מחשבה על סוטי הרשת...

[e-magine]

עכבק, היות ואתה מנהל ב../images/Emo43.gif

אתה יכול לנציץ במערכת אישורי הפרסום, ולראות שמדיניותי בעניין פרסום פורומים אחרים בפרדס, מאד ליברלית.

 

[סרפד]

אתה צודק, אז מה עושים?

הפורום הזה הוא כמו חממה - ה- 3-4 גברים שכותבים פה מודעים ומבינים, אני לא מתכוונת רק לעניין "סוטי הרשת". לרגע נוצרת תחושת אופטימיות, אבל אז נזכרים בגברים אחרים בפורומים אחרים. פעם, כשנתקלתי בזה בפורום מסוים, ניסיתי להסביר לאנשים שם את הקשרים בין האלימות המינית המילולית לאלימות המינית המעשית, קבלתי תגובות (רק מגברים) שליליות בלבד, התייחסו אלי כמו למטומטמת תמהונית או למתחסדת וכמובן זה גרר גם תגובות שוביניסטיות, וכאילו בעצם מה שכתבתי על זה "הזמנתי" עוד הטרדות מיניות. הססתי לפני שכתבתי חלק מהדברים פה, כי לא ידעתי איזה תגובות אני אקבל. הכי יעיל היה אם הגברים עצמם היו מוקיעים תופעות ואנשים כאלה, באינטרנט ומחוצה לו, כי קודם כל צריך לעורר מודעות ולשנות את הנורמות, אבל הרי אין סיכוי שזה יקרה. גם מעט הגברים שכן מנסים מתייאשים מהר כי כשזה גבר אחד בתוך החבורה אין לזה השפעה ומתייחסים אליו כמו למורה-מחנכת מתחסדת (זה ממה שספרו לי גברים). מתיחסים לזה כמו לסתם שובבות. למרות שהמצב נראה מייאש, אלה תהליכים איטיים שמובילים לשינוי הדרגתי. למשל, היתה איזו תכתובת של שני מנהיגים ציוניים מראשית המדינה, אחד מהם היה מודאג ביחס לפשע המתפתח במדינה, הוא כתב משהו כמו "ואין כוונתי לעבירות קלות כמו אונס, אלא לדברים חמורים באמת כמו גניבה". היום אין בארץ הרבה אנשים שיבטאו בגלוי התייחסות לאונס כמו לעברה קלה או כמו למשהו פחות חמור מגניבה. הנורמות השתנו. בתור התחלה, הייתי מציעה שאנשים, ובעיקר גברים, לא יתעלמו אלא יגיבו בכל מקום שהם נתקלים בזה באופן גלוי, כמו בפורומים. גם בפורומים יש הרבה פעמים מין "מנהיג" או דמות בולטת, אחד או יותר. הם משפיעים יותר מאחרים. אפשר לנסות לגרום לנס שהם יגיבו לדברים כאלה. גם כל מי שיש לו אפשרות למחוק דברים באתרים ציבוריים - מנהלי פורומים, סיסופים וכאלה. למשל, בפורום הזה זה לא יכול לקרות כי אימג'ין ימחק הודעות כאלה ויבהיר שאין מקום בפורום להתבטאויות כאלה. זה לא הרבה, אבל זאת התחלה. ממש יעזור אם גברים יתקוממו, כי ככה יש רק כל מיני קבוצות של נשים שנתפסות כפמיניסטיות לחוצות, וזו נתפסת כבעיה של נשים ולא כבעיה חברתית כללית. זאת לא צריכה להיות מלחמה בין נשים וגברים, אלא מלחמה של אנשים שמתנגדים לתוקפנות ותומכים בשוויון בלי הבדלי דת, גזע ומין. יעזור מאד גם אם נשים יתקוממו! הרוב שותקות. גם אף אחת לא תמכה בי כשהעליתי את הנושא באותו פורום. אני לא יודעת אם זה בגלל שכל המשתתפות שם לא הסכימו איתי או בגלל שחלקן חששו. .

