מחשבה על סוטי הרשת...

[נטע....]

מחשבה על סוטי הרשת...

אחת הסיבות שאני כמעט ולא נכנסת לצ'טים, היא הכמות האדירה של מה שאני מכנה "סוטי רשת". ברגע שאני נכנסת לצ'ט עם כינוי שמזהה אותי כבת ישר אני מוצפת בהודעות פרטיות שכוללות כל מיני הצעות ורמזים מגונים. עכשיו קראתי בפורום כלשהו שעוסק בתמיכה רגשית, הודעה שגרמה לי לחשוב... כדי לשמור על פרטיותה, אני לא אצרף לכאן קישור אבל אספר בקצרה: אשה שסיפרה על כך שבגלל משקעים מהעבר, קשה לה לקיים יחסים עם בעלה. הבעל תמיד התחשב, גילה יחס אוהד ותומך ולכאורה הכל היה נפלא. עד ש... היא גילתה שבזמנו הפנוי הוא עוסק באותן סטיות, (שהזכרתי בתחילת ההודעה) תוך שפה מינית בוטה, בקיצור, אם הייתי נתקלת בו, הייתי מזהה אותו בתור עוד אחד מאלפי סוטי הרשת. אישית, כשהייתי נתקלת באותם סוטים בצ'טים בעיקר, הייתי מדמה אותם ככאלה גם במציאות. הייתי בטוחה שהם מטרידים נשים גם בעולם הלא וירטואלי, והם הצטיירו בעיני כ... פשוט מגעילים! קריאת ההודעה הזאת גרמה לי לחשוב אחרת ולהבין שגם סוטי הרשת, הם בסך הכל דמות שהם יצרו לעצמם. כמו שהרבה אנשים אחרים מנצלים את האינטרנט כדי ליצור לעצמם דמויות, ולהיות כפי שהיו רוצים להיות. אז במקרה הזה הם יוצרים לעצמם דמות שלילית, אבל עדיין רחוקה מלהיות מי שהם במציאות. או שאולי דווקא ברשת הם חושפים אמת פנימית כלשהי? או שזו פשוט דרך לפרוק תסכולים (כמו במקרה הזה, שזה יכול להיות תוצאה של תסכול של אותו בעל מהיחסים שלו עם אשתו). כך או כך, אולי בעצם צריך מאוד לרחם על סוטי הרשת. יכול מאוד להיות שההתנהגות שלהם היא תוצאה של סבל. לא שאני חלילה מצדיקה את ההתנהגות, אבל פתאום אני רואה את זה אחרת. אשמח לקרוא מה דעתכם בעניין.

 

[שלומית shlomit]

הפרשנות שלך, נטע

דווקא מעניינת. נדמה לי ש"סוטי הרשת" כפי שאת מגדירה אותם הם באמת מסכנים. גם לי נדמה שמדובר באנשים שאין להם דרך אחרת לפרוק תסכולים.

 

[מתאוששת]

אני נוטה לא לחשוב על אנשים שבוחרים

לפגוע באחרים כעל מסכנים. יש תמיד דרכים לא פוגעות לטפל בתסכולים, כמו לפנות לעזרה מקצועית, למצוא דרכים אחרות לפרק את התסכול, לנסות לטפל בבעיה ולא לברוח ממנה. סוטים הם לא אנשים מסכנים בעיני בין אם הם עושים את זה רק ברשת ובין אם לא. לכל אדם יש אפשרות בחירה איך יטפל ויתמודד עם התסכולים שלו. יש תמיד יותר מדרך אחת וכשבוחרים בדרך הפוגעת באחרים, זו בחירה ולא מסכנות. יש סיכוי סביר שלפחות חלק מאלו שמתנהגים כך רק ברשת מפרקים בדרך זו מרכיבים אמיתיים שקיימים באישיות שלהם. מאד הייתי רוצה שנגיע למצב שלא נרחם על סוטים. עוצמת הפגיעה שלהם בזולת גדולה מידי מכדי שנמעיט בערכה.

 

[שלומית shlomit]

אני כן.

אני מרחמת על פושעים. אבל הרחמים שלי אינם מונעים ממני לחשוב שהם צריכים לשאת בתוצאות מעלליהם. אנס, רוצח, גנב, - כולם בעיניי ראויים לעונשים. לעיתים אפילו יותר ממה שבפועל נותנים להם. ובכל זאת, אני מרחמת עליהם על שחייהם הרוסים. על שהם דפקו לעצמם את החיים. זה לא גורם לי לחשוב שיש להסיר מהם את האחריות למעשיהם. וזה שאני רואה בהם מסכנים - לא סותר את העובדה שיש למצות איתם את הדין.

