מטרה קבוצתית

[בחושך אלוהים לא רואה]

ההשוואה לא טובה

באוניברסיטה.. קשה (אני אנחש אני עוד בתיכון) אבל בעולם משחקי התפקידים הבנאדם נמצא בסכנה ממשית לחייו.. (רוב האנשים היו שורדים את הגשם אבל בורחים לעיר כשנפצעו) ולכן דמות של הרפתן צריכה להיות בעלת מניע מאד מאד מאד מאד מאד מאד רציני כדי ללכת ולסכן את החיים שלה.. נכון.. לשחוט גובלינים לא קשה במיוחד.. אבל זה מסוכן.. זה כמו שתגיד לי שבנאדם יתנדב להילחם בצבא ( לא להתגייס - להילחם לחיים ולמוות) סתם ככה בלי סיבה.. חיפוש עצמי=סיבה, היסטוריה קשה=סיבה, כסף למשכנתא=סיבה, אני לא רואה בנאדם מציב את עצמו במצב מסוכן סכנת חיים כמו שדה קרב בשביל ה"כיף והאתגר" (אגב - חוסר שפיות=סיבה

)

 

[Original BluePrint]

למה לא?

יש סוג של אנשים שנקראים: Adrenline Junkies, או בעברית: מכורים לאדרנלין. אנשים כאלו יצאו לעולם הגדול לחפש דברים מסוכנים, רק בגלל שבעולם הגדול יש דברים מסוכנים. אני מניח שסרטים לא נחשבים, אבל תראה שוב את Breaking Point. ודוגמה טובה עוד יותר היא Tango & Cash או Bad Boys (סטלון\סמית'), שם הדמות הראשית כבר עשירה ולא צריכה לעבוד במשטרה, אבל עושה זאת בכל זאת כי היא אוהבת את האקשן. אני מכיר אישית מישהו אחד כזה, לא שוטר, אבל בהחלט בן אדם שחושב שאם יש הר אז צריך לטפס עליו. (או במקרה שלו, לעלות אותו עם אופנוע)

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

כדי להתמכר לאנדרנלין

צריך להיות במצב שבו מופרש אדרנלין בפעם הראשונה.. ולא אני לא מדבר על טראומה בהכרח אבל כמו שמסומם צריך פעם אחת לבחור לקחת את הסם לפני שהוא מתמכר.. ככה גם מכור לאדרנלין.. שיעמום=סיבה, לחץ=סיבה - קטנה ככל שתהיה תמיד יש סיבה.. מוטיבציה

 

[Original BluePrint]

צריך להוולד כך

לא צריך "הפרשה ראשונית", זה דווקא בדיוק להפך. מכורי אדרנלין הם אנשים שהמוח שלהם מיצר פחות אדרנלין מאצל אדם רגיל, וזה למה הם הולכים לחפש את הריגושים העוצמתיים (מסוכנים) יותר. טייסי אקרובטיקה, נהגי מרוצים, צנחנים... ציינתי שאני מכיר אחד כזה באופן אישי? אני יודע איך מישהו כזה מתנהג ועל מה הוא חושב.

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

טוב נו גם התמכרות לאדרנלין=סיבה ../images/Emo13.gif

 

[magnus the red]

באמת חוכמה...

הרי לכל דבר שאנחנו עושים יש סיבה, ואנשים לא צריכים סיבה מיוחדת בשביל לעשות דברים שנחשבים למסוכנים. למה יש אנשים שמתעקשים ללכת לשרת בקרבי? למה אנשים לוקחים סמים? או מעשנים? מה, הם לא יודעים שזה מסוכן (ובבקשה בואו לא נפתח דיון על הסכנה או חוסר הסכנה בשימוש בסמים)? יודעים! למה הם עושים את זה? למה הם לא מפסיקים אחרי שהבינו שזה מסוכן? תראה כמה אנשים כאלה יש ותגיד לי אם צריך להיות אדם מיוחד או שצריך סיבה מיוחדת בשביל להסתכן.

 

[Original BluePrint]

לא ממש

סמים או עישון הם לא דוגמה. מעבר להתנסות ראשונית זה תלוי בעיקר בהשפעות חברתיות. (הרבה אנשים ששאלתי אותם למה הם מעשנים, אמרו לי: "בשביל להיות עם החברה") כמובן שיש את "הטיפוס המתמכר" שהחיווט במוח לא מאפשר לו להפטר מההרגל בלי עזרה חיצונית, אבל איפה שמעת על מישהו שהתמכר להריגת גובלינים?

