אני חייב להודות לגבי פיפטי
שמעבר לסלידה הכללית שלי ממנו, תכנים מהסוג הזה במופע ענקי לפני קהל ילדים הם פסולים וראויים לכל גינוי. אין ספק שהמופע של 50 אמור להיות לפחות לגיל 16 ומעלה, הפאק הוא לדעתי בהגבלת הגיל שלא נאכפה. ההקבלה הראויה היא למשל מעולם המנזורה על סרטים: יש הגבלות גיל ויש דברים שאנחנו לא אוהבים אבל אפשר להראות בקולנוע כחלק מחופש האמנות / בידור: אלימות, סמים, מין לא קונבנציונלי וכו'. אבל, סרט שמטיף באופן גלוי וישיר לחלוטין לשנאת האחר, למשל סרט פרופגנדה קיצוני של תנועת כך שמטיף להרג ערבים- יהיה אסור להקרנה. זה על פי חוקי המדינה. וכך, טקסטים שמטיפים באופן גלוי וברור לרצח, אסור לבצע על במה מול אנשים. לגבי הופעה שבה לא יבוצעו הטקסטים, היא מותרת. אם המרכז של ההופעה הוא אמן שחלק ממשנתו היא כאמור, ראוי לטעמי להחרים אותו. ברגליים, כמו שפלג אמר. ומוש החליט להחרים ברגליים, ועל זה כבוד. מל גיבסון על הרבה פחות - הרבה פחות מזה - נחשב עכשיו לאויב העם היהודי מס' 1. ברייאן פרי שמלמל רק לפני כמה ימים משהו לא ברור על הארכיטקטורה של הנאצים, הוקע על ידי מנהיגים בריטיים. לקייפלטון מגיע לפחות מה שהוא מקבל מהתקשורת אם לא יותר. מי שמשוגע על המוזיקה שלו ואומר - גאון מוסיקלי ובנאדם חרא, ויכול להפריד ועדיין להנות - קצת קשה לי להבין אותו, כי האמנות והדעות מתערבבות כאן יותר מדי. מי שעומד לידו על הבמה - קשה לי עוד יותר.