מיליארד סינים - טועים?

[וינסטון סמית]

מיליארד סינים - טועים?

ב'ידיעות אחרונות' של סוף השבוע פורסם שקופות חולים ממנות השתלות איברים מנידונים למוות בסין, לעתים הדבר מתרחש אפילו לפני המתתם של הנידונים. כמובן שמיד קמה זעקה - כיצד יתכן? איפה ההומניות? ואני שואל - הכצעקתה? האם מצב בו רוב פרטי האוכלוסיה מסרבים לתרום את איבריהם לאחר מותם, בד"כ גם בתירוצים מטומטמים לחלוטין (מתירוצים דתיים שרוב הרבנים אפילו לא מקבלים אותם, וכלה בחשש מהאסתטיקה של הגופה), מה שגורם, בסופו של דבר, ללא פחות ממוות של הרבה אנשים עדיף על מצב בו המדינה כופה על אזרחיה תרומת איברים לאחר המוות? נעזוב לרגע את העובדה שאני מתנגד לעונש מוות, מתנגד למשטר הסיני ובטח ובטח שמתנגד ללקיחת איברים מאנשים בעודם בחיים. אבל להוציא העניין האחרון, שלא תמיד תקף, ברור שלא שתי הסיבות הראשונות הן שמעוררות את המחאה. גם בארה"ב קיים עונש מוות במדינות רבות, וזה לא פוגע ביחסינו לאמריקנים, ואני מניח שאין כאן מחאה על הקשר עם המק"ס (מפלגה קומוניסטית-סינית). מה שמפריע לאנשים הוא העובדה שלקיחת איברים מגופתו של אדם לא תלויה בהסכמתו (האבסורדית) של המת. למת אין זכויות. לא זכות לשלמות הגוף, לא זכות לקבורה הוגנת, לא לשומדבר. זכויותיו של המת נובעות באופן ישיר מזכויות המשפחה להתחשבות ברגשותיהם, ובזכות המשפחה להנות (לא המילה הכי מתאימה, אני יודע) מקבר לעלות אליו. כלום מעבר לזה. ברם, זכויות אלו בטלות בשישים מול זכותו של חולה הלב או הכליות לקבל השתלה שתציל את חייו או תשפר את איכותם באופן משמעותי. מדינה מתוקנת צריכה באופן אוטומטי לקחת את כל איבריהם החיונים והתקינים של המתים, ולהשתיל אותם בחיים שזקוקים להם. זהו.

 

[וינסטון סמית]

אגב,

זה פורסם בבלוג שלי, אבל היות ואף אחד לא קורא אותו, פירסמתי את זה גם פה.

 

[lithium1914]

גם זה עוד מבחן בהלצה?

מה הצעד הבא, רשלנות רפואית מכוונת כשנפגעים פלסטינים מפגזי צה"ל, ו"תרומה בכפייה" של איבריהם? אם אני זוכר נכון, אתה גם מאמין שזכויות קניין הן נגזרות של הזכות לשלמות הגוף. אולי גם נמנע מהעשירים להוריש כסף ונכסים, כי הרי אין לכם זכויות כשהם מתים? מה עם זכות לשם טוב, גם את זה אין למת? או שכשמעוותים את דיוקנו ההיסטורי של אדם, רק זכויות קרובי המשפחה נפגעות? או שמופרת החובה המוסרית לדבר אך ורק אמת?

 

[וינסטון סמית]

הפעם אני רציני לגמרי

1. לפי מה שידוע לי, אין הנידונים למוות מוצאים להורג על מנת שיוכלו לקחת את איבריהם, אלא מפני שביצעו פשע כלשהו שגורר עונש מוות על-פי החוק הסיני. אני מתנגד לעונש מוות ולמשטר הסיני, אבל אין לכך קשר. רשלנות רפואית *מכוונת* או רצח חפים מפשע אינם מוסריים, מן הסתם. אני לא יודע אם ההשוואה הזו, בין זכותם של חיים לחיות לבין זכותם של המתים לשלמות הגוף מעידה על חוסר הבנה משווע או על דמגוגיה נוראית. שניהם לא מתאימים לך. 2. עיוות דיוקנו ההיסטורי של אדם או הוצאת דיבה לשמו הן בהחלט פגיעה בזכויות קרובי משפחתו וחבריו, ולא פגיעה בו. אני חושב שאתה לא לחלוטין מבין את המשמעות של המילה "מת". תחזור אלי אחרי שתמות ותגיד לי כמה אכפת לך מה אני אומר עליך. 3. זכות הירושה היא הסעיף הבעייתי ביותר כאן (או היחידי שהוא בעייתי, בעצם). אם כי גם היא בהחלט זכותו של החי המקבל את הרכוש, ולא של המת. אפשר לראות בה מעין עיסקה בין המוריש ליורש, לכן מן הסתם יש לכבד אותה. מהגם שכל פתרון אחר יהיה רע יותר. 4. איכשהו, בין כל הבלל, שכחת שאנשים מתים בגלל מחסור באיברים לתרומה. קצת יותר חשוב מכל הזוטות שהעלית, לא?

