מחפשת חברים גאים

[newfolder]

מחפשת חברים גאים

שלום לכם/ן, לפני כמה חודשים עברתי עם בנזוגי לקנדה (ונקובר). בתקופה האחרונה פתאום קלטתי שאמנם יש לנו פה הרבה חברים קנדיים וכולם מאוד ליברליים וגיי פרנדלי אבל, מה לעשות, גם מאוד סטרייטים. כיוון שאני בעצמי לא סטרייטית וכמעט כל חברי בארץ גאים, אני מוצאת שמאוד חסר לי הפן הגאה בחיים... לא יודעת איך להסביר את זה... איכשהו עודף סטרייטיות לא עושה לי יותר מידי טוב. מישהו/י מבין/ה על מה אני מדברת? בכל אופן, אשמח להכיר לסביות, הומואים, בי או טראנס ישראלים שגרים בונקובר. לילה/בוקר/צהריים/ערב (מחק את המיותר) טוב/ים

 

[bulllli]

מובן ולא מובן

לא ברור מה הסטטוס הזוגי שלך. את חיה עם גבר והוא יודע עלייך או לא? לגבי חברים, יש לי חברים הומואים וסטרייטים מקומיים (אני בברלין) ומה שעדיין לא בתרגלתי אליו זה השוני אצל רובם בפתיחות ובהתנהגות. שונה מאוד מן הסתם מקשרי החברות הישראליים. זה לוקח זמן להתגבר על המחסום ואני מניח שזה יעבור מתישהו לגמרי. מה שרציתי להגיד, זה שיכול להיות שלא חסרה לך רק חברה גאה, אלא גם חברה שדוברת את השפה שלך. בהצלחה בכל אופן.

 

[eig]

חסרים לך בולי, חברים דוברי עברית?

מהניסיון שלי אני יכול לספר, שישנה הפרדה בין חברי הילדות/נעורים שלי לבין החברים שהכרתי בחיי הבוגרים. החיבור עם החברים שלי מאז הילדות ותקופת הנעורים התפתחו בתקופה שהייתה באופן יחסי יותר אמוציונלית, דרמטית. קשה לי לראות עצמי יוצר חברויות חדשות כאלה בחיי הבוגרים כאשר אני מכיר אנשים ברמה האינטליקטואלית יותר ופחות על בסיס של שותפות גורל וכו וכו. על אחת כמה כאשר אני בזוג, ואת ההפרדה הזו אני יכול לתאר עוד מתקופת החיים בזוג בישראל לפני הטיסה הבייתה. מה שאני מנסה להגיד, החברים ה"חדשים" שיצרתי פה, הם חברים לכל דבר. אני לא חושב שאם הייתי פוגש מישהו דובר עברית יכולתי לפתח איתו חברות שונה רק בגלל השפה. כמובן שטווח נושאי השיחה שלנו ובעיקר ההומו והציניות היו גדלים, אבל אני לא משוכנע שזה מה שיחבר בנינו יותר מאשר עם אנשים אחרים. אין לי חומר להשוואה, אין לי פה ממש חברים דוברי עברית, פרט לבן-זוגי שאיתו אני ממילא מתקשר טלפאתית כך ששפה לא ממש רלוונטית במקרה הזה. טוב, אז השעה רבע לשתיים בלילה וקצת שתיתי קודם... והסיבה שאני מציין את זה היא כי פתאום שמתי לב שאני מתפרץ לשיחה לא שלי. השרשור בכלל על משהו אחר, ובולי קצת תרמם משל עצמו. אף אחד לא שאל אותי כלום והנה אני מ@#$%@ את השכל. לילה טוב

 

[newfolder]

דווקא נחמד שהתפרצת ../images/Emo8.gif

אני מסכימה איתך, לפני שבאתי חשבתי שהעברית נורא תחסר לי ושיהיה לי נורא קשה באנגלית אבל ככל שהזמן עובר אני מבינה שזה באמת לא כזה קריטי. אני אותה אני גם בעברית וגם באנגלית. כשיש חיבור בין אנשים השפה היא פחות משמעותית. אבל זה נכון בשבילי, אצל כל אחד זה אחרת. חוץ מזה, במקרה שלי, יש לי תמיד את הבן זוג שאפשר לדבר איתו בעברית או ספרים שאפשר לקרוא, לא נדבר על סקייפי לארץ... השפה לא תעלם לי כל כך מהר...