 

[נטע....]

אני מסכימה איתך

לרחם, זה לא בהכרח לתת לגיטימציה למעשים.

 

[עמית המכשף]

כתבתי כבר והתפוז אכל. אז מנסה שוב

כתבתי מתי שהוא הלילה כשלא הייתי בבית. תגובה דיי ארוכה ועצבנית אבל תמיד כשזה קורה לי אני דיי שמח. אפשר אפילו לומר שעדיף לכתוב בשיא העצבים ואז למחוק ולחזור אחרי כמה שעות ולסגנן מחדש. אז זה מה שיצא: סוטי הרשת מהווים אחוז קטן(כולי תקווה) ורעשני של גברים שמבלים זמן רב באינטרנט בצ'אטים ומוציאים שם רע לגברים. מה לעשות והרוב השותק והעדין של הגברים אינו יכול לגבור על סוטי הרשת ולו משום העובדה שאינם מבלים זמן רב כל כך מול המסך. קשה לגבר לדמיין עד כמה המצב קיצוני ומביש, מכוער ודוחה עד שהוא לא לובש דמות אישה ויוצא לשוטט בצ'אטים לאכול את כל החרא השוביניסטי שמאכילים אותנו הסוטים. אותה התופעה קיימת באיי סי קיו ובאודיגו ובכל תוכנות המסרים המידיים. אין סליחה ואין כפרה. אני לא מכיר ולא רוצה להכיר בחיים שמחוץ לאינטרנט טיפוסים שזה עיסוקם. אני מניח שלא כל סוטי הרשת עוסקים בכך מתוך סטייה אלא שחלקם מאמין בשיטתם ומנהל כך את חייהם גם מחוץ לאינטרנט. כך או אחרת, בייחוד בעולם שבו נשים נאבקות על שוויון והמאבק עוד רחוק מלהסתיים, אין מחילה לאנשים שמוציאים שם רע לגברים, לנשים ולאינטרנט כולו.

 

[מתאוששת]

תודה עמית, מעודד

לקרוא את הדברים שלך. גם את הקול הזה חשוב מאד לשמוע.

 

[סרפד]