 

[עכבר כתום]

גם שלושה ארבעה גברים זה משהו

האמת היא שאני חושב שיש עוד הרבה גברים כמו הארבעה גברים ה"נאורים" בפורום הזה. אבל הם שקטים. ולגבי הכמות. תראי מה ויקי כנפו עשתה. אישה אחת לבד הרימה את משרד האוצר על הרגליים. והם מפחדים. תאמיני לי שהם מפחדים כי היא לא מתכוונת להתפשר. אני בטוח שהציעו לה לפתור את הבעיה האישית שלה אבל כנראה שהיא מספיק חזקה לסרב להם ומבינה שכמו שהיא אמרה יש מאחוריה את כל המשפחות של האמהות החד הוריות. הכל זה שאלה של כמה נסכים לשתוק ומה יגרום לנו להפסיק לשבת בשקט ולהסכים שיהרסו לנו את החיים. אני חושב שלגבי פורומים, לכל פורום יש מנהל פורום ואם הוא מזלזל תמיד יש את הנהלת הפורומים שמעליו. אני יודע שאני בתור מנהל פורום לא תמיד רואה את כל ההודעות בזמן ולא מעט פעמים מאוד עזר לי כשמישהו טרח ושלח לי מסר לגבי הודעה שנראתה לו לא במקום. הכל עניין של קצת מאמץ. לפעמים אפילו לא צריך לצעוד 200 קילומטר באמצע הקיץ

לגבי הנשים השותקות, זו לצערי בעיה מוכרת. לא פם מתגלה שדווקא נשים הופכות לאוייב הכי דגול של עצמן בנושאים של פגיעה מינית. אפשר לראות את זה אצל שופטות שמשום מה מקלות במשפטים של עבירות מין. או בציבור כשדוקא הנשים הן אלו שלפעמים גורמות רגשי אשמה למי שכבר מחליטה להתלונן או שפשוט ... מתעלמות. עכבר

 

[נטע....]

אני מסכימה איתך מאוד ../images/Emo45.gif

אני בהחלט חושבת שזה עניין של חינוך. כשיתחילו לפרסם מוצרים במקום בחורות עם לבוש מינימלי, כשהחברה תטיף לסובלנות, שלום, אהבה וחמלה הדדיים במקום המסרים של: החזק שורד ו"אל תהיה פראייר", החברה תיראה אחרת. אבל כרגע, לצערי זה בגדר חלום.

 

[עכבר כתום]

