מחכים לפסנג

[zs1957]

יענקלה,כך אתה מבזה את החולים

מה זה הפיכס הזה? לא יפה . נהיית ילד בגן הילדים של ניצה. זהבה

 

[יענקלה מגבעתיים]

זהבה שכחת לשים אייקון של צחוק או שאת מתכוונת

ברצינות

 

[hregev1]

אני חושבת שדוקא אתה ילד טוב

תעשה בסיר ולא במכנסיים, להתראות חני

 

[יענקלה מגבעתיים]

ג-מ-ר-ת-י

 

[אירילה]

../images/Emo92.gifלהירגע לפני שאטביע את השרשור למעמקים

 

[יענקלה מגבעתיים]

תשאלי את זהבה../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[zs1957]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifיענקלה מצב רוחך מרומם ../images/Emo6.gif

 

[יענקלה מגבעתיים]

יופי. תארתי לעצמי ששכחת להקליד את האייקון../images/Emo6.gif

וחששתי לרגע שאת מתכוונת ברצינות...

 

[טילי66]

ליאורלילי הי

אני מקווה שברגע שהמטפלט תחזור תחזרי למסלול המוכר.תתחילי לנשום אויר אחר כמובן שזה יהיה רק אחרי החג.מה שלום ההורים?אצלי עולם כמנהגו נוהג יום אסל ויום בסל זה מה יש.היום עשיתי צילום לרגל ביום שישי יש לי תור לרפא המשפחה וב-1.9 ישלי תור לאורטופד ימים יגידו טוב זה לא אבל חייבים למשוך.אתמול וגם היום כמוך ישבתי ובכיתי עם משפחת רמון זה עצוב בלשון המעטה ארץ אוכלת יושביה.שתיהיה לנו שנה טובה ואם אפשר גם קצת יוחר קלה והרבה נחת מהצאצאים שלנו זה האור בקצה המנהרה.אני כבר מחכה לפגישה בסוכות.תחזיקי מעמד חיבוק תמי

 

[ליאורלילי]

לילה טוב תמי, דאגתי לך

המטפלת חזרה לארץ אך עדיין לא אלינו. התקשרתי אליה והיא עדיין היתה בשדה התעופה ודי עייפה וכנראה חזור אלינו רק אחרי הצהרייןם מחר, אז יש לי עוד יום בטלה בבית. ההורים ברוך השם בסדר , קרכצען פה ושם אך כבר מתכוננים לחג וכמו שהם רגילים עובדים קשה להכין את הדגים, כי הם לא יודעים להעזר בשירותי חנות הדגים. מקווה שיהיו לך בשורות טובות לגבי הרגל שלך ותוכלי ללכת יותר בקלות. האם הנעליים נוחות לך? שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת, בשורות טובות ורק שמחות בלי עצב, חיבוק ממני , לילה טוב, טובה

 

[zs1957]

טובהלה, ברוך שובה של פסאנג לאהרון

מעניין איך תהיה הפגישה בינהם? מקווה שהוא עדיין זוכר אותה בכל זאת חלף חודש מאז שנסעה. מקווה שתשובי לשגרה במהרה . הוא צריכה כעת לגמול אותו מתבית הקפה . היות והוא רגיל ללכת אתך לבית קפה מדי יום. מקווה שגם אהרון יחזור לשגרה ופסאנג שבה עם הרבה כוחות והתרעננה בחופשה בנפאל. שולחת לך ולאהרון חיבוק גדול. זהבה

 

[ליאורלילי]

בוקר טוב זהבה יקרה

הלכנו הבוקר לפארק ואמרתי כבר לשומר שנה טובה וחג שמח כי מחר בע"ה הוא ילך איתה שוב נראה איזה קבלת פנים היא תקבל מהקבועים בפארק אנו כבר לא הולכים לבתי קפה כך שהוא נגמל אך כדאי יהיה לצאת איתו פעם בשבוע ממילא יש לו יום הולדת בשבוע הבא וניקח אותו למסעדה עם הורי כנראה בינתיים אני כנראה מתפרקת אחרי 5 השבועות ומרגישה בלי כוחות כמעט היה צורך בהמון איפוק וסבלנות ןכנראה שהאנרגיה שנדרשה ממני היתה רבה מאד בלי שארגיש אדבר איתך היום לגבי החוג לקרמיקה, פסנג תגיע כנראה בצהריים ואז אוכל סוף סוף לצאת לסידורים לבד חיבוקים ולהתראות, טובה

 

[zs1957]

תמי מה שלום הרגל?