 

[Ferenheit]

שלושת עמודי התווך של הטבע האנושי

הם: הנטייה להתמכרות לכימיקלים הנטייה להרס עצמי הנטייה לרצח עם עצם קיום הנטיות האלה אינו מוביל בהכרח למימוש. אלה הם שלושת האלמנטים שמייחדים את האדם כמין. חלק מהנטיות הלאה קיימות גם אצל חיות אחרות, אבל שימפנזים מראים סימנים של קירבה בשלושת התחומים האלה לאדם (לכל מי שחשב שהם חמודים). השימפנזים חולקים עם האדם 98% מהגנים. למה נטיה להרס עצמי ?- זאת שאתם מתארים - ובכן, נפריד בין ההתמכרות לכימיקלים, שהיא נטיה אחת, לבין מה שמתחיל בהרבה מקרים התמכרות לכימיקלים וזה הנטיה להרס עצמי (אני יודע שזה רע ואני עושה את זה, אח"כ אני מכור וזאת כבר בעיה אחרת). בואו נסתכל על הצבי: כמעט כל צבי, צעיר ובוגר, זכר או נקבה, יכול לרוץ מהר יותר מהלביאה שציידת. עם זאת, כשהלביאה מופיעה, הצבאים מדלגים בצורה די מטופשת (רגליים מתוחות למטה, קפיצות קטנות ותזזיתיות) זנבם מורם אל על והם מצהירים: "תראי, נקבה מספר 65438 בעדר ! תראי איך אני רץ לאט, קופץ ומושך תשומת לב ! למרות שאני קופץ ככה, הלביאה לא תופסת אותי, וזה רק מראה לך שיש לי מטען גנטי איכותי במיוחד וכדאי לך להזדווג איתי". לפעמים המופע עולה לצבי בחייו וזה לא כולו רע, כי המטען הגנטי של הטיפשות שאינה מגובה בכושר גופני נכחד מהעולם לאיטו ממש כך. למה זה דומה - לגבר ששותה בירה. כמה משקאות אתה, קורא יקר, יכול להכיל בתוכך ? אחד, שניים, שלוש, ארבעה ? שיכור ככל שתהיה, כשישאלו אותך בדיסקוטק כמה שתית תשתמש בחוק השלוש. "אני, זה השוט השביעי שלי, זה מתחיל להשפיע עלי... [תראי נקבה מספר 4584 בדיסקוטק, למרות שאני מפוצץ באלכוהול ומסריח מסיגריות אני רוקד כמו מכונת לוקומושן את המקרנה, לא רואים עלי ששתיתי שלו...אהמממ שבע משקאות, ואני מעשן קנט 0.0001, יש לי גנים של קפטן פיקארד, בואי ותזדווגי איתי, לטובת הדורות הבאים]". אנחנו שקרנים. להיות בריא ולעשות מאה שכיבות סמיכה זה סקסי (מרמז על קיומם של גנים טובים), לשתות שלוש בירות, לעשון קופסה ביום ואז לעשות 100 שכיבות סמיכה מרמז שאתה הרקולס, וסקסי הרבה יותר.

 

[shadowfax]

ישנתה פעם בחוץ?

ישנתה בגשם? בקור כלבים? כאשר כולך ספוג מיים? אנשים, הרפתקאנות היא לא הריגת טרולים על ימין ושמאל, מסעות הם לא חצי שעה באוטו, ומיטה חמה לא מוצאים על הדרך וגם בגדים יבשים זו קצת בעיה. אוניברסיטה? אתה משווה את זה לאוניברסיטה? פישלתה באוניברסיטה, לא נורא יש מבחנים חוזרים, קורסים חוזרים, אני לא חושב שתקבל הצעה כזו מטרול. אתה שוכח את המציאות איפה שהוא בדרך, חיי הרפתקאנות מורכבים מסבל: גרביים רטובים זה יבלות, בגדים רטובים- מרשם למחלות, איזה עסק אתה יכול לפתוח חנות אם תמות מדלקת ראות בקצה העולם? תשלום מזונות? איך? איזה כסף קבוע זורם לך לכיס שתוכל לשלם כל חודש? מכורים לאדרנלין? הם לא ישרדו דקה, חודש מסע רק בשביל להילחם באיזה טרול ואז חודש חזרה (הצפיה והאכזבה) או שאולי כדי לקבל את האדרנלין הוא יציק לכמה טרולים ביחד (אחלה אדרנלין).... נראה לאן הוא יגיע. אם חיי הרפתקן היו כל כך פשוטים למה לא כולם עוסקים בזה? האדרנלין רץ והשכר....

 

[magnus the red]

אם אתה מסתכל על זה ככה...