נראה שהמצב הדרדר מאד

מאז הפעם האחרונה שבקרתי בצ'ט, לפני שנים. אז הודעות מהסוג שאתם מתארים היו מיעוט אפסי ורוב ההודעות שקבלתי בפרטי היו מטיפוס "בן או בת? מאיפה?". קרה לי מדי פעם שהציעו כל מיני הצעות, אבל לא הייתי מגדירה את זה כסטיה, אלא יותר כשאלה ישירה שלאחר סירובי לא המשיכה בהטרדה. ככה שאני לא יודעת מנסיון אישי על מה בדיוק אתם מדברים כשאתם אומרים סוטים וחרא שוביניסטי, אבל אני יכולה לנחש על סמך סוטים מהסוג הישן והטוב שמשתמשים בגינות ציבוריות, אוטובוסים וכיו"ב. הדבר המטריד באמת שנתקלתי בו אז היה שגברים רבים בצ'טים חשבו שהאינטרנט נועד אך ורק למטרות מיניות, הם ממש לא הצליחו לקלוט שיש אנשים שמשוטטים ואף מצ'וטטים למטרות אחרות. מבחינתם האינטרנט היה רק אתרי פורנו ו"מין וירטואלי" והם כפי הנראה לא היו מודעים כלל לקיומם של אתרים מסוגים אחרים, או שהם חשבו שזה רק כיסוי. חוץ מהם היו גם את הגברים שלא היו מסוגלים לקלוט שלא כל אישה שנכנסת לצ'ט או מסתובבת ברשת עושה את זה כי היא מחפשת. באותו זמן חייתי עם בן זוג וכמובן הייתי מצהירה על זה בצ'ט בהזדמנות הראשונה כדי להבהיר מראש מה אני לא מחפשת שם. אצל גברים מהסוג הזה זה התפרש אחרת - מאחר שלדעתם לא היתה כל אפשרות שנכנסתי לשם סתם כדי לצ'וטט עם אנשים, הם היו מעירים הערות מעליבות על חוסר נאמנותי רק בגלל עצם העובדה שנכנסתי לצ'ט. אבל הם היו באמת מיעוט קטן. האינטואיציה שלי אומרת שרוב "סוטי הרשת" אינם כאלה מחוץ לרשת. אולי בגלל שיש איזו מידה של התמחות אצל סוטים. למשל, ה"צפיפונים" כפי שקרא להם מאיר עוזיאל, אלה שעולים לאוטובוסים בשעות העומס ומנצלים את הצפיפות כדי להתחכך בנשים, הם לא בהכרח גם אקסהיביציוניסטים, האקסהיביציוניסטים הם לא בהכרח פדופילים וכן הלאה. אולי בגלל שנראה לי שסוטים שיכולים יעדיפו את המציאות הפיזית. ואם הם מבזבזים את זמנם וכוחם באינטרנט כנראה שהם פחות עוסקים בעניין מחוצה לו. הסוטים שמתכוונים לממש את הפנטזיות שלהם במציאות הפיזית אולי יעדיפו להשתמש באינטרנט כדי לצוד קורבנות ואז הם כמובן לא יגלו את פרצופם האמיתי ברשת. בכלל, אם משלבים את זה עם הגברים שרואים באינטרנט תכלית מינית בלבד, נראה לי שאנשים יטו יותר להשתמש בו, בחסות האנונימיות, לפורקן של הפנטזיות הפרועות שלהם, בלי לחשוב על זה כעל משהו שפוגע בנשים ממשיות (הרי זו רק "מציאות וירטואלית" ולא "העולם האמיתי", מכאן שהנשים בו הן מעין "נשים וירטואליות" ולא נשים אמיתיות - הדה-הומניזציה קיימת מראש בדרך שאנשים חושבים על האינטרנט). בקשר לשם הרע שהם מוציאים לגברים - כבר מזמן אני חושבת שהגברים צריכים להתקומם ולנקוט בפעולה. אבל כנראה שאת רוב הגברים זה לא ממש מטריד או שהם ממשיכים להאשים את הנשים כפי שעשו אלפי שנים, וגם חלק לא קטן מהנשים עושה זאת. אני יודעת שמדובר באחוז קטן מהגברים - אבל מה זה אחוז קטן? יש סוטים, מכים, אנסים, רוצחים. התופעות של אלימות והתעללות מינית במשפחה ובכלל הן כל כך נרחבות שמתקבל הרושם שמדובר ב- 30% מהגברים. אני מרגישה חסרת אונים ואני פוחדת מגברים - זה כמו רולטה רוסית, לא כתוב להם על המצח מי מהם דובון ומי חיה טורפת וכל אישה שסומכת על האינטואיציה והשיפוט שלה בעניין הזה היא או נאיבית להחריד או מטומטמת. וכמעט כל אישה שהכרתי עברה משהו - מהטרדה מינית ועד אונס, וגם חלק מהגברים שהכרתי - נשים וילדים הם לא הקורבנות היחידים. מצידי, שיכלאו את כל הגברים בכלובים תת קרקעיים מרגע שהם נולדים וישחררו בהדרגה רק את אלה שלא מגלים נטיות אלימות, וגם זה תחת פיקוח כבד. או ש"הרוב השותק" כפי שאתה קורא לזה יפסיק לשתוק ולשבת באפס מעשה. .

 

[הניבלונגים]

