חוזרים? למה לחזור?
אני זוכר כשהיינו על ארגזים ושמנו הכל על המכולה אמא שלי שאלה אותי למה לקחת הכל... ואולי לא יהיה שם טוב מי יודע. התשובה שלי הייתה שפה ממילא לא טוב, ואם שם גם לא יהיה טוב אז נמשיך הלאה, העולם גדול. אז לפחות שהדברים שלי יהיו איתי. הכוונה, בשביל מה לחזור אחורה למקום שכבר היינו בו? הגעתי לקנדה לפני שלוש שנים. לראשונה אני מציין את זה כדבר חיובי אבל יש לי בעיות זיכרון. הסיבה שזה דבר חיובי כי כאשר אני עסוק אני לפעמים לא ממש זוכר שחייתי במקום אחר. אני אפילו מוצא את עצמי מבקר את ההורים שלי שבחרו לגור כ"כ רחוק. אז מצד אחד שלוש שנים זה אולי לא הרבה אבל מצד שני זה לגמרי לא מעט, לפחות לא בחוויה שלי. ביקרתי גם את וונקובר.. ואני חייב לציין שעוד הפתעות צפויות לך מקנדה אם את מוצאת את האנשים שם נחמדים ומחייכים. האנשים בוונקובר באופן יחסי קרים לעומת האנשים בקבק-סיטי. אם רק הייתי יודע צרפתית זה המקום בו הייתי מגדל את הילדים שלי. פעם בטיול שהיינו הגענו ללא תכנון לקבק-סיטי באמצע הלילה ולא ממש היינו מאורגנים על מקום לישון. בתור ישראלי חצוף ניצלתי את הנחמדות חסרת הגבולות של האנשים בקבק. נכנסתי למלון בוטיק יוקרתי, הראשון בדרך שפגשתי... ניגשתי לבחורה עם החיוך הלביב ואמרתי לה ישר ולעניין: אין לי כסף למלון הזה, אבל בבקשה תמצאי לי מקום זול לישון בו הלילה. אם תמצאי אני מבטיח לבוא לכאן כשיהיה לי כסף. לבחורה הייתה עבודה מלאה באותו ערב, חיכיתי כמה דקות שתתפנה לבקשה הביזרית שלי. ואז, היא הקדישה לי חצי שעה וצלצלה למיליון מקומות והזמינה עבורי מקום מאוד זול וטוב. נכון שזה בית מלון והם נותנים שירות. אבל הסיבה שהיא עזרה לי לא הייתה שירות שהיא חייבת לי במיוחד כשאני לא לקוח, זה בגלל שככה הם שם. בויקטוריה כבר היית?
אני זוכר כשהיינו על ארגזים ושמנו הכל על המכולה אמא שלי שאלה אותי למה לקחת הכל... ואולי לא יהיה שם טוב מי יודע. התשובה שלי הייתה שפה ממילא לא טוב, ואם שם גם לא יהיה טוב אז נמשיך הלאה, העולם גדול. אז לפחות שהדברים שלי יהיו איתי. הכוונה, בשביל מה לחזור אחורה למקום שכבר היינו בו? הגעתי לקנדה לפני שלוש שנים. לראשונה אני מציין את זה כדבר חיובי אבל יש לי בעיות זיכרון. הסיבה שזה דבר חיובי כי כאשר אני עסוק אני לפעמים לא ממש זוכר שחייתי במקום אחר. אני אפילו מוצא את עצמי מבקר את ההורים שלי שבחרו לגור כ"כ רחוק. אז מצד אחד שלוש שנים זה אולי לא הרבה אבל מצד שני זה לגמרי לא מעט, לפחות לא בחוויה שלי. ביקרתי גם את וונקובר.. ואני חייב לציין שעוד הפתעות צפויות לך מקנדה אם את מוצאת את האנשים שם נחמדים ומחייכים. האנשים בוונקובר באופן יחסי קרים לעומת האנשים בקבק-סיטי. אם רק הייתי יודע צרפתית זה המקום בו הייתי מגדל את הילדים שלי. פעם בטיול שהיינו הגענו ללא תכנון לקבק-סיטי באמצע הלילה ולא ממש היינו מאורגנים על מקום לישון. בתור ישראלי חצוף ניצלתי את הנחמדות חסרת הגבולות של האנשים בקבק. נכנסתי למלון בוטיק יוקרתי, הראשון בדרך שפגשתי... ניגשתי לבחורה עם החיוך הלביב ואמרתי לה ישר ולעניין: אין לי כסף למלון הזה, אבל בבקשה תמצאי לי מקום זול לישון בו הלילה. אם תמצאי אני מבטיח לבוא לכאן כשיהיה לי כסף. לבחורה הייתה עבודה מלאה באותו ערב, חיכיתי כמה דקות שתתפנה לבקשה הביזרית שלי. ואז, היא הקדישה לי חצי שעה וצלצלה למיליון מקומות והזמינה עבורי מקום מאוד זול וטוב. נכון שזה בית מלון והם נותנים שירות. אבל הסיבה שהיא עזרה לי לא הייתה שירות שהיא חייבת לי במיוחד כשאני לא לקוח, זה בגלל שככה הם שם. בויקטוריה כבר היית?