לא בטוח שזה חלום

אני מחשיב את עצמי לאדם חילוני מאוד ויש לי הרבה נגד כפיה דתית. (אני למשל משתדל לא לקנות מוצרים עם חותמת של בד"ץ. עבורי הכשר של הרבנות מספק) אבל יש נושא שחלק מהציבור מחשיב ככפיה דתית ואני אישית חושב שעדיף היה אם היינו לומדים ממנו משהו. החרדים הפכו ללגיטימית את הדרישה לא לראות על לוחות הפרסום שלהם פרסומות פרובוקטיביות. אם פרסומת מטרתה להגביר את הצריכה של המוצר, החרדים יודעים שהדרך האפקטיבית להלחם בפרסומות היא להפחית את הצריכה של המוצר המפורסם. וזה עובד. מפרסמים פסטה עם נערה סקסית חצי ערומה. אין בעיה, עוברים לקנות פסטה מייצרן אחר ובדרך פלא הפרסומת יורדת. הפרסומת החדשה של הפלאפון אלימה מדי? אין שום בעיה. מרד צרכנים קטנטן והחברה מתנצלת. מה שעבורנו נראה כמו חלום רחוק, עבור החרדים הוא חלק מכללי המשחק בין המפרסם לצרכן. מה שהם הבינו מזמן עבורנו הוא מין פנטזיה רחוקה. וכרגיל, כל ההבדל הוא בין לשבת בשקט לבין לעשות משהו. אני זוכר בזמנו כשרצו להוריד את התוכנית החטא ועונשו שכתבתי אימייל לנציב התלונות של הרשות השניה עם עותק למחלקת פניות הציבור של הזכיינית ששידרה את התוכנית. לא האמנתי שמישהו יתייחס אלי, אבל החלטתי לנסות סתם בשביל הספורט בתקווה שיש מישהו שקורא את האימיילים האלו. להפתעתי אחרי יומיים קיבלתי שני אימיילים אישיים אחד מהמפקח והשני ממי שהיתה אחראית על פניות הציבור. זה לא היה איזה אימייל סטנדרטי, אלא אימייל מפורט שהתייחס לטענות שלי אחת לאחת. (אני חייב להגיד שחברי הכנסת לא ממש טרחו להגיב לאימיילים ששלחתי להם .. אבל מצד שני גם הציבור הרחב כבר לא ממש מתייחס אליהם ברצינות) מה שלמדתי מהמקרה הזה הוא שגופים מסחרים מתייחסים בכובד ראש לאפשרות שמישהו יארגן נגדם מרד צרכנים. הכל עניין של קצת יוזמה והכרה בכוחו של האינטרנט והאימייל ככלי ליצירת הד פירסומי. העניין הוא שאנחנו צריכים להפסיק לחכות ש"הם" יתחילו לפרסם מוצרים וש"החברה" תטיף לסובלנות. אפשר לגרום "להם" לפרסם מוצרים (כי הכוח נמצא אצלנו הצרכנים, למרות שמנסים לשכנע אותנו שאנחנו מכונות מתוכנתות שמגיבות לפרסומות) ואפשר להטיף לסובלנות, שלום, אהבה וחמלה הדדיים בדרך שבה אנחנו מדברים ומתנהגים עם הילדים שלנו ועם הסביבה שלנו. החברה זה לא איזה גוף מסתורי שמרחף מעלינו. החברה זה אנחנו, כל אחד מאיתנו. השינוי יקרה כשיתחיל להיות לנו איכפת. לא כשהחברה תראה אחרת. עכבר

 

[עמית המכשף]

לא פשוט לארגן מרד צרכנים

למרות שזה כבר קרה והשתתפתי כבר במרד כזה. המרד הקודם שהשתתפתי בו היה נגד ספקיות האינטרנט. המחיר היה גבוה ועשינו יום בלי אינטרנט (חחחח, כמה נורא) לחרדים יש את הרבנים והמנהיגים והם קובעים להם בדיוק מה לעשות. לא רוצה להיות כמותם. שמח שאצלנו זה בעייתי יותר. לא חושב שיהיה קל לארגן מרד צרכנים על פרסומת מסויימת כי גם לגברים הנאורים הפרסומות לא כל כך מפריעות.

 

[e-magine]

אכן לא פשוט

במיוחד כאשר מדובר על קבוצה אמורפית, כמו הציבור הרחב, כדי שלא נומר, הרוב הדומם. העדות החרדיות, או להבדיל, התנואה האיסלמית, הן קבוצות די מגובשות, בהן ברור מי המנהיגים ומה צריך לעשות כשהמנהיגים מצווים.

 

[עכבר כתום]

בקיצור מה שאתם בעצם אומרים ....