האם את מרוצה מהנעליים שקנית?אני מאד מרוצה והם כמו כפפה. שולחת לך חיבוק גדול זהבה

 

[ענתי44]

לרגע התבלבלתי זהבה

חשבתי שאת שואלת אותי, ולא הבנתי מאיפה את יודעת. שמחה לגלות שהכוונה לנעליים חדשות שקניתן... תתחדשו

 

[אגסיל]

../images/Emo23.gifליאורלילי, מאחלת לפסנג קליטה מהירה וטובה

ולך אני מאחלת שיהיו לך ימים הרבה יותר קלים. עכשיו תוכלי לחזור לשיגרה ולעשות גם לעצמך. אני נמצאת היום במצב רוח מאד ירוד. אתמול אישפזתי את ב' בבלינסון ליומיים בדיקות, וההתנהגות שלו היתה מתחת לכל ביקורת. הערות וכעס עלי שאני לא עושה מספיק, שאני מטפלת בכולם ורק לא בו. וכו וכו וכו, וזה תוך כדי השתוללות של הילדים (הייתי איתם לבד), לא ידעתי אל מי לפנות קודם. הוא צועק במקום אחד הילדים משתוללים בצד השני ואני עם דמעות באמצע, לא רוצה לפגוע באף אחד וליבי נקרע. חזרתי הביתה ומיד נכנסתי למיטה. היום לבת יש יום הולדת וכמובן נדחה את החגיגה ליום אחר שב' יהיה בבית. אני מתכננת לבקר אותו למעט מאד זמן ולהשאיר לי את היום למחשבות ולבחינת המצב. כמו כן יש לי היום בדיקת ממוגרפיה שגם תגזול ממני כמה שעות, ואיפה אמא שלי, מתי אלך לבקר אותה?? גם אתמול לא הייתי שם כי הייתי אצל הבת כמו בכל יום שני. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה. לוקחת לי את היום לבד ולא מדברת עם אף אחד. תודה על ההקשבה ומאחלת לכולם יום קל והכנות נעימות לחג. ושכל חולינו ירגישו הרבה יותר טוב. לילי

 

[ענתי44]

מזל טוב לבת של לילי../images/Emo141.gif../images/Emo65.gif

ולך יקירה, אני שולחת

ענקי. מאחלת לך שהאישפוז של אישך יועיל ולו במעט את מצבו, שהוא יירגע ( אבל סיטואציה של בית חולים תמיד מדרדרת את מצבם המנטלי ) שיחזור הביתה בקרוב ויתאושש. ואז תוכלו לחגוג כמו שצריך יום הולדת לבת, את החג וכמובן להתפנות לבקר את אמא, שהלוואי ותחייך אליך. לילי מצאתי פטנט מהדס מהשרדות. כשקשה לה באי היא מדמיינת שהיא בתוך ספר, שאת עלילתו היא כותבת תוך ההשתתפות בהשרדות, וכשרע היא מדמיינת שהיא תהפוך דף ליום חדש וטוב. ובריאליטי של החיים האלצהיימרים פרקיסוניים אנחנו כולנו כאן השורדים בגדול.

