מטרה קבוצתית

[בחושך אלוהים לא רואה]

שמע

לרוב המטרות הגדולות הקבוצתיות הן רחוקות בעתיד ובעוצמה כבוד השפעה מהשחקנים.. אחרת מגיעים אליהן מהר ואז.. אפס.. מה עכשיו.. נגמר הקמפיין מהר מאד.. כדי למלא את החלל בין התחלת המשחק לבין סוף "המטרה הקבוצתית הגדולה" צריך מיני קווסטים (שלרוב הם לא מיני בכלל) ואני לא חושב שיש הבדל גדול כל כך בין אם הדמויות צריכות לתחקר את יושבי הפונדק כדי לגלות על הבית רדוף הרוחות בקצה רחוב אלם.. או שמישהו יכנס לפונדק כולו מבוהל ולבן כמו סיד ויספר לכולם על הבית רדוף הרוחות בקצה רחוב אלם.. אין כזה הבדל ביננו.. או שממש לא הבננתי אותך..

 

[magnus the red]

או! סוף סוף!

זאת לדעתי אחת הדרכים היותר טובות להריץ קמפיין ולהריץ בכלל. זאת גם אחת הדרכים היותר מסובכות בדיוק בגלל שאתה לא יכול להתחיל כל הרפתקה ב: "אתם יושבים בפונדק ולפתע פתאום רץ פנימה איש חיור כסיד\ פצוע קשה ונראה גוסס\ לבוש ברדס כבד...". תן לשחקן משימה והא ידע בדיוק לאן הוא חותר וישקיע את כל המאמצים בלהגיע לשם. בתור שחקן תמיד יש לי הרגשה שכשנותנים לי משימה בעצם מובילים אותי באף, והמשחק מתחיל לעצבן ביחוד כי אני מרגיש מחויב ללכת עם העלילה עד הסוף. זה קצת כמו לראות סרט אקשן משנות השמונים: אתה יודע מי הטוב ומי הרע, מה הטוב צריך לעשות, ושהטוב ינצח. קמפיין שמבוסס על "צירופי מקרים מזדמנים" הוא הרבה יותר כיף, בשבילי לפחות, בתור שחקן. אתה חוקר, בודק, מגלה, עושה טעויות, חוזר, מדבר עם אנשים... כל חווית המשחק הרבה יותר מענינת והרבה יותר שלמה. אני אתן דוגמא מהקמפיין שאני משחק כרגע: ה"משימה" הראשונית היתה להפגש עם מישהו מסוים במקום מסוים, והוא יתן לנו הוראות להמשך. בדרך, אחרי כל מיני הרפתקאות שבדיעבד מסתבר שחלקן לא היו משמעותיות וחלקן כן, נתקלנו בגופה שהתעללו בה קשות. ביררנו, חקרנו, בדקנו- ולא מצאנו יותר מקצה חוט. לקח לנו שתי פגישות לברר מי הרוצח, וגם זה לא בטוח, ובדרך היו עוד שתי רציחות. לקח עוד שתי פגישות לברר מי השותפים של הרוצח, איך זה קשור למי שהיינו אמורים לפגוש, ואיך כל זה קשור אלינו ולמה לא כדאי לתת לשוטרים המקומיים לטפל בזה (אפשרות שחשבנו עליה, ודב"שים המליצו עליה). אנחנו עדיין לא בטוחים לגמרי מי הרוצח, איפה הוא נמצא, אם יש לנו סיכוי לעמוד מולו, ואם מותר לנו לסמוך על מי שפגשנו או שאנחנו צריכים להרוג אותו ולשרוף את העיר.

 

[backdoorslam]

האם השה"מ מגלם את אלוהים?

אתם שואלים שאלות חשובות שבסופו של דבר מאפיינות ומגדירות את השה"מ בהתאם. אין תשובה חד-משמעית לשאלה זו, כל שה"מ ודרכו. אני מאמין שמידה כזו או אחרת של "דחיפת שחקנים" רצויה בקמפיין, הכל תלוי כמה זמן אתה מאפשר לשחקניך לשוטט בניגוד, כביכול, למטרתם הראשונית. ה"דחיפה" צריכה להיות לא-טריוויאלית לשחקן, אלא אם כן ישנה חשיבות, לדוגמא, לדמות שחולמת בלילה על פתרונות לחידות מבוך. היד המכוונת צריכה להיות נעלמת ונסתרת, כדרכו של הבורא.