....) נפלה החלטה להגר דרך מניטובה. למעשה, דרך מונטריאל יש צורך בידיעת השפה הצרפתית על בורייה, ניסיון תעסוקתי מכובד, ממון (סכום כסף מסוים בחשבון הבנק) וכ 10,000 שקלים לערך - סה"כ ההוצאה. דרך ונקובר הדרך להגר קשה אף יותר. כך שהדרך הקלה ביותר והמהירה ביותר לבחור בן 25 (כרגע בן 24) עם תואר ראשון, סכום כסף נחמד בחשבון הבנק, ידיעת השפות אנגלית ועברית בלבד ונסיון תעסוקתי של כ 4 שנים (כרגע 3) - היא הגירה דרך מניטובה. הקהילה היהודית בווינפיג עוזרת מאד בהגירת כוח עבודה "חיובי" - צעירים, אקדמאיים ובעלי רצון טוב "להתערבבות" עם הקהילה היהודית בעיר - שאגב מפותחת מאד, מאד. הקלות הזאת בהגירה לשם, נובעת ממיקומה הבעייתי של ווינפיג - העיר נמצאת כאמור במרכז קנדה, סובלת מחורף קשה מאד (20- בצהריים בינואר זה ענין שבשיגרה) וכן מריחוק יחסי מערים מרכזיות ומפותחות אחרות כדוגמת וונקובר, טורונטו ומונטיראל ולכן הקהילה היהודית שם מעוניינת להגדיל עצמה ולהתרחב. אלא שלבחור בן 25 וללא משפחה, הקור לא מפריע וכן שאר החסרונות, נהפוכו .. האתגר גדול אף יותר להצליח כמובן. התהליך הוא כזה - אני מגיש מכתב לקהילה היהודית במניטובה עם בקשה להגירה, מגיש להם מסמכים רלוונטיים (תעודת יושר מהמשטרה כאן בארץ, את התעודה של התואר, ממצא בנקאי, קורות חיים, מכתבי המלצה ממעסיקים ועוד כמה טופסיאדות). הבקשה נבדקת בכובד ראש ובסופה מחליטה הקהילה האם לשלוח לי זימון לביקור בעיר. בהנחה ואני מקבל את הזימון אני צריך לרכוש כ.טיסה עצמאית ולהגיע לביקור של כשבוע - עשרה ימים. בביקור, אני מתרשם מהמקום והקהילה מתרשמת ממני. בהנחה והכל "עובר על מי מנוחות" הדרך ל PR קצרה מאד. הקהילה היהודית בוינפיג מכינה לי ניירת ומטפלת בתיק שלי. ההליך לוקח בין 12-18 חודשים (בהם אני מתכוון לשפר את האנגלית). בתום התהליך, מגיע לי בדואר זימון לשגרירות הקנדית. בשגרירות הקנדית מנפיקים לי את הויזה המיוחלת ואני יכול לבצע לנדינג בקנדה