שמרד זה לקבוצות של אנשים נשלטים. כאלו שעושים מה שאומרים להם. אבל אצלנו, בגלל שאנחנו אנשים חושבים עם בחירה ודיעה חופשית, זה לא ילך. אני דווקא מאמין גדול מאוד בבחירה חופשית. ומתנגד גדול מאוד לעדריות וציות עיוור. אז הנה חלק מהבחירות שלי: אני לא קונה מוצרים של תנובה בגלל פרשת הסיליקון ובגלל שהם המחלבה הגדולה ביותר בארץ. אני לא קונה מוצרים עם חותמת בד"ץ כיד לא לתמוך בחברות שמממנות ביקורת ופיקוח שאני אישית לא מעוניין בו ועוב מגלגלות עלי את המחיר. אני לא קונה ברשתות שיווק ומעדיף עד כמה שאפשר לקנות בחנויות קטנות קרוב לבית, כדי לעודד את העסקים אצלי בשכונה. והרשימה ארוכה. המרידות הקטנות האלו הן לא חלק ממחאה ציבורית, אלא חלק מהמחאה הפרטית שלי שמבטאת את מה שאני מאמין בו. אני לא צריך את כל הציבור מלפני, מאחורי או מצדדי כדי ללכת ולהתנתק מספק אינטרנט בגלל שהבעלים שלו שותפים בחוות קופים לניסויים. אני פשוט עושה את זה כי זה מבטא את האמונה הפרטית שלי ונופל בתחום שאני מוכן לעשות משהו עבורו. יש לא מעט מקרים שבהם אני מאמין במשהו, אבל עדיין לא מוכן לעשות את כל הצעד ולשלם את המחיר המלא. אני למשל חושב שמה שאנחנו עושים לבעלי חיים לפני שאנחנו שמים אותם על הצלחת שלנו הוא נוראי. למרות זאת אני לא צמחוני. אני לא מכניס בשר הבייתה, אבל כשאני בארוחות משפחתיות אני לא נמנע במופגן מלאכול בשר. יהיו צמחונים שיתקפו אותי על זה. אבל זו הבחירה שלי. אני מזדהה עם המאבק של ארגונים לזכויות בע"ח. אבל העשיה שלי היא מוגבלת. יש לי גבול שממנו והלאה אני לא מוכן לשלם את המחיר. וכמובן, יש דברים מאוד חשובים שאפילו לא מקימים אותי מהכיסא. אני למשל תומך במאבק של ויקי כנפו נגד הרפורמה בקצבאות לאימהות חד הוריות. אבל זהו. שם זה נגמר. אני לא אסע לירושלים להפגין ולתמוך בה. פשוט כי יש גבול ויש דברים שחשובים לי יותר ויש דברים שחשובים לי פחות. "תתחיל, אחרים כבר יצטרפו" עכבר

 

[הניבלונגים]

לא בדיוק

לחברות ריכוזיות הנהות מתוקף חוקים חברתיים או חוקי המדינה אחרי מנהיגות הומוגנית דיקטטורית קל למחות ולמרוד (גם המחאה והמרידה בתוך החברות האלו פנימה כאשר היא קוראת סוף סוך היא מאוד חדה וברורה), חברות פתוחות והטרוגניות עם חופש דיבור צריכות כמה תנאים מוקדמים לצורך מחאה יעילה בדמות מרד צרכנים מקיף אבל הדבר אפשרי. אחת הבעיות באירגון מחאה כזו בחברה הטרוגנית פתוחה היא הבורות, רוב האנשים אינם מגיעים לרמת מודעות חברתית וסתם ידע פשוט שיאפשר להם להבין את העוולה הנעשית להם, למשל בכך שהם קונים חלב עם סיליקון, או בכך שבעל העיתון שהם קונים הוא אדם שהורשה בפלילים (שריטה פרטית שלי), יתרה מכך מרבית האנשים אינם מודעים לכך שיש באפשרותם למרוד, הניסיןו ההיסטורי מלמד גם, שככל שאנשים במקום נמוך יותר במדרג החברתי המורא מפני השלטונות ובעלי הכוח גדול יותר עבורם ולפיכך נכונותם להתנגד נמוכה יותר, בעוד שעבורי הפעולה הפשוטה של להתקשר למשל ללשכת ראש העיר ולהתלונן על חוסר טיפול במהמורות בכביש נראית טבעית לגמרי, לאנשים בשכונות מצוקה שרואים את פקידי העיריה רק כשבאים לגבות מהם מיסים או לתת להם קנסות, זה בכלל לא אופציה (בד"כ). מרד צרכנים יעיל כפי שניתן לראות באירופה או בארה"ב ניתן למצוא רק כאשר מתמלאים התנאים הבאים: 1. מרבית האוכלוסיה "המורדת" מודעת לזכויותיה. 2. החברה ככלל, המדינה והחברות הכלכליות מודעות אף הן לאפשרות שמרד כזה יכול להצליח. 3. מודעות צרכנית של האוכלוסיה המאפשרת לאירגוני צרכנים להתאגד ולהוות קבוצות לובי חזקות. 4. תמיכה של המדינה באירגוני צרכנים כאלו. לצערי בארץ אף אחד מהתנאים הללו אינו מתקיים ולכן כל מרד צרכנים נועד מראש לכישלון, כאשר עושים יום ללא אינטרנט, תמיד יהיו אלו (והם יהיו רבים) שיגדו, שהפראירים האחרים לא יכנסו לאינטרנט זה רק יעשה את החיבור שלי יותר מהיר, תמיד יהיה מי שיקנה ברשתות שיווק גדולות, כי פשוט לא אכפת לו, והכל בגלל שאנחנו לא מודעים עדיין לכוח שלנו בתור צרכנים.