 

[lithium1914]

"אין לכך קשר".

אתה יודע על מה אנשים מוצאים להורג בסין, נכון? אני יודע שאתה יודע, אני רק לא יודע אם אתה מנסה להדחיק את זה. אנשים מוצאים להורג בסין על מחאה פוליטית ושימוש בסמים, באלפיהם כל שנה. לא נותנים להם קנס או עבודות שירות, לא שולחים אותם לדכאו, מוציאים אותם להורג. לאחרונה נכלא שם בלוגר לעשר שנים כי הוא כתב את המלה "דמוקרטיה" בבלוג שלו. כשקופות החולים משלמות למשטר הסיני בתמורה לאיברי המוצאים להורג, מבחינתי זה שיתוף-פעולה עם הרצח. כל השאלות שלי, שחלקן אולי לא נוסחו כראוי, נועדו להדגים את הפליאה שלי לנוכח הסתירה שאני רואה לכאורה בין השאיפה שלך לחירות מקסימלית (בגדר האפשר), לבין הקריאה שלך להחרמת איבריהם של מתים. כמו-כן, אני רואה סתירה בין התפיסה שלך לפיה אדם יכול לקבוע את הטיפול בקניין החומרי והכספי שלו לאחר מותו, לבין התפיסה שלך לפיה הזכות לקניין היא חלק משלמות הגוף, שלדעתך כאמור ניתן להפקיע את השליטה של אדם בטיפולו בו, לאחר מותו. אם ירושה היא עסקה בין מוריש ליורש, מה מונע את הקיום של עסקה כזו לגבי איברים? למה מותר להוריש כסף בלעדית לבני משפחה, אבל אסור להוריש איברים בלעדית לבני משפחה? הופס, סתירה. לגבי סעיף 4: לא ידעתי שהמטרה מקדשת את האמצעים. אנשים אכן מתים ממחסור באיברים; אך אחרים גם מתים ממחסור בכסף, תרופות, אוכל ומים. משום מה, אתה לא מעודד מדיניות סוציאלית כלל-עולמית וגם לא כלל-ארצית.

 

[וינסטון סמית]

תועלתנות -

אני שואף לחירות מקסימלית, אבל בשיעור אזרחות הראשון בכיתה ג' כבד מלמדים אותנו על הסתירות ששאיפה כזו עלולה לעורר, בין חירותו של אחד לחירותו של האחר, בין זכותו של האחד לזכותו של האחר. אני מניח ששמעת על ג'רמי בנת'הם, שניסח את תורת התועלתנות. תורה שיש בה הרבה מאוד חורים, אם בא לך לחפור בה לעומק, אבל באופן כללי היא כן משמשת עבורי כמורת דרך. במקרה ד'נן, יש התנגשות בין "זכות" המת לשלמות הגוף (שהיא,כאמור לא פחות אבסורדית מזכות הסלע לשלמותו) וזכות המשפחה והקרובים להתחשבות ברגשותיהם, לבין זכותו של אדם אחר לחיות. משום מה, לא צריך מחשבון בשביל לבדוק איזה צד גובר על איזה צד, זו דעתי לפחות. מחסור בכסף, תרופות אוכל ומים הוא מחסור שעל מנת לפתור אותו, יש לפגוע בזכויותיהם של *החיים*. כאלו שנושמים, חושבים ומתרבים (או לכל הפחות נושמים). נכון, גם כאן יש הרבה תחומים אפורים, ואכן, רוב המדינות פוגעות ברמה כזו או אחרת בחירותם של המבוססים יותר למען המבוססים פחות, זה כבר דיון שוקחופשיסטי ואני לא יודע כמה הוא קשור, היות ואני כלל לא עוסק בפגיעה בזכויותיהם של החיים, ובאיזו מידה יש לנקוט בה, אלא בזכותם של המתים, שאני כלל לא מקבל אותה. בנוגע לירושה - האם אדם יכול לכתוב בצו הירושה שלו שהוא דורש שאף אחד לא יגע ברכושו לאחר מותו? האם אני יכול לנסח עם עורך הדין שלי צוואה על-פיה כל ההון והרכוש שלי ישאר כמות שהוא? שאף אחד לא יגע בו, כאילו עדין חלה עליו זכות הקניין שלי? הדירה שלי, על כל רכושה? ההון שלי? נדל"ן? רכבים? אני באמת שואל, כי אני לא יודע אם זה עומד באיזשהו מבחן משפטי. ה אם אדם יכול לדרוש שאיבריו יועברו אך ורק לבניו? זו נקודה יפה מאוד שהעלית, ואני צריך עוד לחשוב על איך ליישב את נושא האיברים והקניין של המת בצורה עקבית. מה שלא יהיה, בטוח שהפתרון הוא לא מיקסום "חירותו" של המת והמנעות מפגיעה ב"זכויותיו".

