מטאגיימינג!!!!!!!!!!!! weeeeeeeeee

[Nihau]

הנקודה שלי יותר מורכבת מזה

נכון שעקרונית כאשר דמויות מטיילות ביחד הן יפזרו ויבחינו בדברים המוזרים הקטנים הללו- ברמזים. אבל רק אם השחקנים שלהן או השה"מ בקבוצה יציינו את הפרטים הקטנים הללו במהלך המשחק. אם למישהו יש דמות שלדעתו בכל שניה של זמן פנוי טומנת את ראשה בספר אבל הוא והשה"מ אף פעם לא מספרים את הפרט הקטן הזה לשאר השחקנים אז הדמויות לעולם לא ישאלו "מה זה הספר הזה שאתה כל הזמן קורא?" ויתבאסו מלשחק עם אותו שחקן שכל פעם שמתחילים שיחה עם הדמות שלו היא בקושי ממלמלת משהו חסר קשר לשיחה. על זה אני מדברת. זו בעיה שאפשר לפתור במטאגיימינג כי רק במטאגיימינג השחקנים ישאלו למה השחקו לא נותן לדמות שלו להשתתף בשיחות בין הדמויות ואז אולי יגלו שהוא ניסה לשחק דמות שמנסה לקרוא ספר מאוד מרתק או משהו.

 

[DDN]

אז הדבר הזה פשוט לפתרון

זה קורה כשכל השחקנים רואים - השחקן צריך לציין את זה. זה קורה בלי שהם רואים - פתק לשה"מ. אם הדמות כל פעם "טומנת את ראשה בספר" השחקן חייב כל פעם מחדש לציין זאת. לא ציין? לא קרה. וזה לא "על משחק", זה: מנחה: אתם עוצרים כאן ללילה? שחקן א': כן. אני הולך לחפש עצים. שחקן ב': אני הולך לצוד אוכל. שחקן ג': אני מתיישב לקרוא את הספר שלי. שחקן ד': אני מקים אוהל. ואז בשיחה, הוא לא יהיה פעיל, אם יפנו אליו, צריך לציין שרואים שהפריעו לו לקרוא או משהו. דוגמא לא טובה לדעתי.

 

[Nihau]

אל תתווכח עם המציאות- הדוגמה מהחיים

 

[מירטל]

נכון מאוד.

ולכן צריך להגיד זאת - אם הדמות שלו נכנסת לספר בכל זמן שהיא יכולה אבל הוא לא אומר את זה לכל שאר השחקנים... אז כמו מה זה נחשב? אם הדברים האלה הם גדולים וברורים - כמו דמות שקוראת ספר בכל נקודת זמן פנויה ( אפילו אם זה בא על חשבון העזרה שלה באסיפת עצים למדורה או על השמירות שלה) בטוח ששאר הדמויות ישימו לב לדבר הזה- ואז חייבים לספר להם על זה, אם הוא בודק את התליון שלו שמוחבא על צווארו רק בחשכת הליל ( כאן כבר נכנסת השיטה לעסק) זה ידרוש גלגול מיוחד של תבונה/חושים/השד יודע מה בכדי לשים לב לפרט הקטן הזה.

 

[DIDGIN]

...

אם את מתכוונת לmetagame thinking אז ממש לא. זה יכול להוציא אותי מדעתי אם זה נעשה בזמן משחק.

 

[Nihau]

אררר... מה זה?

metagame thinking- נשמע כמו לערב OOC בשיקולי המשחק- זה אכן יכול והוציא בעבר גם אותי מדעתי |מחייכת ברצחניות פתאומית לעבר ביצה| אבל אם אתה מתכוון לנסיון לחשוב על שיקולי קבוצה גלובאליים כמו קידום עלילה, קידום הנאה משותפת, קידום שחקנים חדשים או נחבאים אל הכלים- מה רע בזה?

 

[ננסק]

הדברים שאמרת בשורה האחרונה,

זה ניצול נכון וחיובי של מטאגיימינג (על-משחק!). אני חושב שזה אחד הדברים החשובים שמפרידים בין קבוצה מתחילה לקבוצה מתקדמת (עדיף לדבר בקבוצות ולא בשחקנים בודדים במקרה הזה), אם היא מתייחסת גם לשיקולים מטה-גיימיים לפני וכאשר היא משחקת.

