...
בתור התחלה: זה נושא מסובך, חינוך ילד זה לא דבר שיש בו חוקים של עשה ולא תעשה, כל מקרה הוא לגופו והאמת שבאיזשהו מקום לא משנה מה תעשה יהיו לזה השלכות שליליות בדיוק כמו החיוביות (אם בכלל אפשר למדוד מה שלילי ומה חיובי). קיצורו של עניין - אני חושב שתיאוריה אין לה מקום כאן אלא רק פרקטיקה, ולכן הדיון הזה עקר משהו. אבל בכל זאת אתן לך איזושהי תשובה. הבעיה כאן היא לאו דווקא הרושם שזה יוצר על הילד מבחינת שיטת ענישה, אלא הרושם שזה יוצר עליו לגביך וגם הרושם שזה יוצר עליך לגבי עצמך. בעיני הילד - אין כזה דבר מכה הגונה שבאה ללא רגע אחד קטן של אובדן עשתונות, רגע אחד קטן של מה שיכול להתפרש כחולשה אפילו אם אי שם יש שיקולים הגיוניים מאוד מאחורי זה - רגע המכה מצטייר, בעיני לפחות, כמאוד ברברי, מאוד אמוציונאלי. אני אישית רוצה להצטייר בעיני הבן שלי כדמות חזקה שלא צריכה "להתלכלך" ולהרים את היד שלה בכלל על מנת שהוא יציית לי, ומאידך מוכנה להשקיע הרבה במישורים אחרים לשם כך. ככה אני אוהב לראות את עצמי, ככה אני רוצה שהבן שלי יראה אותי. זה נראה לי נאצל, והייתי רוצה שאם היה לי בן הוא ילמד להתנהג בצורה נאצלת ואסטתית שכזאת בכל תחומי החיים. אז מה שאני מנסה להגיד פה - זה שבסך הכול זה עניין של סטייל. מישהו פעם אמר לי שעם סטייל נולדים ואי אפשר לרכוש את זה... אז אולי דווקא אפשר להקנות את זה.