 

[אד גלוריאם]

"איברים לבניו"?

לא שמת לב שמדובר בעוד משפט דמגוגי ולא רוולנטי לחלוטין בכל רובד מבית מדרשו של ליתיום? השתלת איבים צריכה להתבצע תוך כדי 24 שעות ואפלו הרבה פחות. אני ממש לא חושבת שהולכים להרוג את הבנים כדי להחליף את הקרנית כדי לממש את ירושת האב. ואם תהיה איזו תאונה משפחתית, ברור שהאברים ילכו לילדיו, אפילו מבלי לחנטרש על זכויות קניין וירושה. ובנתיים אין כל אפשרות לשמור איברים, המדינה בקושי מרשה לשמר תאי גזע עובריים ובלה.

 

[lithium1914]

כל איבר?

אין אף איבר שאפשר לשמר לאורך זמן? אני לא בטוח.

 

[lithium1914]

שוקחוֹפְשִיסטי או שוּקחופשיסטי

 

[lithium1914]

אופס, בלאגן.

לחצתי על האנטר בטעות באמצע כתיבת ההודעה, ואז גם הלכתי לצהריים. נחשפתי בערוות העריכה האמנותית של הכותרת. ניחא.

 

[lithium1914]

שוקחוֹפְשִיסטי או שוּקחופָשִיסטי?

זה לא כל כך הוגן שכשבנוסחה שלך נפגעות זכויותיהם של החיים (קרובי משפחתו של המת) הן מיד בטלות בששים אל מול התועלת, וכשבנוסחה שלי נפגעות זכויותיהם של ה"חיים" (עד כמה שתאגידי פייזר ומונסנטו הם יצורים חיים, בהתעלם מהחוק האמריקני), הדבר דורש בחינה מחודשת. אילו זכויות יש בכלל לדעתך, בכל הנוגע למוות? האם לאנשים מותר לסיים את חייהם כרצונם? או שהם צריכים להוכיח דיכאון קליני או חוסר-יעילות כללית שנובעת מנכות כלשהי? הזכויות של מתים לפי דעתי נגזרות מזכותם של החיים לבחור האם, כיצד ומתי לסיים את חייהם. אם אדם לא רוצה לתרום את איבריו לאחר, זכותו. הוא אולי שמוק, אבל מותר לו לנצל את הזכות הזו, שנובעת מהקונצנזוס החברתי לפיו אנשים מכבדים, אולי באופן אי-רציונלי, את המתים.

 

[אד גלוריאם]

חח ראית "התאגיד" הא?

 

[lithium1914]

מה? מה זה, פרהיסטוריה, אוחצ'י.