 

[Nihau]

לא נראה לי שזה עיניין של וותק

אני מכירה יותר מקבוצה אחת וותיקה שלא עושה את זה כלל ויותר מקבוצה מתחילה אחת שעושה את זה מהרגע הראשון- לדעתי זה יותר עיניין של הכרת בחשיבות ונחיצות העקרון הזה לקידום משחקיות טובה יותר.

 

[ננסק]

זה נכון, התכוונתי

ל-"מתחילה" ו-"מתקדמת" במובנים של התמקצעות, לא ותק, אז אנחנו חושבים על אותו הדבר.

 

[BluePrint]

איי דונט גט איט.

זה כמו, אולי... שחקנים שמתכננים מה דמויותיהם יעשו במשחק (בזמן שמהלך המשחק כביכול מושהה), כאילו הם משחקים משחק לוח בו הדמויות הם חיילים? .I'm just trying to come to grips with the term

 

[Nihau]

לא נראה לי שזו ההגדרה הנכונה...

כלומר שמעתי על קטעים אסטראטגיים במשחק בהם השחקנים עוצרים הכל, הולכים הציה ומתאמים ביניהם תוכנית פעולה ורק אז חוזרים אל השה"מ ואומרים "טוב, אז אנחנו פועלים כך" ולפי סדר היוזמה כל אחד עוקב אחרי החלק שלו בתוכנית הכללית. לא לזה התכוונתי אבל עכשיו שהעלית את זה- מה דעתך על זה? זה לא חייב להעשות כמו משחק מעל הדמות, יותר בקטע של תיאום עמדות כדי למנוע מצב שבו כולם מנסים לעשות הכל בבת אחת= אנדרלמוסיה אחת ענקית מלווה בהרבה צעקות וקטיעת משפטי אחרים. מה שהתכוונתי אליו יותר נוגע לתיאום ציפיות ועמדות שלא באמצע המשחק עצמו אלה אחריו או לפניו. הסברים על תופעות מבלבלות מחוץ למשחק יכולים למנוע וויכוחים אינסופיים במהלכו. דוגמא מוכרת מהמשחק של דני עם הצנונית: אלכסנדרה התערפדה. שאר השחקנים ודמויותיהם לא ידעו. דני שיחק את השינוי בדמות היטב וזה מאוד תסכל את השחקנים האחרים כי לא היה להם מושג שהדמות עצמה עברה שינוי והיו דברים שמנעו מהם להקדיש תצומת לב ולברר את העיניין בתוך המשחק. השאלה היא האם אחרי 5-6 פגישות מאז ההתערפדות היו צריכים לדבר על זה מחוץ למשחק כדי להסביר להם למה הדמות מתנהגת חריג ולתת להם הזדמנות לשחק את התגלית או להשאיר אותם ממורמרים? דוגמה שניה: בקבוצה אחת יש ג'די, פנס ירוק, נושא עדשה וארתור פיליפ דנט (((כולם נוודי חלל נועזים וכולם יכולים לנוע בין מציאויות ולכן תיאורטית כולם יכולים להפגש לקבוצה אחת

))) ברור שבלי לעצור מתישהו ולהסביר לשחקנים קצת על היכולות המיוחדות של כל דמות יהיה בלאגן אטומי והמון רגשות נחיתות לכל כיוון אפשרי.

 

[t3h d00d]

אל תספר

לדעתי, או שהדמויות מגלות לבד, או לא בכלל.

 

[major mouse]

אסור לספר !

לפי דעתי בשתי הדוגמאות הנתונות לא רק שעדיף לא לספר לשחקנים את המידע העודף אלא אסור לספר להם.גם במקרה ושחקן ישחק את הדמות שלו בצורה אמינה לאחר השיחה המדוברת (וזה לא סביר בכלל) הדבר יקשה עליו והאינטרקציה של הדמות עם העולם ו/או הדמויות תשתנה ברמה מאוד בסיסית. לדוגמא : האם הדמויות יופתעו כאשר הם יגלו את אלכסנדרה כשיניה תקועות עמוק בצווארו של אחד פלוני גם לאחר שהתוודע לשחקנים הדבר מבעוד מועד ?אולי, אבל ההפתעה של חברי הקבוצה תוסיף פן אמיתי לארוע, תגובות הדמויות יהיו הרבה יותר אמיתיות וספונטניות בצורה זו.נכון, שישנו היתרון שלשחקנים ינתן זמן למחשבה על התגובה הראשונית של הדמויות לארוע ובכך ליצור משחק דמות עמוק יותר, אך אני חושב שהחיסרון גדול מדי.