 

[e-magine]

אני מסכים לסקירה הממצה הזאת

אבל רציתי להוסיף, או אולי להדגיש טיפה את מה שכבר נאמר בשרשור הזה, שבחברה כדוגמת העדות החרדיות, שהניבלונקים הגדיר כחברה הומוגנית דיקטטורית, המנהיגים אומרים לציבור גם מה לחשוב, לא רק מה לעשות, ואילו בחברה החברה הפתוחה ההטרוגנית, כגון הציבור החילוני היהודי שחי במדינת ישראל, אין מנהיגות חברתית שמכתיבה לא התנהגות ולא חמשבות אלא אנשים שמנסים להשפיע על ההתנהגות וגם על ההשקפות (יש שלטון פוליטי), וכמעט בלתי אפשרי להסכים על דברים פשוטים ביותר (סתם נזקרתי כרגע בקמפיין שהיה פעם: "זבל מי שמלכלך", קמפיין לדעתי חזק גם אם תוקפני ורחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט, שאולי היה אמור להצליח בחברה אגרסיבית ובוטה כמו שלנו, אך עובדה היא שאנשים ממשיכים ללכלך בפרהסיה ללא כל עקבות וכנראה לא חושבים את עצמם לזבל, אלא אולי משהו בסגנון, מה יש? אני לא משלם ארנונה? אז שהעיריה תנקה, כאשר לפעמים הגיבור שלנו גם לא משלם ארנונה והשאלה היא שאלה רטורית).

 

[סרפד]

האם האינטרנט יכול לתרום לכך?

אני מתכוונת בעיקר להגברת המודעות, אך גם ליכולת לארגן מרד צרכני או מרד אזרחי - ע"י הפצה של רעיונות ושל תוכניות פעולה. מאחר שהאינטרנט נגיש לכל משתמשיו והפצת תכנים בו אינה מותנה בהכרעות של שכבות ניהוליות מצומצמות ובגורמים כמו רייטינג. .

 

[עמית המכשף]

יש הבדל עצום בין תרומה להעלאת המודע

האינטרנט ותקשורת ופרסום בוודאי שיכולים לעזור. אבל זה שונה לגמרי מהתוצאה של 100 אחוז שאת מקבלת אצל החרדים. אצלם מי שלא משתתף במרד או בשביתה הוא מוקצה מחמת מיאוס ומקבל ישר תווית של פושע. אין שום כוח בעולם שיכול לדמות את האנושות החופשית לקבוצה כמו החרדים שלנו או קבוצות גורו אחרות שמתנהגות בצורה טוטאליטריות.

 

[עכבר כתום]

אני מאוד לא היתי רוצה שנהפוך ....

