אני לפחות סלחתי לך כי ההרגשה שלך
מובנת. הייתי רוצה להתייחס מעט לצורך של החדשים "להתקבל". וכדי להמחיש את הדבר אספר קצת, איך אני התקבלתי לקבוצה. כאשר נודע לי ביום הניתוח על הפורום, בשקיקה נכנסתי אליו לראות מה קורה פה. מאוד הופתעתי לטובה, והמשכתי להיות סמויה בערך 4 חודשים עד שהעזתי בעצמי לכתוב. בינתיים דרך שאלות ותשובות על גבי הפורום למדתי והפנמתי. כאשר קיבלתי צורך עז לקבל עידוד אישי, העזתי וכתבתי. ואם כתבתי, היה ברור לי מלכתחילה שאני עדיין לא חברה מן המניין. את זה - חשבתי - צריך להרוויח. ואיך מרוויחים תשאלו? סבלנות וסובלנות. ללא דרישות, ללא תוכחות, וללא ביקורת למה ואיך עונים או לא עונים. כאשר נודע לי על פגישות, (אז היו פגישות מאורגנות אחת לחודש באיכילוב, וחבל שהיום לא) הלכתי אליהן מתוך כוונה להכיר יותר טוב את הנפשות הפועלות. לא דחקתי באף אחד, לא נדחקתי בכוח, ולקח עוד כמה חודשים טובים עד שהכירו בקיומי. ואני יודעת שגם אחרים עשו את אותו הדבר. כאשר הכרנו אחד את השני יותר מקרוב, הפועל היוצא שהתגבשנו כקבוצה, ובשום פנים ואופן לא הייתה עדיפות אחד על השני. מי שרצה - בא, מי שלא רצה -ולא בא, ההפסד כולו שלו. כך קרה שקבוצה מסויימת של אותם אנשים באו באופן קבוע לפגישות או טיולים, וכאן בפורום היא ממשיכה את השיחות היומיומיות. עליי לציין עוד דבר חשוב, קרה שהייתה מחלוקת בין אנשים ויצאו לפעמים צלילים צורמים, אז חלק מהם לקח את זה קשה וניתק את הקשר וחבל. מחלוקות יש תמיד בכל משפחה הכי טובה, וצריכים לדעת להתעלות עליהן. במידה ולא - אז נשארים לבד אם תחושה של אי שביעות רצון וממורמרים על כל העולם. מי שיודע להבליג, יקל עליו להימצא בכל חברה. עוד דבר חשוב, ככל שהפורום מתרחב, יקשה עליו להתקבץ ביחד במקום אחד. לזה יש רק פתרון אחד שכבר הצעתי לא מזמן הפנינג גדול במקום פתוח, וזה יתאפשר רק בבוא האביב. באופן טבעי קורא, שקבוצה גדולה כזו, תתפצל לקבוצות קטנות יותר ששומרות על קשר אישי בתדירות גדולה יותר. ואין לבוא לאף אחד בטענות, זה נעשה ספונטני ללא שום כוונות נסתרות, ובדרך כלל קבוצות שמתאימות את עצמן לפי הגיל, מצב משפחתי וכו......... אז כל החדשים/ות, בבקשה מכם, תתעזרו בסבלנות, וכאשר יהיה מפגש גדול תיענו לו, ואז תרגישו אם זה היה כדאי או לא. רומא לא נבנתה ביום אחד. תסלחו לי על שתפסה אותי רוח פלספנית, אך היה חשוב לי מאוד להעביר את המסר.
