מטאגיימינג!!!!!!!!!!!! weeeeeeeeee

[Nihau]

מטאגיימינג!!!!!!!!!!!! weeeeeeeeee

עד כמה אתם תומכים ברעיון המוזר והלא שגרתי של מטאגיימינג

? to metagame or not to metagame? שאל את עצמו שרקספיר והחליט שעדיף לו לחזור לביצה איפה שנשים גדולות לא יצרחו לו באוזן הירוקה והעדינה שלו בסוף כל הופעה. אז מה דעתכם? יש בכלל חשיבות אמיתית למטאגיימינג? יש לכם הוכחות שזה פועל? יש לכם טענות נגד הרעיון האיום והנורא הזה שכל תפקידו הוא(insert apocaliptic comment here)? מה בכלל הדבר הזה מנסה לעשות? חוץ מלהשאיר אנשים ערים בשעות לילה מאוחרות לכתוב בפורום בשעה שהשפיות כבר מזמן הלכה לישון?

meta-gaming- תרגום נאה לעברית יתקבל בברכה (בלופ-לטיפולך?)

 

[סנדרין]

דעתי: ../images/Emo41.gif../images/Emo142.gif

זה ככייייף! ^__^ *מתחבאת במערה אפלה*

 

[t3h d00d]

מה כל כך כיף בזה בדיוק?

 

[t3h d00d]

מה כל כך כיף בזה בדיוק?

 

[דרגורן]

דעתי היא שב-1 לפנות בוקר

ההודעות יוצאות הזויות.

 

[סנדרין]

יש בזה משהו ../images/Emo3.gif../images/Emo142.gif

 

[מירטל]

אני מציעה לך להגדיר מה זה קודם.

 

[Nihau]

ההגדרה שלי מעורפלת נורא- תעזרי לי?

הכי טוב שהגעתי אליו זה משהו כזה: כל שיחה או פעולה שסובבת את המשחק אבל אינה מבוצעת כמשחק דמות. לגבי מטרת המטאגיימינג- כל דבר שמקדם את ההרמוניה במשחק (וזה נשמע כל כך כמו משהו ש אלף מתרומם מעשן נרגילה יגיד)

 

[t3h d00d]

קיצר

הנה דוגמא , אתה רואה מפלצת סוג x, ואתה יודע שהיא נפגעת רק מנזק ברק כי קראת בספר המפלצות, ואז אתה אומר לאחרים. "היא נפגעת רק מברק!".

 

[Nihau]

לא לא לא. זה מל"ד- לא מטאגיימינג.

זה נקרא להכניס מידע מחוץ לדמות, שיש לשחקן ולא לדמותו- למשחק. לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על דברים יותר לכיוון של שחקן אחד משחק בסגנון שמפריע לשחקן אחר אז הם מדברים על זה ומתאמים השקפות. או בשמשחק מתפתחת ההרגשה ששחקן אחד תמיד מקבל את כל חפצי הקסם אז כל הקבוצה מדברת עם השה"מ על זה ורואים אם יש כוונה מאחורי זה, סיבה נסתרת או פשוט מקריות ממוזלת.

 

[מירטל]

מה ההבדל?

מה ההבדל בין להגדי לשאר הדמויות שהמפלצת הזו נפגעת רק מברק ע"פ מה שקראת בספר החוקים/ מה שאתה יודע מידע כללי ובין משחק שלם שבו הדמויות משחקות טקטיקה שהשחקנים ( ולא הדמויות ) תיאמו מראש?

 

[chatenoire]

אם אני לא טועה

היא לא דיברה על טקטיקה מתואמת מראש, אלא על דברים שהם לחלוטין מעל התוכן של המשחק: חשד לאפליות מצד השה"מ ("הי, למה מולו אתה מגלגל את הקוביות הגרועות?!"), הובלת המשחק לכיוון מסוים מבחינת האופי שלו ("חבר'ה, בואו נפסיק לצחוק על אשה-חתול עד שנצא מהקבר המצרי העתיק?") או נקמות דם עתיקות בין השחקנים ("אתה בטוח שכשפספסת את המכה ההיא הלהב נכנס *לי* לתוך הבטן בטעות?"). במקרים כאלה נשמע לי הגיוני להחריד לשלב מטה-גיימינג. בסך הכל אנחנו נפגשים ליהנות, ואם יש דברים שמעיבים על ההנאה הזו או רעיונות איך לשפר אותה, רצוי להעלות אותם.

 

[Nihau]

בדיוק.