 

[רמץ]

מסכים עם כ-ו-ל-ם! ../images/Emo24.gif

דמויות עם מטרה הן בגדר המומלץ, אך אינן מחוייבות. אני מניח שברירת המחדל בעניין זה תהיה שאיפה לעושר ותהילה - לא מעניין במיוחד, לא עסיסי במיוחד, אבל כן הגיוני. אפשר בכיף להוסיף עשרות מטרות: שאיפה לעוצמה (קוסם או מכשף), שאיפה לשלמות (נזיר), שאיפה למלוכה (לוחם), נקמה (ברברי), קידום מעלה מסויימת (פלאדין), קידום אל מסויים (כהן), מציאת הלחן המושלם (פייטן), מציאת הורה אבוד, מציאת בן אבוד, מציאת אהוב/ה אבוד/ה, שאיפה לחולל הפיכה נגד רודנות משעבדת, חיפוש אחר עתק, רצון ללכת בעקבות דמות שהפכה לאגדה... כל אלה מטרות טובות, גם אם בנליות, שיכולות להוסיף הרבה טעם למשחק: מציאת רמזים, תזכורות קטנות, תפניות עלילתיות הקשורות במטרות האלה... באמת נחמד. אבל - הרפתקנות אינה גם חייבת לבוא מבחירה. דמויות עשויות להמצא בעסקי ההרפתקנות בעקבות גלות, רדיפה, טבע תרבותי (קנדרים, למשל...), תאוות נדודים, יתומות... אין בזה כל פסול. כך שאפשר עם ואפשר גם בלי.

 

[backdoorslam]

מזכיר לי קצת את סדרת המד"ב

היפריון.

 

[DDN]

לרולנד יש מטרה!

והיא לז**ן כמה שיותר הרבה! אבל, כרגע המטרה שלו השתנתה. והוא רק רוצה להיות עם לורי. שאר ההודעה היא

אז היא תשאר במוח המעוות שלי לעת עתה.

 

[Ferenheit]

אה, תשמעו

אני לא רוצהל להלשין, אבל יש שתי זוטונים שמכוסים בברדסים ולובשים זקנים מודבקים. הנה הם שמה ליד האח. הצצתי בדף הזה שלהם. רשום למעלה "האג'נדה הסודית של הקרקס הזוטוני" נראה לי שצריך להגיד למישהו. אחר יגידו שלא היו התרעות. מלשין אלמוני.

 

[shadowfax]

מטרת הדמות

היא חלק מבסיס הדמות, משהו אישי שיגרום לה לקחת את הסיכונים, יגרום לה לעמוד במקום לשבת, לזוז במקום לקפוא, משהו אקסטרה, משהו שמבדיל אותה משאר האנשים סביבה...מה המשהו הזה תלוי בידי השחקן בזמן יצירת הדמות והרקע. מטרת הקבוצה היא יותר בעייתית, אם הייתה בצבא תוכל להבין זאת יותר טוב, קבוצה של אנשים שעברו משבר ביחד מתגבשים, לעיתים לקבוצות בילתי אפשריות כמו מלך לעתיד גמד ואלף למשל, חברי הקבוצה מאמינים אחד בשני, מכירים אחד את השני, הם מפתחים אחווה (אני לא יודע מה יש לי היום מטולקין) וישאפו להישאר ביחד, להילחם ביחד, לכן מטרת הקבוצה היא דבר גמיש מאוד אם לאחד יש בעיה השאר עוזרים אם יש משימה בפתח הקבוצה הטבעית של כל אחד תהיה החברים שלו. בעניין המנחה, אתה צודק (ושאף אחד לא יגיד לך אחרת), מנחה אינו אלוהים, מטרת המנחה היא ליצור סיטואציות לדמויות ולשפוט את מעשיהם בסיטואציות האלו, כאשר הסיטואציות הם למעשה מעיין עלילה (העלילה מתוכננת אך לא הסופי) שהופכת למציאות שבה הדמויות חוות ומגיבות ומשנות אל העלילה המתוכננת ויוצרות את העלילה האמיתית.

 

[בויבנד00]

מנחה הוא לא אלוהים

הוא בסך הכל מעביר לדמויות ומשדר את התנאים בעולם של הדמויות, הוא קובע את הסיטואציות מראש, מעמיד את הקבוצה במצבים שונים ורואה איך הן מגיבות, כל אחת לפי האופי והיכולת שלה. אבל מה שאני שואל זה משהו אחר... מה שאני שואל זה האם השה"מ אמור להתערב גם אחרי שיצר וסיים את המשימה והסביבה בה היא מתרחשת ולשנות (בעברית פשוטה- אילתור) על מנת לעשות את המציאות שקיימת בעולם הדמויות אחרת? למטרות כמו עשיית המשימה יותר מעניינת ומלאת "בשר" או להקשות על הקבוצה מסיבות שונות. למשל בפגישה מסוימת יצא שלא היו הרבה קרבות רציניים והשחקנים התלוננו על כך, השה"מ יכול לגרום ליותר קרבות להתבצע או שהוא יכול לא להגיב במיוחד לבקשת השחקנים... ולתת לצירופי המקרים לקרות.

