גם אני אוהבת את זה מאוד מאוד
כבן אדם שאוהב לבלות הרבה שעות במטבח, נעים לי להיות מחוברת לבית ולא בניתוק מכל המתרחש.
כשיש ילדים קטנים, זה מאוד מאוד נוח, כי ילדים רוצים להיות בקשר עין עם ההורה, וזה מאפשר את זה (בבית הקודם היה לנו מטבח סגור והם היו משחקים על הרצפה או על הדלפק הפיצפון במטבח, ככה שכל פעם שפתחתי את הדלת של המקרר או התנור הייתי צריכה לוודא שאין איזה ראש של ילד בטווח התנועה....
בבית של ההורים שלי המטבח הוא גם חדר סגור ומפורד, שיש לו אפילו דלת.... א-ב-ל, זה חדר גדול , עם שולחן וכסאות מרווחים, ועם חלון מקסים לגינה ירוקה ומאורת... וזה המקום שבו אמא שלי תמיד ישבה ותמיד אירחה את החברות שלה..... תמיד עלו משם לחשושים וריחות טובים....
העניין הוא לא המטבח הכן מחובר או לא מחובר (שאגב, לרוב זו נקודה שמאוד קל לפתור ולשנות אותה אם הבית בנוי בצורה הגיוניות )- אלא היחס בין החלל הפרטי לחלל הציבורי.
לעיתים יש סלונים כל כך עצומים ורחבים שאנשים שמים בהם 2 מערכות ישיבה (אחת שמשתמשים בה ואחת לאורחים....
), אבל בחדרים אין מקום לעמוד על רגל אחת...
זה הופך גם את החלל הציבורי וגם את החלל הפרטי לפחות נעימים לשהייה.