לחברה דיקטטורית וטוטאליטרית רק כדי שנוכל לעשות מרד צרכנים. עבורי בסיסו של המרד הוא הבחירה החופשית. כי המרד עצמו מסמל התנגשות לסוג מסויים של כפיה. אין ספק, זה הרבה יותר פשוט כשרק צריך להגיד "המלך אמר יד שמאל למעלה" ושכולם ירימו את יד שמאל. אבל אני לא מאמין בציות עיוור. אני מאמין בזה שאדם צריך לדעת למה הוא מרים את יד שמאל למעלה. כנגד מה בדיוק הוא מוחה. יש משפט שכנראה נולד בתנועה הפמיניסטית (ואם מישנו יודע שזה לא כך אני אשמח להתעדכן) שאומר "הכל פוליטי". הוא בעצם מגלם בתוכו את הרעיון שכל בחירה שאנחנו עושים היא פוליטית ומשפיעה על הכלל. הנעלים שאנחנו קונים או לא קונים. תוכניות הטלויזיה שאנחנו צופים בהן או נמנעים מלצפות בהם. האם אנחנו זורקים את הזבל בתוך הפח, או ליידו. היא בעצם מפקיעה את עיקר המאבק מהידיים של הוגי הדיעות, הפילוסופים וה"משכילים" ואומרת שכל אחד מאיתנו שותף וכל אחד מאיתנו יכול להשפיע ומשפיע. ומכאן השאלה היחידה היא על מה אנחנו רוצים להשפיע. כי את הבחירות שלנו אנחנו עושים כל הזמן, עכשיו רק צריך להיות מודעים להן. עכבר

 

[הניבלונגים]

שוב בעיה

האינטרנט נגיש לכל משתמשיו אבל האינטרנט נגיש בערך באופן בו פלייארים או הודעות ברחוב נגישות, המרחב הוירטואלי הוא כל כך גדול שאין לפרסום ברשת משמעות גדולה יותר מחלוקת פלאירים, אנחנו מתיחסים לאינטרנט כאל אמצעי תיקשורות ומיחסים לו את המעלות (מבחינת הריטניג) שיש לאמצעי תקשורת אלקטרוניים או כתובים אחרים, למעשה האינטרנט הוא מקום כל כך ממודר, שכמו שפרסום ברבותיה של מעלות אינו עבור תושבי דימונה, כך פרסום באתר או אפילו בניית אתר, אינו יעיל עבור מי שאינו צופה באותו אתר. מאחר והאנשים ברשת הם כמו האנשים שמחוץ לה (הרי מדובר באותם אנשים) כך גם קמפיינים אינטרנטיים (למרד צרכנים לדוגמא), המורצים באתרים מסויימים מגיעים בסופו של דבר לאותם אנשים שהיו נחשפים לאותם קמפינים גם לולא הייתה קיימת הרשת. יתרה מכך, כמו שכתבת, האינטרנט הוא פתוח לגמרי לכל המשתמשים בו, מרבית המשתמשים באינטרנט היום הם מימלא אותם אלו שיש להם את האמצעים הכלכליים למותרות ממין זה ומימלא הם משיכבת האוכלוסיה שיותר קרובה ברוחה למודעות צרכנית. ביום בו כל האוכלוסיה תיחשף באופן שווה לאינטרנט (כמו שכל האוכלוסיה חשופה היום לרשתות הטלוויזיה או ערוצי הרדיו השונים), וכאשר מרבית האוכלוסיה תיהיה מודעת ליכולותיה של הרשת, אז אולי יוכל המידע המועבר ברשת לסייע בהעלאת המודעות הצרכנית והחברתית, חוששני שהיום הזה עודנו רחוק.

 

[סרפד]