 

[backdoorslam]

מנקודת מבטי

כן, ועוד פעם כן. האילתור הקולח הינו ידידו הטוב של השה"מ. לפי הודעתך נראה שאתה כותב את הרפתקאותך מראש, בפירוט רב מאוד (אני צודק). אני משאיר לי את כל האופציות פתוחות, רושם בצד רשימת דבש"ים, רשימת ארועים ורשימת מקומות ואיתם אני מסוגל לאתר בצורה חלקה ומשומנת יותר. מבחינתי השה"מ צריך לעשות הכל כדי שהמשחק יהיה מעניין יותר לשחקניו ולו עצמו. לפניכם אחד מסודות ההנחיה, כפי שאני מיישם, שימו לב, בקמפיינים (בשונה מחדי-פעמיים). הדוגמא שלך לגבי קרבות קצת לא ברורה לי. D&D מדריך כיצד ליצור טבלאות היתקלות - דבר מצויין - אני משתמש ברעיון הכללי כמעט בכל משחק.

 

[בויבנד00]

אני מסכים לגמרי אבל

מה שאני אומר שונה, קודם כל זה שאני מדבר על הנושא ממש לא מצביע על דרך השיהומ שלי, תתפלא אבל אני מאלתר המוןןןן וכותב מעט, אני מאמין במשחק שוטף ומעניין ששה"מ יכול, ולדעתי, צריך להתערב כי הרי מטרת הדי אן די בגדול היא הנאה, זה משחק ולא יותר מזה. כל פעם שרשמתי בהודעות שלי שהשה"מ משאיר את התגלגלות הדברים שיקרו כצירופי מקרים אני מדבר על קוביות, זה ברור. אני מדבר באופן כללי על השה"מ, איך הוא צריך להתנהג, ואיך זה משפיע על התגלגלות האירועים במציאות בה נמצאות הדמויות.

 

[backdoorslam]

כמו שאמרתי

אתה כנראה תקבל מגוון רחב של תשובות. אני, כשחקן, הייתי מעוניין לשחק בקבוצה שהשה"מ שלה דוחף בעדינות אל סיטואציות מעניינות מבחינת אינטראקציית הדמויות ומבחינת הסטוריטלינג של העלילה. מה שאמרתי נכון לגבי ואינו מהווה תשובה גורפת.

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

אצלי

לפחות מה שאני שואף אליו.. זה דחיפה -ק ל ה- מאד קלה אל עבר כיוון מסוים.. וכמובן שאילתור ושינוי "מה שתוכנן" כדי שיתאים לפעולות הדמויות/יהיה יותר מעניין/עלה לי רעיון מדהים בראש באמצע המערכה מומלץ מאד ואני משתמש בו המון

 

[shadowfax]

אני לא מבין את השאלה

שינוי עתידני הוא קל העתיד לא קרה לכן לא חשוב מה היה אמור להיות אלא מה קורה עכשיו, זה משנה עם היה אמור להיות דרקון ועכשיו יש חתול? לא, כי אף אחד (חוץ ממך) לא יודע את זה, שינוי שנראה (הוווה, עבר) הוא לדעתי אסור כי הוא גורם לשבירת הרצף והSOD. מנחה צריך ליצור את האשליה של המציאות, עליו לתכנן את כל האפשרויות ועדיין להיות פתוח לתפניות חדשות ויותר מכל (לדעתי) עליו לתת לשחקנים תחושת חופש מוחלט (אמיתית או לא) כמו שקיימת בדמויות שלהם.

 

[CelimeVolkana]

אני לא יודעת מה בקבוצות אחרות

אבל הדמויות שיצא לי לשחק או לראות, יש להן כרגיל סיבה שהן לא יושבות בביתן בחמים והנעים. הרבה פעמים זה צורך בנקמה (על מות אם/אב/אישה/בעל/ילד/איגואנת מחמד), רצון לכוח (לא נקניזם!) או תהילה, או סתם רצון לראות את העולם. זה כרגיל המטרות העיליות של הדמויות ובישבילן הן מוכנות להחזיר את הגביע ולהרוג כמה זוטונים.