 

[bulllli]

לזיין זה טוב. גם את השכל. מה שתית?

אני בעד וודקה אומניות או קמפרי. בירה עושה לי כאבי ראש. אתה צודק, לא חסרים לי חברים דוברי עברית. לכאלה אין תחליף כי אכן הם חברי ילדות וישארו כאלה לתמיד. אבל חסר לי משהו בקשר עם המקומיים, וזה בגלל הבדלי מנטליות והבדלי שפה. רק כעת, כשאני פחות או יותר שולט בפשה, יותר קל לי להתחבר ולהבין אותם. אולי זה משהו שלך היה יותר קל כי אנגלית אנחנו יודעים ברמה כזאת או אחרת כבר מהבית. גרמנית לעומת זאת, זאת שפה שחבל שלא נעלמה יחד עם היטלר. קשה ומייגעת

 

[eig]

אויש אתה - אתה מתחיל להתבטא כמו רווק!

אתמול זה היה בירה... תרמתי מזמני בעבור בחור מקולומביה שפגש אותי אקראי ברשת. הבחור נמצא פה בעקבות הPhD שלו... והעברתי ערב שלם בהסברים מדוע הוא ובן-זוגו מזה 6 שנים יכולים להגר לקנדה - אחרי שהם חיים בסתר ובנפרד בקולומביה. לפחות הוא שילם על הבירה

 

[newfolder]

אני בקשר זוגי רציני

הייתי אומרת שאני נשואה, אבל תקבלו מזה רושם לא נכון כי עשינו את זה רק כדי שאני אקבל ויזת עבודה בקנדה... אני נמשכת בעיקר לנשים אבל גם לגברים ובן זוגי יודע על זה. כשהיינו בארץ הוא אפילו היה מסיע אותי לפגישות באגודה

הממ... אצלינו הסיפור קצת שונה. מאז שהגענו לכאן אנחנו לא ממש מצליחים להסתדר עם הישראלים... לא יודעת למה. מצד שני, גם בארץ היה לנו קשה איתם. אנחנו מאוד ליברליים, שמאלנים, פמיניסטים ומה לעשות, רוב הישראלים לא ממש כאלה. איכשהו עם הקנדים אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב. נכון, היינו רוצים גם חברים ישראלים, שמדברים את השפה שאנחנו רגילים אליה, ויש לנו כמה כאלה, פה ושם, אבל זה לא רק זה. אני רגילה שכשאני מדברת על נושאים שקשורים לגאווה ישי מי שמבין אותי, לא רק ברמה האידאולוגית אלא גם ברמה האישית. חוץ מזה, הקהילה הלה"בית מהווה מעין אנטיתזה למבנה הפטריארכי שהוא מאוד בסיסי בחברה שלנו - גבר + אישה = ילד. לגברים יש תפקידים מסויימים ולנשים יש תפקידים אחרים וכולם, פחות או יותר, משתדלים לשמור על התפקידים שלהם. אני מוצאת את הסטנדרט הסטרייטי הפטריארכי מאוד מדכא באופן אישי ולכן בעיני כל דרך חיים שמורדת במוסכמות האלה היא משחררת, כמו למשל, זוגות לא נשואים, גברים או בעיקר נשים בלי ילדים, זוגיות גאה, א-מיניים, טראנסג'נדרים וכו'.

 

[bulllli]

נשמע מעניין הקשר שלך.

לא הייתי מקבל שום רושם מוטעה וגם אם אתם ביחד וניצלתם את זה לצורכי ויזה, אני בעד. שילכו כולם עם הביקורת השלילית שלהם. זה נורא הטראומות שאנחנו צריכים לסחוב מהארץ... העיקר שטוב לך.