 

[BluePrint]

כנראה שלא.

לפי ההסבר ומה שקראתי כרגע בספר, הביטוי בעברית יהיה: "תאום עובדות". (או משהוא דומה, כשזה נוגע למ"ת) והתשובה: תלויה במצב. אם השחקנים סומכים אחד על השני, יודעים שעולם המשחק הוא נפרד לחלוטין מחיי היום-יום, ולא שומרים בבסיס המוח איזו שהיא שאיפה שהם מסתירים אפילו מעצמם... אין סיבה בכלל להכיר את המושג. לעומת זאת, הרבה שחקנים ומנחים כבר כתבו כאן בפורום, שלפני הקמת חבורה, הקבוצה (או כל שחקן בנפרד) מתאמים את הדמויות עם העולם, כדי להקל על איגוד החבורה ולעזור למנחה לנווט את העלילה לכיוון רצוי ומהנה לכולם. ובמקרה כזה, השאלה היא לא "האם", אלא "מתי". כל מקרה לגופו.

 

[Thessalian]

בגבול סביר.

הדבר הכי חשוב במטאגיימינג הוא לתאם את זה מראש עם הקבוצה. באחת הקבוצות ששיחקתי בהן, ואם האנשים יידעו מי הם אז מה טוב, החליטו ללכת על מטאגיימינג, סתם ככה בלי להגיד לי. התוצאה היתה שכל הדמויות, לאחר שבועיים של חוסר משחק, היו מתואמות זו עם זו, ואני נשארתי בחוסר ידיעה - אופס. מצב לא נעים כלל. מצד שני, בקבוצה הנוכחית שלי (אחת משתיים), יש חבורת אימיילים קבוצתיים הקרויים Sidetracks, בהם אנו מרחיבים "סצנות" מהמשחק שעליהן רק רפרפנו במהלך הפגישה, כמו גם מנהלים "שיחות שמירה" או "שיחות רכיבה" בשעות היום. לפעמים הדברים הנ"ל גם מקדמים את העלילה, למרות היותם מחוץ למשחק. בקיצור - מטאגיימינג זה נחמד, כל עוד יש תיאום. אם אין תיאום, יש מצב טוב שמישהו - אין או אוף פליי - ייפגע מזה.

 

[Nihau]

זכרון רעוע מצייר תמונה מטושטשת

 

[Thessalian]

תמונות לא נחמדות מודחקות בזיכרון.

 

[DIDGIN]

האם העובדה הבאה היא מטאגיימינג?

בדרך כלל מתחילים קמפיין כשלכל השחקנים הזדמנויות שוות ביצירת הדמויות, בין אם אנחנו בשיטת כשרונות בה כולם מקבלים אותו מספר נקודות, או בשיטת מקצועות בה בדרך כלל יש שאיפה לאיזון בין המקצועות, הרוב דוגלים בגישה של הזדמנויות שוות לשחקנים ודמויות שמתחילות באותה "רמת כוח" (כמובן שיש שחקנים שיודעים לחלק את הנקודות יותר טוב או פחות טוב, אבל אני מדבר על הזדמנויות). נראה כאילו משחקי תפקידים רבים דוגלים בשיטה סוציאל דמוקרטית, כשכולם מקבלים הזדמנויות שוות בהתחלה, אבל איך הם ישתמשו בהן תלוי רק בם.

 

[Nihau]

זה יותר כמו מצמצם מטאגימינג התחלתי

כי התיאום מראש והאיזון נעשה דרך השיטה. זה חוסך המון זמן של מטאגיימינג לפני תחילת המשחק ומשאיר רק את התיאום על עולם המשחק עצמו. כנראה שזה אחד היתרונות הבולטים של שיטה מול חופשיטה.