 

[בויבנד00]

מסכים איתך

(דרך אגב המושג נקניזם- אהבתי!!) בעצם לרוב ההיסטוריה של הדמות קשורה בצורה ישירה למטרה העילאית של הדמות בעולם שלה... לדוגמא אני משחק בקבוצה מסוימת כרגע גנב, בן 15,מרדן ששונא את המשפחה שלו, הוא יצא באופן מפתיע גנב בין קוסמים, היה לו מלא בעיות עם זה בילדות...נשבר לו מזה והוא יצא לחפש את עצמו. זהו במשפט אחד הוא פשוט מחפש את עצמו, לא מטרה מוגדרת ממש אבל מטרה בהחלט, הוא רוצה להבין מה הוא מחפש בחיים. מטרה לגיטימית לדעתי. אבל אני חושב לגמרי שדמות חייבת מטרה שמובילה לרצון לעשות פעולות, לנוע,להרוג (לא בהכרח) ולכבוש.

 

[DDN]

סטריאוטיפים!

מה רע בדמות עם ילדות מושלמת, הורים אוהבים, סביבה תומכת, שכל הבעיה שלה בחיים זה עודף און, והיא הגיעה למסקנה שבנות נמשכות לטיפוסים חזקים ומרשימים, אז הוא פשוט יוצא להרפתקאות כדי להרשים בנות, כדי שיוכל לזיין כמו שפן, כל מי שזזה? מה רע בדמות, שהיו לה חיים פשוטים ויפים, עם ילדות מאושרת, עד שגילתה שיש בה כוח קסם, נבהלה ממנו, פחדה לסכן את ההורים ויצאה לנדודים למטרת לימודים? מה רע בדמות, שיוצאת להרפתקאות, כי שום סלט לא יהיה מושלם בלי צנונית, והיות ולא גדלות צנוניות בפלך, היא יוצאת למסע למציאת הצנונית הקדושה? למה הכל באלימות/נקמה/שנאה? אתם סטריאוטיפים! WAKE UP

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

מעניין מאיפה הדוגמאות ../images/Emo8.gif

אני אישית בעד.. ביום שיצא לי לשחק את הבארד האהוב שלי רוב המטרה שלו בחיים תהיה חיפוש אחר המוזה.. ילדות נורמאלית..חיים נורמאלים.. ומטרה בונה במקום הורסת

(לא יודע סך כל לשחוט גובלינים (רשעיים בשבילך אדון האנטיסטריאוטיפיזם) זה כיף.. אבל זה לא מטרה.. אממ... זה אמצעי

)

 

[shadowfax]

אתה נותן סטראוטיפ כדוגמה לחוסר באחת

דמות שמגלה צד אפל.... סטראוטיפ ישן, המחפס הניצחי עוד סטראוטיפ (אפילו אם עם זה אחר צנונית). אותה דמות שיוצאת להרפתקאות כדרך לקבל ז**ן לא תשרוד הרבה זמן כהרפתקן (מוטיבציה בעייתית) לילה תחת שיח כמגן מהגשם או הפעם הראשונה שיוקז דמו יגרמו לו להרים רגליים ולנוס לעיר הקרובה (אינך חייב להיות הרפתקן כדי שיחשבו שאתה כזה). אני לא פוסל ילדות רגילה, אך כן עליה להכיל יותר בשר.

 

[magnus the red]

למה, לעזאזל, למה?!?!

למה לא טוב סתם ילדות רגילה? למה צריך מטרה? אני לא מבין אותכם, זאת באמת ראיה שבלונית ולא מציאותית. מה רע בלעזור למשפחה לסדר את המשכנתא עם כסף שלקחת ממאורה של טרולים? מה לא הגיוני בלצאת להרפתקאות בשביל שיהיה מספיק כסף בשביל לפתוח עסק? או בשביל לשלם מזונות? או סתם בשביל הכיף והאתגר? או כי גילית שאתה טוב בזה ולא טוב בלחרוש את השדות? להגיד ש"לילה תחת שיח כמגן מהגשם או הפעם הראשונה שיוקז דמו יגרמו לו להרים רגליים ולנוס לעיר הקרובה" זה כמו להגיד שכל מי שהולך ללמוד באוניברסיטה יפרוש אחרי הסמסטר הראשון אם אין לו מטרה מוגדרת ומדויקת מה לעשות עם מה שהוא למד אחרי סיום הלימודים. אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים וחיים בצורה מסוימת בגלל הרבה סיבות, לא בגלל ש"היתה לנו ילדות קשה" או "רצחו את הורי ואכלו לי את הכלב". קשה לי להאמין שמישהו פה יכול להגדיר את כל מהלך החיים שלו לפי אירוע ספציפי אחד או שניים, או להגדיר את קווי האופי שלו בשלוש מלים. והרי הדמויות, בסופו של דבר, לרולפליי אמיתי, צריכות להיות ולהתנהג כמה שיותר קרוב לאדם מציאותי. ואם אנחנו לא מוגדרים לפי "אמא ואבא לא אהבו אותי" או כל שטות אחרת, אז למה, למה, ל מ ה הדמויות שלנו כן מוגדרות לפי הדברים האלה?!