מה שעצוב בעניין הזה

הוא שלא מדובר בסוטי רשת, אפילו לא מדובר בסוטים בכלל. סוטה, כפי שאני מבין את המילה פרושו אדם שהתנהגותו חורגת מהנורמה, האם יש מי מהנשים/בחורות בפורום או בכלל, שיכול ברצינות להגיד שבעולם המציאותי, זה שאין בו מסכות והגנות לרוב לא הציעו להן בפנים הצעות מגונות?, האם לא פנו אליהן בים כאילו עצם העובדה שהן בבגד ים מעידה על נכונותן לקיים יחסי מין מלאים (ולפעמים מכאיבים במיוחד) עם כל גבר מעל גיל 10 בערך?. התיחסות לנשים כאל אוביקטיים מיניים גרידא נטולי רצון או מחשבה חופשית הוא חלק מהנורמה ההתנהגותית של החברה שלנו מאז שאפשר למצוא לה תיעוד (וכנראה מאז ומתמיד), זה אחד המאפיינים העצובים שקיבלנו מאבות אבותינו המיקרוסקופיים וטרם הצלחנו להשתחרר ממנו בתהליך האבולציה. ההתקדמות של התנועה הפמנסטית מתחילת המאה ועד היום גרמה לכך שזה לא "נכון" או "מהוגן" בעיננו להתנהג כך, אבל בעיני מרבית הגברים בעולם, מה לעשות, זה לגיטימי לגמרי להציע לבחורה שפגשת הרגע לבוא אלייך הביתה להתפשט ולהזיע, רק כי בא לך (לה הרי לא יכולה להיות התנגדות מי היא בכלל?). בעוד במציאות, קיימת יותר ויותר האפשרות שתקבל סטירה אם תפנה לבחורה לא מעוננית, ברשת אין סנקציות, ורבים נוהגים לפי מה שהחברה מלמדת אותנו מינקות שהוא בסדר, גברים רבים לא מסוגלים להבין את העניין הפשוט, שבניגוד אליהם מרבית הנשים בעולם לא מוכונות לשכב עם כל מה שזז. עניין נוסף הוא כמובן העובדה שישנם רבים שעבורם רשת האינטרנט היא אמצעי להשיג פורנו, מאחר ורובם פשוט לא היו מעולם באתרי אינטרנט לא פורנוגרפיים, הם מניחים שזה כל מה שיש ברשת, ואם מישהי נמצאת באינטרנט אז גם היא שם להשיג פורנו/זיון ומכאן שאפשר להגיד לה כל מה שעולה על דעתך ויכול מאוד להיות שהיא תענה להצעותיך ה"מפתות". אותם "סוטי רשת" על פי רוב, לא יבואו לאישה ברחוב ויציעו לה לעשות מעשים שיקשו עליה לשבת למחרת למשל, אבל הם כן אלו שישלמו לגבר כפול מלאישה בעבודה, הם אלו שיחשבו שאם בחורה לבשה מיני היא חיפשה אונס ובחיים לא יצביעו לאישה כראש ממשלה, העצוב בעניין הזה הוא שהם ממש אבל ממש לא סוטים, הם פשוט נותנים ברשת דרור לזרמים עמוקים שזורמים בחברה שלנו מאז ומתמיד ומעולם לא השכלו לעקור אותם.

 

[עמית המכשף]

../images/Emo45.gif

 

[עמית המכשף]

../images/Emo45.gif

 

[נטע....]

כתבת דברים נכונים ומעניינים

אכן, הרבה אנשים למרבה הצער, רואים באינטרנט אמצעי לפרסום פורנו ו/או לעיסוק בדברים שקשורים בכך. הכוונה היא לא רק לסוטים אלא אפילו לאנשים אחרים. (כך למשל לא מזמן שמעתי שאצלנו בעבודה רצו לנתק את האינטרנט בגלל גלישה באתרי פורנו, נשמע כאילו זה הדבר היחיד שאנשים עושים באינטרנט). וזה נכון, החברה שלנו חולה כבר עוד הרבה מלפני עידן האינטרנט. קשה לרפא אותה כשיש כל כך מעט אנשים שבאמת מוכנים לעשות בשביל זה. זה מתחיל בפרסומות וכלה בבדיחות שובינסטיות וכד', שקיבלו לגיטימציה בחברה. אולי הפתרון הוא במקום לפרסם פרסומות שמעודדות אלימות, להתחיל לפרסם אהבה (אמיתית, לא סטיות!), סובלנות וכבוד הדדי. כי אחרי הכל (לדעתי לפחות) מה שמשפיע כאן הכי חזק זה הפרסום.

 

[נשEאבת]

אני מצביעה 'הצבעה כפולה' לדבריך

מפאת קוצר הזמן ( כרגע ) אני לא מגיבה ממש באריכות. נדיר ברשת שכל מה שנותר לי לעשות זה להנהן 'כן כן'. מי שמכיר אותי הייטב יודע שיש לי הרבה מה לאמר על כל דבר. על מה שאמרת נותר לי רק להנהן בשתיקה. נכון. ( וגם הרעיון הפרקטי לגבי הכלובים - לו הייתי חברה בפרלמנט שלך הייתי מצביעה הצבעה כפולה

)

 

[e-magine]