הרעיון הוא לא "הבה נספר את כל הסודות לשחקנים ונראה מה הדמויות יעשו עם זה" אלא יותר לנסות למנוע חיכוכים מהסוג של "מעניין איך הדמות שלו תמיד מוצאת את כל החפצים הקסומים הכי מעניינים אם הוא אמור בסך הכל להיות לוחם פשוט" שזו תופעה שהרבה פחות נוטים לייחס ליכולת מיוחדת של הדמות ונוטים יותר לקפוץ להאשים שחקן\שה"מ באפלייה. במקרה כזה, במיוחד אם הדמות המדוברת נחושה להסתיר את היכולת הזו משאר הדמויות, השחקנים לעולם לא יגלו את הסיבה האמיתית למה שנראה כאפלייה ברורה- אלא אם שה"מ יתן להם רמזים וכיווני חיפוש ספציפיים כדי למנוע את הריבים המיותרים, או שבאמת ידברו על זה מיחוץ למשחק, אפילו ברמה הפשוטה של "יש סיבה מאוד טובה למה הוא מוצא את החפצים הללו, זה לא בגלל שאני אוהב אותו יותר או משהו טיפשי שכזה, שהדמויות שלכם יתאמצו קצת ואולי הן יגלו למה"

 

[t3h d00d]

שמעו,

אם אתם מגיעים לרמה הזאת של "למה לו יש 3 חפצים קסומים ולי 1? גם אני רוצה! אההה! אני בוכה!", אז ברצוני להגיד לכם: מצבכם גרוע. או שהשחקנים סתם בכיינים, או שמשהו במשחק לא מנוהל כמו שצריך. ואם זה אכן כך, כדאי לכם למצוא מה זה בדיוק ולתקן אותו. הנה דוגמא, אולי, אפילו במקריות, תמיד יוצא בתיבה ששחקן א מחפש בה חפץ קסום חזק? אני די רואה את הבעיה כאן. למה ששחקן אחד ימצא את כל הדברים הטובים? גם אם זה מקרי לגמרי, כשהמ אתה צריך לדעת שזה יצור בעיה, אז תחליף בין התיבות או משהו! לא מחייב שהחרב פלוס 5 תשכב דווקא בתיבה האמצעית.

 

[מירטל]

ההגיון של מצבים לא נורמליים

שנגרמו ע"י קסם וגרמו להתנהגויות רציניות צריכות להוות אתגר לאינטילגנציה של הדמויות - לא של השחקנים - יש שני מצבים מטורפים להפליא - דמות אינטילגנטית אצל שחקן דביל ( ואז אפשר אולי עוד לחפות על זה בדרכים שאני אנסה לתאר מאוחר יותר) או שחקן איטלגנטי שמנסה לשחק דמות דבילית, מאכזב ביותר לדעת את התשובה ולא להיות מסוגל להגיד אותה בגלל הדמות שלך. בפועל, אם יש משהו יוצא דופן, סביר להניח שהדמויות, לא השחקנים, יהיו הראשונות לשים לב לשטויות כאלה. כל מצב לא נורמלי או לא סביר צריך להוות אתגר לאיטלגנציה של הדמויות, ולכן לאפשר להם לגלגל גילגול כנגד התבונה שלהן. שחקנים אינטלגנטיים ידעו שמשהו כאן לא בסדר רק ע"פ הגלגול עצמו, וכך אין שום סיבה לגלוש לדברים כאלה.

 

[Nihau]

יש לי בעיה עם החלק השני.

אני מאוד מעריכה את היכולת של דמויות מפותחות היטב לתפקד על דעת עצמן לעיתים מחוץ לשחקן עצמו אבל דמויות הן עדיין בדיה של השחקן האנושי. נכון שעקרונית אם באמת הייתה מציאות עולם שאנחנו מקושרים אליה דרך דמויותינו אז כן, הן היו מבחינות בדברים הרבה לפנינו, ולרוב בעזרת חושים ששכחנו לקחת בחשבון כי הם לא אנושיים או כי פשוט לא חשבנו עליהם. אבל לא כך המצב. דמות לא "תשים לב" לדברים לפני שהשחקן ישים אליהם לב. (חוץ מהמקרה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל לגבי ניהאו וקון\אני וסניפט) את אמרת ש"בפועל, אם יש משהו יוצא דופן, סביר להניח שהדמויות, לא השחקנים, יהיו הראשונות לשים לב לשטויות כאלה" כאשר לדעתי זה חייב להיות ההיפך של המצב הקיים. שה"מ יכול לבוא ולתת רמזים לשחקנים ע"י בקשת גלגול קוביות לבדיקת חוכמה\תבונה\יכולת הבחנה\כל דבר אחר- אבל זה צריך לבוא מהשה"מ- שצריך להבחין שמתפתחת בעיה- ונראה לי שזה כבר סוג של מטאגיימינג. שחקנים לעומת זאת לא יכולים להבחים על פי הגלגול עצמו שמשהו לא בסדר בגלל שברוב המקרים שה"מ לא יגיד להם מה מספר המטרה שהקוביה צריכה לעבור.

 

[מירטל]

לא, לא.

תבונה במשחק מייצגת את היכולת לעשות הקשרים לוגיים -וגם לשים לב לפרטים קטנים שלעיתים נסתרים מעיני אנשים שלא ממש נמצאים בשטח. השה"מ אמור לתת לכם סימנים ( איזה סימנים? שיחשוב בעצמו על זה) שמשהו לא בסדר עם דמות מסויימת,או לחלופין שמשהו לא נורמלי בלי שום קשר ללמה זה לא נורמלי או מה ההשלכות של זה על המשחק.