 

[וינסטון סמית]

שוב אני מוצץ גבעול

מה לעשות שהחיים הם חיים, והם מתים הם מתים. אני לא מבין מה הנקודה שלך? מי אילו פייזר ומונסנטו ומה החוק האמריקני אומר לגביהם? במובן מסוים, אנשים חופשיים לבחור, בחירות טובות ורעות, בינהן גם לסיים את חייהם. ברם, לדעתי רוב המתאבדים עושים זאת בקלות דעת מבלי להבין את ההשלכות של מעשיהם. אני מאמין שרוב המתאבדים, אילו היו מקבלים טיפול הולם, היו מודים על כך בסופו של דבר ולא בוחרים להתאבד. התאבדות נוגדת לאחד האינסטינקטים היותר בסיסיים של האדם והוא כמובן הרצון לחיות. לכן, כשאדם עושה זאת הוא בד"כ סובל מבעיה פיזית (מחלה או נכות) או נפשית (בין אם מקורה במוחו של האדם ובין אם באירועים שהתרחשו סביבו). רוב הבעיות הללו הן פתירות ברמה כזו או אחרת, ורוב הפתרונות עדיפים על מוות גם בעיני רוב המתאבדים, לדעתי לפחות. לכן, מי שמכריז שהוא רוצה להתאבד או מנסה להתאבד וכושל, יש לטפל בו ולנסות להניא אותם מניסיון התאבדות\ניסיון התאבדות נוסף. אם ניסיון ההתאבדות נובע ממחלה חשוכת מרפה ועתירת סבל, בהחלט רשאי אדם לבקש לסיים את חייו, מה שקרוי המתת חסד רצונית (בניגוד להמתת חסד לא-רצונית או או-רצונית) ואני בהחלט תומך בזה. הזכות לסיים את החיים נובעת מהזכות לבחור מה תעשה כל עוד אתה חי, אם אתה חי. היא מסתיימת בו ברגע שליבך נודם. יש אלמנטים בתרבות ובמוסר שהם תלויי תרבות ושלא עומד מאחוריהם בסיס רציונלי, וזה בסדר, אבל לא אם זה בא על חשבון ערך אחר, במקרה הזה חשוב יותר. אתה שוב שוכח - כבוד המת שלך, נובע ממה שנובע, בא על חשבון החיים. ולסיום, לא ענית לי, האם אדם רשאי לדרוש שאף אחד לא יגע ברכושו לאחר מותו? אם לא, כיצד זה מסתדר אם זכותו לדרוש שלא יגעו באיבריו?

 

[lithium1914]

תגובה

פייזר (Pfizer) ומונסנטו (Monsanto) הם שני תאגידי ענק, הראשון בפרמצבטיקה והשני בחקלאות. מבחינת החוק האמריקני תאגיד הוא בעל זכויות כמו אדם רגיל, מבחינת זכויות קניין, חומרי ורוחני, ועוד כמה היבטים. זה יוצר הרבה הקלות אבסורדיות שעוזרות להם לגזור רווחי עתק בו בזמן שהם מתחמקים מעונש על הנזקים החברתיים והסביבתיים שהם עושים. מבחינתי, לא יודע מה איתך, גופם של בני אדם איננו משאב טבע, גם לא לאחר שהם מתים, והוא בטח שלא רכוש המדינה. זכותם של אנשים להכתיב את הטיפול בגופתם לאחר שהם מתים, גם אם הם כבר בשלבי ריקבון מתקדם שמונע מהם להביע את דעתם ו"לוודא ביצוע". גם אם הם לא שם, עדיין חובה למלא אחר בקשותיהם במידת האפשר (כשם שלמשל, אסור לרסס צלבי קרס על קברי יהודים, בלי קשר לונדליזם שמבוצע בגרניט העתיקה מהרי אוראל). לא כל דקה מת ילד שרק היה זקוק ללב, אבל לא קיבל אותו, כי לא אירעה תאונת דרכים משמחת. אנשים יכולים לשרוד עם לבבות וכליות מלאכותיות ועם שני-שליש ריאה הרבה מאוד זמן. הפתרון המוסרי היחיד שאני חושב עליו זה להעלות את רמת המוכנות לתרום איברים, ולחקור ביתר מרץ את האפשרות להנדס איברים אורגניים במעבדה (את דעתי על לקיחת איברים מבע"ח אני משער שאתה יכול לחזות).

