אכן דרך רחוקה...
אין ספק שמבחינה פילוסופית, אם הכל מתחיל מגנטיקה (והכל מתחיל שם!) הרי שגם לנטיות מיניות (של רומנטיקה או של משיכה או של שניהם ביחד או כל אחד לחוד למין זה או אחר...וכל האפשרויות...) הרי שגם מיניות תלויה בגנטיקה. על כן אני לא משתהה לפני פירסומים שמעמידים אותי לפני אורכו של גן והאקספרסיה שלו (= כמה הוא בא לביטוי). ברור שמשהו "אחר" קורה אם זכר מאוהב או נמשך גם וגם. המבנה הגנטי מסודר ככה שזכר (או נקבה כמובן) יודעים לקרא את הפרהורמונים של הצד השני, את תנועות הגוף, את ריח וכמות הזעה (כמימד "מלחמתי" = כלומר, זכר או נקבה...) ועוד שאר ומיני דברים ויוצא שהאדם "יודע" לבחור. זה ידע שהטבע קובע בתוכו על מנת לשמר את עצמו - כלומר יכולת הרבייה. אם דבר זה לא בדיוק קורה אזי יש התנהגות שונה של גנים (= ראשית דבר...) והמסרים שהם שולחים למרחק (= הורמונים) הם מסרים שונים. ולכן פתאום מוצאים גנים ארוכים יותר שיש להם יותר "מקום" לטסטוסטרון או למכניזם מסוגים שונים. לכן כל זה לא מפליא אותי. מה שמענין, מבחינה חברתית - מה ההשפעה על אנשים שבגנים שלהם אין כל שינוי ביחס לקבוצת בדיקה של הטרוסקסואלים מושבעים ובכל זאת הם בי. כלומר, מה הנתח של קביעת היסוד שזה גנטי ומה הקשר להשפעות חברתיות, ל"הזדמנויות" שהחיים מביאים לפנינו ושבעקבותיהם יש בנו חלק שהוא "בי". מה הקשר למבנה המשפחתי : דוגמא - זכר שהוא בן לאם מוכה קשות ע"י בעלה (שהוא אביו). כמה בן כזה יודע להיות כמו שהטבע (גנים) מצפה ממנו: זכר זורע לשם הפרייה ו...כמה הוא "יחפש לאימו" זכר חמוד, בלתי אגרסיבי מתוק ואוהב - ויצא שהוא חי בשני העולמות... נדמה לי שהתאוריה הגנטית שהבאת לכאן מאוד מעניינת אלא שהמחקר לוקה כמובן בהרבה חסרים (או שאין לנו אותו במלואו): אני לא רואה קשר להבטים חברתיים. אני לא רואה פירסום על שינויים גנטיים דומים אבל שלא הולידו "בי" אלא הטרו (כלומר מה האחוזים). בקיצור, מענין אבל הדרך עוד רחוקה...