 

[Nihau]

אז אנחנו מדברות על אותו דבר.

הבעיה שיש לי עם זה היא שוב סוגיית מטאגיימינג: לשחקן אחד יש דמות שמסתירה משהו. אם השחקן אף פעם לא יגיד שהדמות מוציאה את המשהו הזה, עושה איתו משהו או כל דבר אחר השחקנים האחרים לעולם לא ידעו שיש לדמות שלו כזה חפץ. גם אם הדמות שלו כן משתמשת בחפץ הזה בסתר על בסיס קבוע. זה סוג של הסתרת מידע מהשחקנים שעובר את גבולות ה"תגלו לבד". שה"מ שיתן רמזים על החפץ הזה לשחקנים האחרים עלול למצוא את עצמו בין הפטיש והסדן כאשר שחקן מתעצבן עליו על זה שהוא חושף מידע על הדמות שלו שהוא עובד קשה כדי שהשחקנים האחרים לא יגלו. כמו למשל הקטע עם אלכסנדרה. אם דני היה מוציא את אלכסנדרה לאכול גובלינים רק בשעות הקטנות של הלילה ותמיד בתואנה שהיא הולכת לשירותים אז לשחקנים האחרים לעולם לא היה סיכוי לגלות שמשהו דראסטי כמו התערפדות עבר על הדמות והם היו מתחרפנים ובצדק על השינוי הפתאומי והמאסיבי באופי הדמות שלו.

 

[מירטל]

לא בטוח.

אם החפץ הנ"ל נמצא אצל הדמות ( נניח חרב יוצאת דופן, או תליון מוזר במיוחד), סביר להניח שאחרי זמן מה הדמויות יבחינו בו. תדמייני לעצמך הרפתקאה שמבוססת על מסע ארוך - האם מישהו לא ישים לב שהדמות נושאת איתה חרב יוצאת דופן? האם הדמות לעולם לא תרחץ במעיין ותסיר את כל בגדיה? האם הדמויות מעולם לא יחבשו דמות שנפצעה וישימו לב לתליון? האם הם מעולם לא ישימו לב לחבילה המוזרה הזו שהם צריכים להעמיס תמיד על הפרד? מה היא מכילה בכלל? כאשר מטיילים במשך זמן רב עם עוד אנשים, מאוד קשה להסתיר חפץ מסויים שאתה נושא מפניהם, חפץ יומיומי ורגיל שאתה משתמש בו באופן קבוע לא ימשוך תשומת לב, חפץ שאתה מנסה להסתיר בכוונה מהדמויות שסביבך קשה הרבה יותר מלהסתיר את אותו חפץ מדמויות שאתה פוגש פעם ב... במונחי שיטה הייתי אומרת שאם אתה רוצה להסתיר חפץ משומרים שאתה פוגש, אתה צריך לגלגל כנגד המיומנות של הסתרת חפץ פעם אחת, אם אתה רוצה להסתיר את אותו חפץ מחבריך לקבוצה אתה צריך לגלגל הרבה יותר פעמים - כולל מינוסים בגלל שאתה צריך גם להסתיר את אותו חפץ גם בלילה מהשומר, גם במקלחות, גם כשאתה אוכל ואולי לא מודע... בקשר לערפד - ( אני מדברת כאן על ערפד קלאסי) יש הרבה פרטים קטנים שיזהו ערפד לפני שתתפסו אותו יונק דם ממשהו, כל הפרטים הקטנים כמו חוסר יכולת לעבור מעל מים זורמים, כמו העובדה שערפד אינו מטיל צל, המנעות משום, היו אמורים לעורר חשד אצל כל הנוגעים בדבר הרבה לפני הקטע של ההעלמות למטרת ציד גובלינים.

 

[DDN]

תגובה בתור השחקן של אלכסנדרה

ניהאו - אלכסנדרה יצאה "לאכול" בשעות הקטנות, או בשעות מנוחה בתירוצים שונים, החל מ"שירותים" ועד "ללכת לחפש תותים". פעם אחת, היא עשתה מהומה במצודה של גובלינים (אליהם התכנון היה להתגנב בשקט) כדי לתפוס אחד בצד ולשתות את דמו בזמן ששאר החבורה עסוקה במרמס גובליני (מרמס = אין לי כוח לחפש את התרגום העברי לSTAMPEDE והמילה נראית לי מתאימה) מירטל - היו הרבה פרטים "קטנים" כמו שהעובדה שדמות שהייתה מלאת שמחת חיים ורוח שטות הפכה להיות פאסיבית ועצבנית, אנטיפתית ווכחנית. היה זמן שבביצה היא נלחמה איתם על הזכות לרכב על פרדה קדושה (שהיא קנתה!) עקב העובדה שמי הביצה הזיקו לה.