 

[וינסטון סמית]

תגובונת -

בפיסקה השנייה לא כתבת יותר מטענות במקרה הטוב, ודוגמות במקרה הרע. אתה לא חושב שכדאי לנמק? מה ההבדל בין גופה של אדם לסלע? ואם יש הבדל, מתי הוא מתפוגג? האם גם גופה בת 100 שנים היא בעלת זכויות? קברים עתיקים? עצמות קדמוניות? עניתי לך מדוע אין לרסס צלבי קרס על קברי יהודים - על מנת למנוע פגיעה בקרוביהם, במקרה הזה בני הקהילה היהודית (והרי זו בדיוק המטרה של הריסוס...). ע"פ הלינק שדן שלח, בישראל ממתינים יותר מ-1000 בני אדם לתרומות איברים, זה נכון ל-2004. מה אתה אומר, לחקור ולמצוא פתרונות חלופיים? אולי כך נפתור גם את בעיית האנרגיה? נחקור ונמצא חלופות! שלא למצוא חלופות לכדור הארץ, לפני שאפקט החממה יהרוג אותנו. מחקר ופיתוח זה טוב ויפה, אפילו יותר מזה, זה הבסיס לכל קיום עתידי שלנו. אבל זה עדין לא יכול לספק פתרונות בהווה, וגם כאלו אנחנו צריכים. אז יפה שאתה רוצה להתחשב בזכויותיהם של בעלי החיים ובני האדם המתים על איבריהם, אבל נראה לי ששכחת איזו קבוצה מצומצמת, בכל הבלל המוסרי הזה. אני מדבר כמובן על בני האדם החיים.

 

[lithium1914]

אתה מבקש נימוקים שלא נדרשים.

אני לא דורש "לתת זכויות" לחומר אורגני מת. אני חש כאילו אתה מנסה להציג אותי כמאמין באמונות תפלות, שמבקש לכבד משאלות של רוחות או כיו"ב. אני דורש טיפול הולם באותו חומר מת, שהיה פעם אדם חי, בניגוד לאותו סלע. כפי שכבר אמרתי, הטיפול בגופתו של אדם נובעת מתוך כבוד חברתי שחולקים לו בני הקהילה שלו. לגופה -- לא יודע אם חיכית להודאה כזו -- אין כבוד אימננטי או ערך כלשהו משל עצמה. אנשים מניחים שאותם קודים חברתיים שמנחים אותם בחייהם, יהיו גם תקפים במותם, שאנשים יקברו אותם בכבוד, ינציחו אותם וכו'. אני לא מצדד מוסרית בבחירה של אנשים שמסרבים לתרום את איבריהם לאלו שזקוקים להם, אבל אני אעשה עוול יותר גדול מבחינתי אם האיברים יילקחו בכפייה לצורך השתלה. אני לא מבין איך ישנם 1,000 אנשים ברשימת ההמתנה. בישראל מתים בשנה, כמה, איזה 50,000, משהו כזה? נהיה לארג'ים ונשער שאיזה שני-שליש מתים מזיקנה, יעני כשבאופן כללי הגוף שלהם כבר לא משהו ולא שווה תרומה. נשאר מלאי ענק של אנשים שסביר להניח שאין להם 10 איברים כושלים, מקסימום חצי מזה, שיכולים לתרום *משהו*. על פי הנתונים, חצי מהם (בהנחה ששיעור המוכנות לתרום אחיד ע"פ כל מגזרי הנפטרים) יהיו מוכנים לתרום מאיבריהם. נשארו יותר מ-5,000 גופות שיכולות לתרום *משהו*. אתה רוצה להגיד לי שמכל זה אין מה לקחת? נראה לי תמוה.

 

[אד גלוריאם]

1000?

זאת כמות ממש מעטה, לפחות ממבט ראשון. אני לא מבינה איך קבוצה כה מצומצת של אנשים יכולה להרשות לעצמה להוציא להרוג אנשים. בחיי שחשבתי שמדובר ביותר אנשים.

 

[Continuum]

תכלס.

1000 זה אחד ל-6,500 איש ככה.. נראה לי שאנשים יותר נמשכים לקטע של תרומת איברים כי זה נושא כיפי.

 

[קקטוסץ]

מה אבסורדי בזה?

מתתי ובא לי להיקבר עם הגוף שלי איך שהוא. שאף אחד לא ייגרד לי את הקעקוע מהכתף ומהרגל ושאף אחד לא יוציא לי את הקרנית והכבד והלב והבוהן. אז וואלה עמרי, הזכות המגוכחת שלי ל"שלמות הגוף" גוברת. (לפרוטוקול אני בעד שייתרמו את איבריי לאחר מותי אבל הגישה המעצבנת שלך הכעיסה אותי ממש)