כמה בעיות קטנות

מחאה פרטית אולי תורמת לכך שתחוש שלם יותר עם עצמך, אבל אין לה, בד"כ, השפעה ממשית לשינוי המציאות. כשאני מדברת על שינוי אני לא מתכוונת בהכרח למשהו בהיקף גדול, גם שינויים נקודתיים או מקומיים הם הישגים והם חשובים. ואני גם לא חושבת שהכרחי שתהיה מחאה המונית ממש, אבל בכל זאת צריך קבוצה שתהיה מספיק גדולה או כוח שיהיה מספיק משמעותי כדי לעורר חשש מן התוצאות. למשל, לויקי כנפו לבדה אין, לאמיתו של דבר, שום סיכוי להשיג משהו - זה מוצג כמאבק של אדם אחד, אבל זה בעצם ממש לא מאבק של אדם אחד: בשלב ראשון, היא זכתה לתמיכתו של אחד מכוחות העל - התקשורת. בשלב שני, הלכו בעקבותיה אנשים נוספים. לתקשורת יש פה תפקיד מכריע כי אם היא היתה מתעלמת ממנה, או מציגה את זה באופן אפיזודי, כמעין קוריוז שולי, לא היה נוצר שום איום וסביר לשער שגם לא היו מצטרפים אליה אנשים נוספים. להצטרפות של אנשים נוספים גם יש תפקיד מכריע - כל עוד היתה רק אישה אחת, הממשלה והאוצר יכלו "להעביר את זה", האפקט היה דועך בשלב די מוקדם והתקשורת והעם היו מתעייפים מן העניין. ברגע שהצטרפו עוד אדם ועוד אדם מדי יום, במעין "תנועת" ויקי כנפו ללא מנהיג, אנשים שצועדים מכל כנפי הארץ לירושלים (יש לזה גם היבט סמלי בתרבות ובהיסטוריה היהודיות), התחיל להווצר חשש אמיתי למרד אזרחי ספונטני שמי יודע לאן יתפתח. כשזה הופך מאפיזודה לתופעה מאיימת - רק אז כבר אי אפשר להתעלם. ובלי התקשורת זה לא היה קורה! אם להתייחס לדוגמאות הפרטיות שהבאת. זה שאתה לבדך לא קונה מוצרי חלב של תנובה לא משפיע. אבל אם נתייחס למכולת המקומית - אז לא צריך באמת מרד צרכני כללי, מספיקים כמה לקוחות שיאיימו להחליף מכולת. כדי להשפיע אתה צריך לשכנע כמה משכניך. כדי להשפיע באופן נרחב יותר, אתה צריך לשכנע גם כמה מחבריך מאזורים אחרים, שישכנעו מצידם כמה משכניהם. גם בדוגמאות שלך הייתי מפרידה בין שני סוגי שינויים: א. מקרה הסיליקון הוא דוגמא למדיניות או פרט ספציפי שאנחנו רוצים לבטל או לשנות באופן מוחלט. ב. הדומיננטיות של תנובה בשוק, או רשתות השיווק ביחס לעסקים פרטיים, הם מקרים יותר מורכבים כי פה, בעקרון, אנחנו לא רוצים לחסל את תנובה אלא את ריכוז השליטה בשוק אצל יצרן אחד, ואנחנו לא רוצים לחסל את רשתות השיווק אלא למנוע את חיסולם של העסקים הקטנים - אנחנו רוצים לשנות את מאזן הכוחות, ליצור איזון אחר. זה כבר יותר מורכב כי קשה לגזור מזה תכלית סופית, משהו שלאחר שהושג אפשר לקבוע שהיעד נכבש והמאבק הסתיים, וקשה לגזור מזה דרך פעולה חד משמעית וכוללת. ועוד בעיה קטנה היא שבמארג הכלכלי המסובך של ימינו, רוב הדברים לא עומדים בפני עצמם. אתה נוקט במחאה מעשית נגד תופעה אחת ומוצא עצמך משרת או נופל בפח של תופעה אחרת. למשל, המחירים ברשתות השיווק נמוכים בד"כ, באופן טבעי, מן המחירים בעסקים הקטנים. במקביל, היקף העוני ועומקו גדלים. בלי לשנות את התופעה השניה, רק מיעוט הולך וקטן יוכל להרשות לעצמו לנקוט בהעדפה של העסקים הקטנים. בעלי העסקים הקטנים מודעים כמובן למצב ולכן משתדלים לנקוט בכל דרך אפשרית כדי להוריד מחירים או להגדיל את רווחיהם. יצרניות או יבואניות ענק יכולות להציע לסוחרים עסקות (שיכולות להיות גם עסקות חבילה או עסקות שיש בהן תנאי של בלעדיות) בעלות נמוכה יותר משיכולות להציע יצרניות ויבואניות קטנות. ולכן דווקא בעלי העסקים הקטנים, שהם הרבה יותר פגיעים, הם הראשונים שיעדיפו את הסחורות של חברות הענק. ואז אם אני רוצה לחזק את העסקים הקטנים מול ההשתלטות של רשתות השיווק, אני צריכה לקנות את הסחורות של חברות הענק ולתרום להגדלת כוחן והעמקת שליטתן. ואם אני רוצה להחליש את ההגמוניה של יצרניות הענק אני חייבת לקנות ברשתות השיווק ולתרום בכך להחלשותם וחיסולם של עסקים קטנים. .