 

[eig]

איך אומרים ביקורת שלילית בקנדית?

זה נורא מצחיק... אבל הקנדי הממוצא מפחד מהתבטאויות שליליות. זה משהו בתרבות השפה פה שלא נהוג לומר דברים שליליים. כך שביקורת שלילית כמעט אין סיכוי שתגיע מבין שיחה קנדי. מה שהופך את זה עבורי כאל דבר מאוד ישראלי בהשוואה. אתם זוכרים את זה שמישהו נכנס אליכם הבייתה בישראל ותוך 10 דקות מתחיל לשאול שאלות כמו: כמה עולה פה? כמה אתה מרוויח? כמה שילמת על זה ועל ההוא? ואז מתחיל לבקר את ההחלטות שעשית ולחשב עבורך את רמת החיים שלך? כאשר איזה חבר מישראל ביקר אותי פה, אחרי תקופת ההתאקלמות, ופתאום שאלות כאילו נשאלו אני חושב שנהייתי אדום מהמבוכה. פתאום שאלות כאלו נראו לי כ"כ לא במקום, שלא נדבר על ביקורת. באופן עקרוני בקודים של השפה כאשר מישהו נשאל מה שלומו התשובות נעות בין excellent דרך very good / good ועד ל ok. כלומר, כל התשובות מילולית נשמעות חיוביות, כי לא אומרים שום דבר שלילי. עממה, ידוע שכאשר מישהו אומר ok הוא באמת מתכוון ל: אמא שלי מתה לפני שעה ובדיוק שפתחתי את הדלת של הבית הייתה שואה גרעינית. זה הופך את כל החוויה להרבה יותר נעימה. לפחות לטעמי

 

[TrigATUSA]

../images/Emo45.gif

בתרבות הצפון אמריקאית (בארה"ב זה היה מאוד דומה), יש התמקדות בחיובי ולא בשלילי אנשים תמיד יחשבו על המצב, וינסוו לנסח אותו ולהתייחס אליו באופן הכי חיובי שאפשר לנסות למצוא את הזווית החיובית בכל סיטואציה ונכון שלפעמים צריך לחפור קצת כדי לשמוע על הצרות, אבל זה לא שמתעלמים מהם אישית, אני חושב שזו תורה גאונית לחיות - כי אנחנו חיים בתוך העולם המנטלי שאנחנו בונים לעצמנו ואם אנחנו בוחרים לראות את הדברים היותר טובים, אנחנו גם חיים בעולם יותר טוב

 

[ro99]

לאמריקאים יש אמונה נחושה

ביכולת של כל אדם ואדם לייצר את הגורל שלו, לשנות את עצמו, ולהיות הדמות שבדמיון ובתקוות שלו אם הוא רק יאמין בזה מספיק. לא בשבילם מעצורים של הגיון מציאותי פשוט, או פסימיות בריאה של אירופאים שנהנים מדיכדוך אינטלקטואלי (או לא) מפעם לפעם. הם גם חופשיים מהמעצורים המעמדיים, הקיומיים ועוד, שההגיון אומר לנו (הלא אמריקאים) שהם מגבילים את גובה השאיפות שלנו. לא סתם אמריקה נתנה לנו את ה-self-help book, את אופרה ווינפרי, ונתוחים פלאסטים שמטרתם קוסמטית בלבד. זה מעין קיום דו-מימדי ותמים, אבל אם זה עושה להם טוב אז למה לא? רק הנתוחים הפלאסטים מצמררים אותי עד לשד עצמותי, הדו-מימדיות שבמהות האדם שהם מבטאים וההתרכזות בלהיות בובת בארבי ממש דוחה אותי. אז בעצם, אם אני חושבת על כך, חסרה לי ההתעמקות הפסימית...