נטע, חשבתי די הרבה על מה שכתבת

ואני חושב שכתבו לך דברים מאלפים. אין לי משהו מלומד או חכם במיוחד לכתוב, על למה האנשים האלה עושים את מה שהם עושים, ואם הם מסכנים או לא. אין לי ספק שאדם שיש לו דחפים חזקים לעשות דברים שלא מקובלים מבחינה חברתית, או עוד יותר גרוע, פוגעים באחרים ומהווים עבירה על החוק, הוא מסכן. אבל זה לא מה שמעניין אותי כרגע. מה שמעניין אותי זה תהליך ההתמודדות שלך עם הבעיה הזאת וההתייחסות האנושית שלך וההבנה שלכל בעיה יש נקודות מבט שונות.

 

[מתאוששת]

האם אין איזה גבול בעוצמת הפגיעה

באחר שעליה מפסיקים לחשוב על הפוגע כעל מסכן?

 

[נטע....]

כל מי שפוגע הוא מסכן

אנשים שפוגעים באנשים אחרים (ולא משנה איזה סוג פגיעה) הם אנשים פגועים בעצמם. עדיין זה לא מצדיק את ההתנהגות.

 

[שלומית shlomit]

אני איתך לגמרי, נטע.

גם אני חושבת שכל פוגע הוא פגוע. אדם "שלם", או בעל פגיעות מינוריות.. (כמו רובנו) אינו חש צורך לפגוע בזולת. אבל גם אסור לשכוח שאנחנו חיים בחברה. ולחברה יש מערכת כללים. מערכת כללים שאמורה להגן עלינו. החברה שלנו חייבת לייצר סנקציות נגד פגיעות של פרטים באחרים. ואין פה סתירה עם העובדה שאפשר לנתח מה יצר את האדם פוגע.

 

[סרפד]