 

[עמית המכשף]

זה נשמע הגיוני מה שאמרת

 

[עמית המכשף]

אני מזדהה עם חלק ממה שאמרת

אבל יש כאן עוד שיקולים. למשל, בגלל שיקול כלכלי (כל החיים שלי כבר. וזה לא יהיה כנראה אחרת לעולם) אני לא יכול לעשות שיקולים מספיק כבדים אחרים. למשל, השיקול אם להחרים את תנובה ולקנות מוצרים של יטבתה (תגיד לי, תנובה לא קנתה אותם בסוף? כל פעם אנחנו הולכים למוצרים של חברה קטנה ובסוף מגלים שהגדולה כבר השתלטה ומשאירה את השם כדי שהצרכנים לא ידעו. ידעת שמיקרוסופט רכשה את אפל לפני מליון שנה כבר. והמקינטוש המהולל כבר לא שלהם לפחות ברוב המניות) אני לא אעשה שיקולים כאלה אלא שיקולים של מחיר. באותה צורה אני לא קונה הרבה בשר כי זה יקר אבל אין לי אפשרות לחשוב על בעלי חיים (האריות לא חושבים על בעלי חיים כשהם מחסלים אותם) אלא אני מעדיף לחשוב על בשר כמוצר שאינו בריא לבני אדם. בלית ברירה אני אוכל מדי פעם בשר כי החיים שלי מאד אינטנסיביים ואני פשוט לא מסוגל לחיות עם תחליפים. זה דורש יותר מדי השקעה, כסף וזמן. בכל אירוע משפחתי בכל אופן אני משתדל לאכול בשר כדי להשלים את החסר. וכמו שאתה אומר, אז גם לי קשה להצטרף למרידות שונות פה ושם כי אין לי את האמצעים והגב הכלכלי. לחרדים למשל, אין בעיה כמעט של גב כלכלי. יש להם אמונה וזה כמו חוק אצלם לבצע דברים. הם חיים כך מרגע שהם נולדים והסדר יום שלהם קבוע ומותנה מראש. כל שאלה שיש להם הם הולכים לרבי והוא מחליט בשבילם. אתה חושב שקבוצה של אנשים חופשיים עם בעיות שונות ומשונות יכולה להתאחד ולהתעלם משאלה כלכלית, משאלה של זמן ומשאלות אחרות? ופשוט להירתם למלחמה נגד יצרן מסויים או החלטת ממשלה? בכלל לא פשוט. המרידה שהייתה לפני זמן נגד ספקיות האינטרנט ו/או בזק אני כבר לא זוכר הייתה יחסית קלה לביצוע ועדיין לא השתתפו בה יותר מדי אנשים. דובר על שביתה של יום אחד בהתקשרויות לאינטרנט אם איני טועה. אבל להימנע לקנות דגי טונה משומרים שעולים 3 שקל לקופסא בגלל שזה לא מוסרי שהם הורגים גם לוויתנים (או משהו דומה) ובמקום זה לקנות טונה שעולה 10 שקל לקופסא מיצרן שמקפיד לשמור על חיי הלווייתנים? צר לי על הדולפינים והלוייתנים אבל יש יותר הרוגים אצל בני האדם וברעב ובמלחמות מכדי שאחשוב עליהם כרגע. ולי כמובן אין כסף כרגע לא לטונה כזו ובטח שלא לטונה יקרה יותר.

 

[e-magine]

יטבתה שייכת לשטראוס

בדוק.

 

[עמית המכשף]

ועוד לא קמה החברה שתקנה את שטראוס