וכמובן שמה שעשיתי כעת זאת הכללה גסה להחריד, כי הרי יש גם את הענקים האינטלקטואלים התרבותים האמריקאים שיכולים לדכדך כמו האירופאי הכי טוב (מי מנצח את פיליפ רות'?...). אבל זהו. למה לדבר על דברים שליליים? זה פשוט יקח אותך לשם. תהייה חיובי במילים שלך והחיים ילכו לכוון טוב יותר. פילוסופיה אופרה ווינפרית במיטבה (ושלא תקלטו מזה שאני מזלזלת בהישגים של אופרה!). וזה מזכיר לי אנקדוטה מימי כסטודנטית לפסיכולוגיה. בסדנא סטודנטית אחת הביאה ספר self-help ודיברה עליו ואמרה כמה הוא טוב וכדומה במין אקסטזה של גיל ההתבגרות. זאת היתה השנה הראשונה, כך שלא היתה לה שום דרך לדעת שהאישה הכי צינית ביקום יושבת באותו החדר ומקשיבה ביאוש לדבריה... וכשהגיע תורי פתחתי פה על הטימטום הנוראי של הספר הזה, ותמצתתי את הפילוסופיה שלו ב"Throw all your troubles out with the rubbish and your life will be perfect". רק מאוחר יותר גיליתי שהספר הוא פאר יצירת ידיו של ראש החוג לפסיכולוגיה, פסיכולוג עם שאיפות סלבריטאיות חסרי גבולות.

 

[TrigATUSA]

גם ההכללה שלך דו ממדית להחריד

את האופטימיות האמריקאית אפשר לקחת לכל מיני מקומות אפשר לקחת אותה לשטחיות המתייחסת ליופי בלבד ואפשר לקחת אותה לאמונה (הנאיבית, מה לעשות) שאתה יכול להיות יצירתי ואמנותי למשל. בלי לחשוב כ"אירופאי ריאליסטי" שאחרי רמברנדט, אין לך סיכוי ואכן, בארה"ב פגשתי הרבה יותר אומנים חובבים ואנשים יצירתיים. הם היו רמברנדט? לא. האם זה פתח להם דלתות בנפש? בוודאי את נתפסת לניתוחים הפלסטיים כאילו זה חזות הכל אבל זה רק אחד הביטויים, ולא מבנה העומק מבנה העומק אומר שכל אחד יכול לעצב את חייב, ולהשתנות כרצונו האם זה "מציאותי"? אני לא יודע. אני לא ממש מאמין בקיומה של איזו "מציאות" כל כך קשיחה אני כן מאמין שכל אחד מאיתנו חי במציאות שהוא יוצר לעצמו, במידה רבה ומי שבוחר להאמין באפשרויות, ביכולת, בפוטנציאל יחיה חיים יותר מאושים מאשר אותו "מדוכדך אירופי" שמאמין שלא משנה מה שהוא יעשה, שום דבר לא יזוז ואכן, לא כל האמריקאים משנים עולם, אבל לפעמים זה כן מצליח להם

 

[eig]

מתערב.....

1. אני התחלתי לדבר על קנדים וכולם המשיכו לדבר על אמריקאים כאילו מדובר באותו הדבר. בשם העם הקנדי אני דורש התנצלנות, ההשוואה הזו של כל מי שמבחוץ פוגעת בנו מאוד. זה כמו שני אחים, שאחד מאוד מוצלח אבל עושה הכל בשקט כי הוא מופנם והשני, ברדקיסט, פושתק ובכל פעם שהדודות הרחוקות פוגשות את השניים הם אומרות: אויש כמה שאתם דומים, שתי טיפות מים. כאשר בפנים המופנם היה הורג את הברדקיסט אם רק היה יכול. 2. אני חושב שלקחת הקוד החברתי הצפון אמריקאי של דיבור חיובי ולהשילך אותו על ניתוחים פלסטיים, יש בו משהו קצת פשטני עד מאוד. יש עוד הרבה בין השניים. הקוד הזה הוא לא קוד לצביעות, או להסתרת האמת. כמו שציינתי, כשמישהו אומר שהוא מרגיש או.קי, זה ברור לשני הצדדים שהמצב לא משהו. אבל אין צורך בשיחה שגרתית ברחוב להיכנס לפרטים לא נעימים. כמובן שבשיחות סלון ב 4 עיניים כששופכים צרות זה נשמע אותו דבר בכל שפה. בגדול זה הופל את האווירה היום יומית ואת האינטרקציה היום יומית ליותר קלילה נינוחה וחיובית. 3. והנה משהו חיובי (אני אנסה) על האמריקאים. נכון שמצטייר שהחברה הזו בנויה מאופרה ווינפרי וניתוחים פלסטיים. אבל אסור לשכוח שמה ששומעים על האמריקאים לרב מגיע מהמדיה שמייצגת חלק מסוים מאוד ססגוני (אפשר להתווכח אם זה אכן ססגוני) של האוכלוסיה. אבל בטח לא מייצג חיים יום יומיים של 300 מיליון אנשים. האמריקאים האמיתיים לא חיים ב LA או NYC.