לא כל פוגע הוא פגוע

זו תיאוריה נאורה והומנית, וגם אופטימית כי היא מניחה שטבע האדם טוב מנעוריו ושכל קלקלה היא תגובה לקלקלה אחרת ולפיכך כל הקלקלות הן בסופו של דבר ברות תיקון. לתיאוריה הזו גם יש רגליים - ידוע למשל שאחוז ניכר מן המתעללים בילדיהם עברו התעללות דומה בילדותם, גם ידועה השפעת העוני והמצוקה והפערים החברתיים על מימדי הפשע (ובישראל אנחנו מתחילים לחוש זאת על בשרנו ועוד היד נטויה). אבל התיאוריה הזו מתעלמת מכמה גורמים חשובים כמו התנהגויות שכיחות בטבע ונורמות חברתיות שמאשרות או אינן מגנות (או אף מעודדות) אלימות כלפי חלקים מסוימים באוכלוסיה, שלא לדבר על ברוטליות חסרת מעצורים של האדם ביחס למינים אחרים של בעלי חיים. אם מסתכלים על מינים אחרים של בע"ח, אז גם שם נתקלים ברצח למען השגת כוח ושררה, מאבקים אלימים על הזכות להוליד, על שטחי מחיה, על מעמד, מנהגים של התעללות בחלשים יותר לצורך ביסוס המעמד החברתי (במינים מסוימים ציפורים מדרגה שניה מנקרות ציפורים מדרגה שלישית, ציפורים מדרגה שלישית מנקרות ציפורים מדרגה רביעית וכן הלאה, על משקל הפיאודל המכה את הוסל, הוסל מכה את אשתו, אשתו מכה את הילד והילד מכה את הכלב). גם אונס נחשב פעם לתופעה אנושית יחודית ולכן התבקשה ההשערה שמקורו תמיד בחולי נפשי כלשהו (ובהרבה מקרים זה אכן כך). אבל אונס אינו תופעה אנושית יחודית וכשאני מסתכלת על מידת השכיחות שלו במינים שונים מתקבל אצלי הרושם שאחד הגורמים המכריעים לגבי שכיחותו היא מידת היכולת של הזכרים להוציאו לפועל. למשל, פיל יתקשה מאד לאנוס פילה - התנוחה הנחוצה אצלם לקיום יחסי מין מותירה אותו בעמדה פיזית נחותה יחסית אליה, היא עומדת באופן יציב על כל רגליה ואילו אצלו רק שתי רגליים ניצבות על האדמה. לעומת זאת, לפילי ים יש מעין רגליים-סנפירים, הם מגושמים מאד בתנועתם, הבדלי הגודל בין הזכר והנקבה הם עצומים - אם הוא מצליח לטפס עליה (וזה לא כל כך קשה לו) הוא מכסה אותה לגמרי ואין לה שום סיכוי לזוז, גם הבדלי הכוח הם בהתאם ובנוסף יש לו ניבים אימתניים באמצעותם הוא אוחז אותה בעורפה ומרתק אותה למקומה (השימוש בניבים מביא לעיתים למותה). לכן לזכרים יש עוצמה כמעט מוחלטת ביחס לנקבות ואונס אכן שכיח אצלם יותר מאשר אצל בני אדם. אמנם אפשר לטעון גם פה שהגורם לכך הוא עבר טראומטי כי הזכרים הבוגרים מחטיפים לגורים, לעיתים הורגים אותם, אפילו גורים שלהם, אם הללו מחציפים פנים או סתם עומדים בתמימות בדרכם, בעיקר אם הם עומדים בדרכם אל האם. אנשים רגילים שהם "בעלי פגיעות מינוריות" בלבד כן פוגעים בזולת. למשל, קינטורים וגם התעללויות קשות יותר בחלשים יותר לצורך ביסוס המעמד החברתי, או סתם בידור, או השד יודע מה, שכיחים מאד אצל ילדים. ושימי לב גם שבמקרי אונס קבוצתי באיומים חברתיים ורגשיים (במקום כוח פיזי) אלה בד"כ בנים מהשכבה העליונה בכיתה שבוחרים כקורבן את הנערה החלשה ביותר מבחינה חברתית. הנערים שעושים את זה הם לאו דווקא בעלי עבר טראומתי, דווקא הנערה היא מראש זו הפחות "שלמה" ובעלת הפגיעות הלא מינוריות - זה מה שהופך אותה מראש לחלשה, מבודדת, ולכן נוחה לאיומים ומניפולציות רגשיות. אחר כך השופטים במקרה הטוב יגזרו שנת מאסר על המנהיג ומאסר על תנאי או משהו בדומה לזה על השאר. מבחינה חברתית האנסים ייחשבו לקורבנותיה של הנערה שהיא "סתם שרמוטה" ויזכו לכל האהדה, ואילו הנערה תנודה. החברה נותנת להם צל"ש על זה שהם דפקו "כמו גברים" את "המזרן" של הכיתה. המסר של החברה הוא שזה בסדר, לגיטימי, ומעל לכל - טבעי, וכל עוד המסר הוא כזה זה ימשיך לקרות. בכלל, ע"פ התיאוריה שרק מי שפגוע, מי שאינו "שלם" ומי שנפגע פגיעות קשות, יפגע בזולתו, יש לצפות שאצל אוכלוסיית מה שנקרא "פגועי הנפש" תהיה שכיחות גבוהה יותר של אלימות מאשר באוכלוסיה הרחבה של מי שאינם "פגועי נפש" ואין להם עבר טראומתי במיוחד. והנה, הפלא ופלא, להוציא את החטיבה המזערית של פסיכופתים (מה שנקרא "הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית"), כשיש אירועים אלימים בהם מעורבים אנשים "בריאים" ו"פגועי נפש", האחרונים הם כמעט תמיד קורבנותיהם של הראשונים. ואיך מסבירים את התופעה הנרחבת של התעמרות האוכלוסיות הדומיננטיות במיעוטים ואוכלוסיות חלשות? הרי קשה להסביר את זה בכך שהאוכלוסיות הדומיננטיות הן הפגועות במיוחד, וידוע שלא תמיד מדובר רק בעשבים שוטים שאולי הם באופן אישי כן פגועים במיוחד. ודווקא המיעוטים ידועי הסבל - הצוענים, השחורים, היהודים היו לבלתי אלימים יחסית (נדרשו הרבה מאד שנות עבדות ואח"כ סגרגציה, רציחות, אפליה, עוני ומצוקה עד שהשחורים הפכו לאלימים). כללי המוסר חלים על הקבוצה שלך. הגדרת גבולותיה של הקבוצה עליה חלים הכללים המוסריים משתנה בין מינים שונים של בע"ח, בין חברות שונות, תרבויות שונות, תקופות שונות ואינדיבידואלים שונים. יש מי שהגדרת הקבוצה שלו כוללת את כל היצורים המרגישים ולכן הוא יחשיב שחיטת עופות ופרות לרצח ויהיה צמחוני. יש מי שהגדרת הקבוצה שלו כוללת רק את השכבה החברתית שלו ולכן הריגת עבד או השתעשעות בקרבות גלדיאטורים למוות לא ייחשבו אצלו לרצח. אם את לא "אדם" במלוא המובן הזה, אז כללי המוסר לא חלים עליך, דמך מותר. כל מה שדרוש כדי לעבור מעבדות של שוורים ומהרג תעשייתי בשיטת הסרט הנע של עופות, לעבדות והרג תעשייתי בשיטת הסרט הנע של בני אדם הוא להאמין שאותם בני אדם אינם בדיוק בני אדם, אלא אולי תתי-אדם, ואז הם אינם שייכים לקבוצה עליה חלים כללי המוסר ודמם מותר, או שהם חפצים וחפצים אינם מעוררים אמפתיה. לאלימות יש מקורות רבים והיא שכיחה מכדי שנוכל להשלות את עצמנו שמדובר רק בסטיה, שמדובר רק באנשים הפגועים במידה כזו המובילה אותם לפגוע בזולתם. גם המקרים האלו קיימים, אבל גם כאן אין הסבר מספק למה אנשים מסוימים מפתחים מתוך פגיעותיהם דפוסי אלימות ואחרים, פגועים באותה מידה, אינם מפתחים דפוסים כאלה. .