 

[יענקלה מגבעתיים]

לילי היקרה, כל כך קל להרגיש כמה קשה לך

אבל צריך ללמוד מהסיטואציה כיצד לנהוג בעתיד וכאן אני מרשה לעצמי להשיא עיצות: 1. "וההתנהגות שלו היתה מתחת לכל ביקורת" את צריכה לעבוד על עצמך ולהפנים את המצב הריאלי. אמנם ב' חולה פרקינסון אבל ברור שהוא גם דמנטי (ולא משנה אם כתוצאה מהפרקינסון או לא) ולכן כל ההתנהגות שלו היא "מעל" בקורת. זה כאילו את כועסת על אדם צולע מדוע אינו הולך ישר. 2. ביקור עם ילדים במקרה הטוב לא יזיק אבל גם לא יתרום, ובמקרה פחות טוב זה רק מפריע עוד יותר. אם אין היכן להשאיר את הילדים עדיף לדחות את הביקור. שנה טובה לך ולכל המשפחה, הבריאים והחולים.

 

[ענתי44]

רוצה לחזק את יענקלה

באחד האתרים באינטרנט נתקלתי בשיטה להתמודדות עם החיים. לא אזכיר את הפרטים מחשש לעבירה על חוקי תפוז. אבל הכותבת נותנת משל בקשר להתייחסות שלנו לאירועים שקורים בחיים ושלא בשליטתנו. היא אומרת שאפשר לנסות לאלף כלב ליילל כמו חתול אבל בסוף הוא ינבח. היקרים שלנו, אפשר לנו רק לזרום איתם, להתאים עצמינו לשיגיונות שלהם ולא להיפך. זה כמו להלחם בטחנות רוח. בתחילת המחלה של אמא, אחד השינויים ששיגעו אותי שהחלה לאכול בצורה לא מנומסת. היא הפכה את האצבע שלה לסכין, ביד אחת השתמשה במזלג והיד השניה היתה הסכין. זה שיגע אותי. וזה כל כך לא אמא שלי. וכמה שכעסתי עליה וניסיתי לשכנע את אמא לאכול בצורה נכונה.... עד שהתארחה אצלנו הבת של בת דודה שלי שהיתה אז בת 15 בילדותה היו לה קשרים טובים עם אמא שלי ולכן כשהגיעה התחברה אליה יפה. כשהיא ראתה את אמא אוכלת ככה, הניחה בעצמה את המזלג ולקחה ביד את הציפס ואמרה לאמא שלי, כמה נוח לאכול בידיים.

 

[בת גלימית]

ענתי...

החוזרת למדה ברידמן דימיון מודרך, וישנם רגעים שנורא כייפ לברוח עם הדימיון המודרך למקומות אחרים ולזמנים אחרים, אבל בסופו של דבר חוזרים לנקודת המוצא, נכון שלא תמיד נעים וטוב בה, אבל הרבה אין מה לעשות, אלא , לקבל את הרגעים כמו שהם, ולהמשיך הלאה, והיום את יודעת ששינויים הם לא סיבה לכעסים ולהתרגזויות וצריך לקבל אותם, גם אני לא פעם מוצאת את עצמי כועסת עליו, וביחוד בשעות הלילה המאוחרות כשהוא צועק, או לפחות רק נוהם, אבל זה עוזר רק לשניה שאני דיברתי, כי אז הוא שומע מה שאני אומרת, וכשאני לוקחת אוויר להמשיך הלאה הוא כבר צועק/נוהם לפי החשק שלו, נכון שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו, אבל לפחות אני השתחררתי המעצבים, וגם זה משהו. ואז אפשר להמשיך הלאה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

בלי להצטנע: מזה חודשים רבים שלא כעסתי

אפילו לשניה אחת על אלפי. בפעם האחרונה שלאהצלחתי להשתלט על עצמי התוצאה היתה שאני עצמי רציתי לבכות. כיום המצב כל כך ברור ומופנם אצלי, שך שאןם יקרה שוב שאכעס, אני בטוח שבמצב כזה אכעס גם על קיר אם הוא יתמוטט, או אכעס על חלב מקולקל (במקום על החנות), כך שבסופו של דבר כן אפשר להגיע למצב שלא צריך להשתלט על הכעס מכיון שאין כעס. כל החוכמה היא להגיע לזה מהר ככל האפשר (אצלי זה לקח שנים).