 

[newfolder]

נורא מצחיק היחסים בין אמריקאים לקנדים...

גם אני חושבת שההקבלה הכי טובה בין השתיים זה בתחום המשפחה... בעיניי ההתייחסות הכללית בקנדה לאמריקאים היא כאל "אח גדול ומפגר". כלומר, לא ממש שונאים אותם, הרי בכל זאת מדובר במשפחה, צוחקים עליהם בכל הזדמנות, אבל עדיין משתדלים לא לעלות להם יותר מידי על העצבים (מפגר מפגר אבל עדיין אח גדול). בכלל, אחת השאלות הנפוצות שמפנים אלי קנדים שמבינים שאני מתעניינת בפוליטיקה זה "איך מתייחסים בישראל לאמריקה?" נראה שיש להם איזה סוגייה לא פתורה עם הנושא והם חושבים שיש דמיון כלשהו בין היחסים שלנו ושלהם לאמריקה. האמת, יש בזה משהו. אבל מה שבאמת מעניין אותי ועדיין לא הצלחתי למצוא לזה תשובה מאף קנדי זה איך שיכול להיות ששתי המדינות האלה בכל זאת התפתחו כל כך שונה? הרי מדובר בערך באותם אירופאים שכבשו את האיזור הזה, היסטוריה שהתחילה בנקודות פתיחה ממש דומות וקירבה גיאוגרפית... ועדיין, קנדה היא מדינה סוציאליסטית באופן יחסי, הרבה יותר משכילה וליברלית, פחות אלימה... איך זה קרה? מה, הכל באשמת מזג האויר?!

 

[eig]

איש עם נוצות מתח את הקו

תראי... הגיעו הרבה מאוד מהגרים.. אנשים עם אופי שונה וכנראה אנשים עם השקפות עולה דומות נמשכו אחד לשני. אם נתמצת את כל ההסטוריה לנקודת הרתיחה הקריטית ביותר. אם נצטרך לשים את האצבע על גורם אחד בודד מתוך ערב רב של גורמים שהפרידו את ארה"ב מקנדה אז זו המחלוקת בנושא הרג האינדיאנים. כל מי שחי בקנדה, והיה לויאלי למונרכיה היה באיזה שו קשר עם הקהילות האינדיאניות, לא שהכל ורוד פה ועד היום יש מחלוקות אבל האמריקאים פשוט החליטו שהם מוכנים לוותר על המורשת, על המונרכיה, על אמא אנגליה והכל על מנת שלא יפריעו להם לקיים את שואת האינדיאנים. לא פלא שהעם הזה הוא זה שתומך כ"כ נלהב בישראל של היום. הקנדים לצורך העיניים הם האח הגדול והאינטיליגנט ואמריקה היא האח הקטן הפרחח והאלים. השילוב בין איבוד המונרכיה והרצח הנורא שכולם לקחו בו חלק יצא את האינדיוידואליות הדורסנית האמריקאית שאנחנו כולם מכירים כ"כ טוב. אח"כ בהמשך הקנדים עזרו להרבה שחורים לברוח מהעבדות.. ולחיילים לברוח מהגיוס לויאטנם וכו וכו... לא פעם שיש ראיונות עם אנשים ברחוב הקנדי על נושאי רווחה ובריאות, קנדים באמת מוכנים לשלם יותר מיסים על מנת לעזור לכלל האוכלוסיה לקבל שירותים בסיסיים. זה שוני בתפסיה החברתית לא רק על הנייר אנשים באמת מאמינים בקנדה שסיוציאליזם. לאחרונה ראש הממשלה אמר משהו חכם (כנראה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה) בכנס של מדינות אמריקה הלטיניות. הוא דיבר אל הממשלות הלטיניות ואמר שלפעמים נדמה להם שיש רק שתי שיתות בעולם, שמהפחד לא להיות אמריקאים הם חושבים שהאופציה היחידה שנותרה היא להיות קומוניסטית. ואז הוא אמר שם מפספסים את האופציה השלישית שעובדת נפלא - שזהו האופציה הקנדית.

