אין שום דבר רע בביטחון עצמי,
ואם דעותיי הרהוטות נשמעות כיהירות- זו כבר בחירתו של הקורא לקרוא את הטקסט ע"פ הטוניזציה שמתחשקת לו. דבר נוסף, גם אם היינו זוג טרי, לא הייתי רואה לנכון לשחק איתך משחקים (כהגדרתך) מחוץ לחדר המיטות. ולעיקר: החוק כן רלוונטי, משום היותו בר קיימא. הוא כן קשור לעניין כאן, משום שהוא מגבה את התנגדותי לאלימות. ובאופן נחמד, גם אני וגם החוק רואים באלימות כהתעללות, והדבר אינו טאבו בחברה. ההשלכות של החוק הזה מעניינות משום התוקף המוסרי לאופי החברה ואזרחי המדינה. כמובן שלדמוקרטיה ולזכות להתלונן במשטרה על אלימות יש השלכות חמורות כמו תלונות שווא (...). בפסיכולוגיה ובכל תחום אחר ישנן כמה אסכולות. יהיו אסכולות שיתנגשו, יסתרו ויתנגדו זו לזו, אך עדיין אין הדבר מונע ממני להביע את דבריי. מן הראוי שהקורא ישכיל לשייך את דבריי אליי ולדעותיי ולא כאל תורה מסיני, אבל זאת כבר הנחה שהקורא הנבון יעשה. בהצלחה. לא תמיד אלימות היא חיובית. שאלת מה הקשר? הקשר הפשוט שזוהי דעתי, שהבעתי כאן אל מול גולשים אחרים כאן אשר הביעו תמיכה נלהבת באלימות כחיובית ואף כתורמת ליצירת זהותו של הילד. את טענה זו היני מבכרת מכל וכל. לא רק שאני מתנגדת לטענות התומכות באלימות, אני גם חושבת שתמיכה באלימות נגד הילד או אלימות בכלל היא תמיכה שהמצדד בה בעל אמות מוסר מפוקפקות במיוחד. ושוב- זוהי דעתי שלי בלבד.