הערכים והצרכים.
יש המפרידים בין "ערכים" לבין "צרכים". ד"א ההיתרבות אינה "צורך" אינדיבידואלי, אלא תנאי להשרדות הגזע. ניקח לדוגמא את ה"פרס" של "הנאה סקסואלית". בגלל ההתפתחות הדארוויניסטית ברור לכולנו שגזע שהצליח לשרוד, קיימים בגנים שלו ה"הנאות הסכסואליות". יחד עם זאת, קיימת "תרבות", המציבה סייגים להתנהגות המינית האנושית. רוב האנשים לא פועלים לפי עקרון "ההנאה הסכסואלית המירבית", אלא מקיימים מערך מאד מתוחכם מי מותר עם מי ומתי. אני מעריך, שלו יזדמן לך מצב של "הנאה סכסואלית" עם אשתו של חברך הטוב, הרי במידרג הערכים שלך יתברר לך שערך החברות גדול מערך ההנאה הסכסואלית, סוג של חברות שאין בה צורך "הישרדותי". זה נכון שאדם "נהנה" מכל מה שהוא צריך לשרידות, אך בנוסף להנאות ה"חייתיות", אדם נהנה מיותר מכך, אדם יכול גם להנות מערכים "תרבותיים" שאין להם שום קשר לשרידות, כמו למשל אמנות. בדיוק כך יש לאדם "ערכים פרימיטיביים" פרי צורך גנטי, ו"ערכים יותר נעלים" פרי תרבות שתפקידה, בין השאר, לדכא התנהגות אינסטינקטיבית. אין ספק Levos, שהרבה מאד "ערכים" אינסטינקטיביים כמו פאטריוטיזם התפתחו מהצורך הגנטי שקיים בכל גזע ששרד. ברור שכל עם שלוחם על אדמתו, אינו שונה מהכלב שמשתין בקצה השטח שלו, מסמן אותו, ומתקיף את כל החודר לטריטוריה שלו. אבל לאדם יש גם ערכים "אנטי אינסטינקטיביים", כמו למשל ערך ה"קוסמופוליטיות" שהוא ההפוך מאינסטינקט ה"עדר" וה"טריטוריה". כך שבסיכום, "אינסטינקט השרידות" בהחלט יכול להוות סיבה ל"ערך", אך לא בהכרח, ישנם "ערכים" המנוגדים ל"אינסטיקנט השרידות".