אז בעקרון אתה צודק. אגב כן, ישנתי בחוץ, בקור, בגשם, עם בגדים רטובים וגרביים רטובות, ועם מעט אוכל. אמנם רק לכמה לילות, אבל זה לא נורא כמו שאתה גורם לזה להשמע. עכשיו, אתה מסתכל על זה בצורה ריאליסטית לגמרי ולפי הגישה הזאת באמת לא אמורים להיות הרבה הרפתקנים. ולראיה- על כמה הרפתקנים אמיתיים מימי הביניים שמעת? היה בכלל דבר כזה? לא יודע, אבל גם אם כן זה בטח לא היה נפוץ. הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו הוא פלוגות של שכירי חרב. אבל אנחנו לא מדברים על ימי הביניים באירופה. אנחנו מדברים על עולמות שבהם כן יש טרולים על ימין ועל שמאל, ואוצרות אבודים, ועוד הרבה שטויות שאין בעולם שלנו. בעולמות האלה אדם לא מת ממכת חרב או שתיים (תלוי בשיטה), לא חוטף דלקת ריאות כי הוא טייל חודש בשלג, ולא מת מזיהום קטן שחטף מחתיכת ברזל חלוד. הרפתקנים הם דבר נפוץ ומקובל ברוב עולמות משחקי התפקידים בדיוק בגלל שחיי הרפתקן כ"כ הרבה יותר פשוטים ממה שהם "אמורים" להיות. וכן, אוצר של טרול הוא דרך נהדרת לשלם משכנתא.

 

[shadowfax]

בכל השיטות

ההנחה הראשית היא שאין הרבה הרפתקאנים (כן, אפילו בD&D) ולכן יש להם יחוד, הם לא רק "גיבורים" הם אנשים שקורצו מחומר אחר. בעניין הרפתקאנים באמת: לדיברי יוסי גורביץ חבורות הרפתקנים לא היו נפוצות או קיימות כלל, למעט אחרי מלחמות שאז יחידות קטנות היו שומרות אמון אחת לשנייה וממשיכות תפקד כשכירי חרב או כשודדים, שודדי קברים מאז ומעולם היו גנבים נחותים שלא התחשבו בכלום בדרך לזהב שבתוך הקברים (זה קורה כשאין קסם להגן עליהם) ולא בחלו בפיצוצים ווהרס ארכאולוגי רב (היה אחד ש"שיפץ" אי שלם עם דינמית כדי לימצוא אוצר (ולא מצא).

 

[Original BluePrint]

מגרעות החיים המודרניים

היום כמובן שחיים בטבע לא קורצים לנו, אבל אל תשכח שבימי הביניים ההבדל בין בית לשטח הפתוח היה לא יותר מהתיקרה והקירות סביבך. וגם האנשים לא היו חולניים כמו היום. (הגיינה החלישה את המערכת החיסונית)

 

[yakul]

"מיגרעות" החיים המודרנים.

עד בערך קצת אחרי מלחמת העולם השנייה, חתך מלהב, אפילו לא עמוק היה סבירות גדולה למוות. לא היה שום דרך יעילה לטפל בפצע מזוהם עם דלקת שהיה מוביל למוות בהרבה מהמיקרים. בגלל זה בימי הביניים בנו שיריונות במיוחד למנוע חתכים, אפילו קטנים, מכיוון שחתך היה בקלות יכול להיזדהם ולהרוג את הבן אדם. במלחה"ע1 כשהיה למישהוא פצע דלקתי ברגל אז פשוט ניסרו לו את הרגל, או שהוא שם את הרגל במים עם דגים שזללו את הריקבון מהפצע. וכל מיני שיטות נעימות אחרות. הגיינה החלישה את המערכת החיסונית? איזה שטויות... בימי הביניים לא היה להם הרבה מושג ברפואה. הם עשו שטויות והרבה פעמים מה שהם עשו רק הגביר את הסיכונים למחלות. בתקופת המכה הגדולה של המגפה השחורה באירופה שבה נהרגו כ40 מיליון תושבים מתוך 90 מיליון שחיו באזור, תוך שלוש שנים, אנשים עשו את הדברים הכי מטופשים שאפשר לדמיין. הם סגרו את כל החלונות של הבתים, הם נמנעו מלהתקלח, הם בישמו את האוויר כי הם חשבו שאם יהיה ריח טוב(במקום הריח המצחין של כל החולים וכל הגוויות המוטלות ברחוב) אז הם לא ידבקו. מכיוון שחשבו שהמגיפה היא עונש מאלוהים, היו כתות של סגפנים שהיצליפו בעצמם עם שוטים וגרמו לעצמם פצעים שהגבירו את הסיכונים שידבקו מהמחלה.