 

[TrigATUSA]

אני מתנצל...

זו אכן השמצה פרועה לכרוך את האמריקאים והקנדים בחבילה אחת קנדה היא אכן מדינה מתקדמת בשנות אור מארה"ב...

 

[ro99]

עונה לך ולאיג בהודעה אחת

("חסכנות" הולנדית?) ציינתי בגוף ההודעה שההכללה שלי גסה (או דו-מימדית) להחריד... לא היתה לי כוונה להתעמק פה אלא פשוט לציין הבדל מסויים בין גישה אמריקאית וגישה אירופאית (בחד-מימדיות אפילו!). התייחסתי לניתוחים הפלאסטים כאל פן יחיד בלבד (ולא יותר) של ראיית העולם הזו שגורסת שכל אדם יכול להגיע לכל מה שהוא רוצה ושחומר הגלם גמיש ללא גבולות (מעין אמונה מוחלטת ב-nurture שלא מוגבל ע"י nature). ויש גם tongue in cheek רב מאוד בהודעה שלי שלא עובר כפי הנראה בעברית הדו-מימדית שלי... אז אולי יפליא אותך לגלות שאני בעצם אוהבת אמריקאים (שאני בקשר הדוק יומיומי איתם בין אם מבחינה מקצועית ובין אם מבחינה חברתית) מכל הסוגים ומכל המינים, אוהבת את השוני הזה (אפילו שהוא לא היה שורד אצלי בתור פילוסופית חיים אפילו שביב שנייה ואפילו שהוא לא קיים אצל כולם), את ה-enthusiasm החם. מתה על נשים אמריקאיות עם האינטליגנציה החריפה שהן יודעות להתשמש בה בצורה מאוד מקורית (טוב, תתעלם לרגע מהקיום של פריס הילטון ואחיותיה לטראשיות... נשים שיוצא לי לפגוש בחוגים היותר אלטרנטיבים שאני מסתובבת בהם). ואם כבר אני בשוונג, אהבתי הראשונה מהממת החושים היתה אמריקאית בלתי נשכחת!

והתנצלות ענקית לכל קנדה - סתם נסחפתי בלי לשים לב במיוחד שמאשימים אתכם באמריקאיות. אם החברים הקנדים שלי יגלו את זה אני בטוח מתה. מצד שני כל אחד ואחת מכם צריכים לשלם עד סוף חייכם וחיי צאצאיכם על זה שגזרתם עלינו את סלין דיון. בחיים בחיים לא אשכח את זה ולא תשכנע אותי שהאשמה פה לא קולקטיבית. אז זה נראה לי תיקו.

 

[eig]

את סלין לא שלחנו לבד....

כשנתנו את סלין נתנו גם את: פול אנקה. לאונרד כהן. ג'וני מיטשל. אלניס מוריסט. ניל יאנג. בריאן אדאמס. שנייה טווין. אבריל לווין. שרה מקלקין. ועוד ועוד.... אבל אתם האירופאים מסתכלים רק על השלילי כל הזמן!

 

[ro99]

אפילו ג'וני מיטשל האלוהית

לא מצליחה לכפר על ה-crime against humanity שמסתתר מאחורי השם התמים וכאילו-מתקתק סלין דיון.

לא צריך להיות אירופאית מדוכדכת בשביל לקלוט את זה.

 

[eig]

אויש נוחי!