 

[שלומית shlomit]

ואאוו, סרפד,

ראשית, אני רוצה לומר שלא טענתי את זה מתוך ידע מוקדם אלא מתוך תחושת בטן מאוד מאוד חזקה. ייתכן שסטטיסטית אי אפשר לטעון את זה ככלל. לא חקרתי ולא הוכחתי. איכשהו, מתוך ניסיון החיים שלי אני תמיד רואה את זה ככה.. שנית, ברצוני להודות לך על ההתייחסות המקיפה והמלומדת שקיבלתי כאן. יש לציין שכתבת דברים מעניינים וחשובים! היה מרתק לקרוא! תודה.

 

[סרפד]

../images/Emo13.gif אני מכירה את תחושת הבטן הזו

גם אצלי זה היה מאד מאד חזק פעם ובעיקר בילדותי - ואני לא מרמזת על נאיביות דווקא, אלא שבילדותי הייתי הרבה יותר אמפתית ממה שאני היום, כפי שאת כנראה יותר אמפתית ממני כיום, ולכן טבעי לך לראות גם את מקורות כאבו של הפוגע. אני לא חושבת שיש בינינו ויכוח, גם בגלל שאני מסכימה שזה נכון בהרבה מקרים, אבל יותר מהותי - כי לדעתי שתי הגישות הכרחיות כגישות משלימות. בחברה בה הגישה השלטת היא שהתוקפנות תמיד נובעת מפגיעה קודמת (כלומר שטבע כל האדם טוב מנעוריו, בעקרון) מתעלמים מכך שיש לתוקפנות גם שורשים טבעיים ברורים, והתוצאה עלולה להיות שטיפול שגוי בחלק מן התוקפנים יפקיר את שאר הציבור לפגיעותיהם. ואילו בחברה בה הגישה השלטת היא שתוקפנות היא תמיד תוצאה של אינסטינקט מולד (כלומר שטבע האדם, או טבעם של אנשים מסוימים רע מנעוריו) מתעלמים מכך שבהרבה מקרים היא תוצאה של השפעות סביבתיות שונות או טראומות ולכן ניתן לעזור גם לתוקפן וגם למי שעלול להפגע, ויש לתקן עוולות ואי צדק. היא גם לא מאפשרת למי ש"שגה" פעם לחזור ולשקם את חייו בחברה, היא כמעט מאלצת אותו להמשיך בדרך הפשע כי היא סוגרת בפניו דרכים אחרות. ולכן רצוי שבחברה תתקיימנה שתי הגישות באופן המרסן זו את השפעתה של זו. כמו שרצוי שיהיו גם אופטימיסטים וגם פסימיסטים כי אופטימיזם מופרז ופסימיזם מופרז הם הרי אסון באותה מידה. ושיהיו גם ליברלים וגם שמרנים כדי שישמר האיזון בין ערכים שונים, ובין הנטיה לחדש במחיר הרס כל הישן לנטיה לשמר במחיר התאבנות. .