 

[yakul]

תיקון טעות...

אחרי מלחה"ע הראשונה התחילו להישתמש בפניצלין(אם אני לא טועה).

 

[Soul Cake Duck]

ובל נשכח

הריגת חתולים, שהרי הם "משרתיו של השטן". כמובן, החתולים היו אולי הדבר היחיד שהגביל את אוכלוסיית החולדות מלהגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין, והרי חולדות היו מהמפיצות העיקריות של המחלה... יש בעיה גדולה מבחינת הריאליזם של משחקי תפקידים, בייחוד אם מדובר בסוג האפי/הירואי (מו"ד ודומיו). אחת הסיבות לכך שדמות הגיבור שהולך ונלחם במפלצות/שודדים/מכשפים מרושעים כל כך נערצת, היא שסיכויי השרידה של דמות כזו הם מאוד קטנים, ואדם היכול לטעון למעללים כאלה הוא אגדי באמת. שיטה מציאותית תגרום למותן של הדמויות, ובמהירות, ברוב המקרים. יש שלוש גישות עיקריות לפתרון הבעיה הזאת: א. מערכות שעמוסות לא רק בסכנות, אלא בגורמים מסייעים - מדובר בעיקר בקסם. נפוצות רבה של שיקויי ריפוי, שריונות קסומים וכוהנים שיכולים להחיות את המתים מאזנים - באופן כלשהו - את קיומם של דרקונים, ערפדים ושאר מזיקים. ב. שיטה בלתי מציאותית. אדם שיכול להיפגע מעשרים מכות חרב ולא למות או לפחות לגסוס. "גלגולי הצלה" נגד קסמים שאמורים להפוך אדם לערימת אבק. פגיעה בריאליזם כדי לאפשר לסיפור להיראות אפשרי. ג. הגחכה של השיטה. עולם עמוס במפלצות, צנוקים, אוצרות, וקסם עד לנקודה בה הדבר מגוחך ממש. כוהן תופר ראש ערוף לגוף תוך שהוא מתלונן על כמה נמאס לו לעשות את זה שלוש פעמים ביום. עולם בו קיימים ספרי הדרכה ללוחם המתחיל ("מהגובלין הראשון שלך ועד לדרקון אדום בוגר: מהדורה מיוחדת"). או שיטה שבה מתחילים דמות חדשה כל שתי הרפתקאות ולא מסתכלים לאחור. מו"ד היא דוגמה לשיטה המשלבת את שתי הגישות הראשונות; פראנויה היא דוגמה לשיטה המיישמת את הגישה השלישית. אפשר לדבר על חשיבותו של ריאליזם במשחק כמה שרוצים, אבל בואו נזכור עובדה אחת חשובה: ריאליזם פירושו אחוז גדול מאוד של אנשים שלא מצליחים לעשות כלום עם החיים שלהם.

 

[yakul]

אבל מצד שני...

כשאתה כן מצליח לעשות משהוא בשיטה ראליסטית אז זה הרבה יותר הרואי ומרתק מאשר HACK AND SLASH של גובלינים ודרקונים. וגם בעולם האמיתי, אדם ששולט בכישורי לחימה יכול לעשות הרבה דברים מבלי להיפגע, כמו ברוס לי למשל... זה היגיוני שאנשים ימותו, וגם בהרבה ספרי וסיפורי פאנטזיה הרבה אנשים מתים במצבים של קרבות או סתם מזל נחס. הבעיה היא הגישה שצריך לפתור את הכל בקרבות.

 

[shadowfax]

ברוס לי נפגע בגבו

והיה מרותק למיטה למשך המון המון זמן.

 

[yakul]

כן, ואתה יודע למה?

הוא נלחם באיזה לוחם אחר יפני ביריון ענק, בגלל שלברוס לי היו תלמידים לא יפנים. זה היה אמור להיות קרב עד המוות, אחרי שברוס לי כסח את הקרטיסית הבריון, במקום להרוג אותו הוא פשוט הלך והפנה את הגבה לאותו בריון. ואז הבריון קם ונתן לברוס לי בעיטה בגב.

 

[shadowfax]

לא בדיוק

אבל ניחה, הוא עדיין ניפצע, ועדיין בזמן קרב, פגיעה שבזמנים עברו היתה הורגת אותו או מוציאה אותו ממעגל אומנויות הלחימה.

 

[Ferenheit]

אני לא בטוח שהסרט "דרקון" נאמן

למציאות בעניין הזה.