וואי אז יש לי בעיה
אני לא מהפורום, אבל אני גם מפרויקט מיכא"ל... בעקרון, יש לי המון בטחון עצמי כלפי חוץ, אנשים רואים בי בטחון עצמי, אבל האמת- אני לא מעריכה כמעט כלום אצלי, אני לא מעריכה את הגוף שלי, לא מתייחסת אל עצמי בכבוד, יש לי כבוד עצמי בתחתית, למרות שזה ממש לא נראה ככה, אבל אני כל הזמן בוכה כשאני חושבת על זה, אני שונאת את עצמי, אני לא מספיק טובה בשביל -ע-צ-מ-י! ויכול להיות שאני כן...אבל אני יודעת שכמעט שום דבר לא יעזור לי, אני לא יאמין בזה! אני משקיעה מספיק במיכא"ל עושה שיעורים חוזרת על מה שאומרים לי, כמו מכונה או תוכי שעושה מה שאומרים לו, לא מצליח לי ממש, לא עוזר, ואני מנסה\ הכל דחוס לי, זה חלק מהדכאון המעצבן, ואני רזה, אבל אני לא מאלה שנישארת רזה כי ככה אני, אני מאלה שאם אני אוכל טונה ממתקים ודברים משמינים אני ישמין קצת, לפחות -אני- ישים לב לזה, לחץ גורם לי לחוסר אנרגיה, אין לי כוח לאכול או להכין לי משו מזין ואני פשוט מכניסה לי איזה שוקולד לפה וממשיכה את היום, זה לא בריא, ואני גם מרגישה שמבחינת פרויקט מיכאל אני מבזבזת זמן[שאין לי הרבה] וכסף.. יש לי הרבה עיסוקים: גיטרה, תופים, תיאטרון, ציור, כתיבה,[אלה הבסיסיים] ואני עושה את זה המון זמן,אני לא מעריכה את עצמי, אני אומרת לעצמי שאני גרועה, ושאין יל מה לעשות, ואני מסתכלת במראה, ואני רואה הכל אפור ומכוער, אפילו שלרוב אנשים אומרים שאני לא מכוערת! ו... אני הורגת את עצמי מפנים, אני הורסת לעצמי את החיים, אין לי שום הערכה ואהבה או חיבה אל עצמי! אני רוצה לתקן את החיים..מה אני צריכה לעשות??? אני לא יודעת מה לעשות..נסו לקרוא את זה,ולהגיב, סורי שזה הרבה..
