על השאלות. החוקרים קיוו, כי תוספת זו תבטל את האפשרות לחשיבה מורכבת ותאלץ את הנבדקים להגיב בצורה אוטומטית. החוקרים מצאו, שבקרב נבדקים שהשלימו את השאלון בלי הסחת הדעת הופיע ההבדל הרגיל בין המינים: נשים נטו לבחור בבגידה רגשית כחלופה המטרידה יותר. אך בקרב נבדקים שנאלצו לזכור רצף מספרים לא נמצא כל הבדל; נשים וגברים כאחד זיהו בגידה מינית כברירה המטרידה יותר. בוס אמר בתגובה, שלדעתו המחקר החדש אינו משכנע. לדבריו, דסטנו ועמיתיו עיוותו את הטענות של הפסיכולוגיה האבולוציונית. "מחברים אלה מציגים את ההשערה האבולוציונית באופן נוקשה, רובוטי, סטריאוטיפי ומוטעה, ולאחר מכן מוכיחים שתיאורים רובוטיים כאלה אינם נכונים", אמר. אך במאמר ביקורת רחב יריעה, שיפורסם בשנה הבאה בכתב העת Psychology Review" "Personality and Social , טוענת ד"ר כריסטין האריס, פסיכולוגית וחוקרת באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, כי דסטנו ועמיתיו זיהו רק ליקוי אחד משורה של ליקויים חמורים בתיאוריית ההבדלים האבולוציוניים בין המינים ברגש הקנאה. היא מציינת למשל, כי מחקרי הבחירה הכפויה על קנאה מצאו, שההבדלים בין גברים אמריקאים לגברים אירופים היו גדולים לא פחות מההבדלים בין גברים לבין נשים המתגוררים באמריקה. ובכמה תרבויות באסיה הגברים נטו בצורה מובהקת להיות מוטרדים יותר מבגידה רגשית. בסין, למשל, רק 25%מהגברים בחרו בבגידה מינית כחלופה המטרידה יותר. ממצאים כאלה, כותבת האריס, נראים "בעייתיים למדי" ביחס לתיאוריה העוסקת במנגנון שהתפתח אבולוציונית אצל רוב בני האדם, אם לא אצל כולם. לעומת זאת, התוצאות הללו עולות בקנה אחד עם הרעיון שהתרבות היא הגורם המעצב את רגש הקנאה בקרב גברים ונשים. ואולם נראה, כי טיעונים כגון אלה אינם צפויים לשים קץ לוויכוח המתמשך סביב תפקיד האבולוציה בעיצוב הקנאה. ד"ר טוד שאקלפורד, פרופסור עמית לפסיכולוגיה באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק ולשעבר תלמיד של בוס, אמר, שהביקורת של האריס והטענות של חוקרים אחרים הן ניסיונות מוטעים, שמטרתם "להחניף להמונים המבולבלים של פסיכולוגיית הזרם המרכזי". בוס, מצדו, התנער מן הביקורת במעין משיכת כתף מילולית. "אנשים תמיד התנגדו לאבולוציה", אמר. "אנחנו בעיצומה של מהפכה מדעית בתחום הפסיכולוגיה". ניו יורק טיימס
