כששלח אותם למות במדבר, רק נס הציל אותם. את בנו הצעיר ניסה לשחוט, עוד פעם הבן ניצל בנס (הבן כבר היה אדם מבוגר כרונולוגית, מה שמעלה תהיות לגבי בשלותו הנפשית שלו) באישתו הראשונה (שרה) ניסה לסרסר, נתן אותה לאחר "לשימושו", הוא גם נתן לה (לשרה) הוראה מפורשת להיענות. פשעים אחרים כמו ואנדליזם בצעירותו מתגמדים לעומת מעשיו כמבוגר. תאר לך אדם עם רזומה שכזה היה מגיש מועמדות לאמץ ילד, נראה לך שהוא היה מתקבל? בטח בזרועות פתוחות כאדם צדיק
אלה דברים שהיו מקובלים בתקופה, לדעתי. זה עדיין הופך אותו למפקיר ילדים ונשים, משדל לזנות, ומתעלל בילדים. אני בטוח שיש מוסר השכל איפשהו בסיפור הזה. (אם יש, count me out )
מוסר ההשכל הוא שאם אדם בחברה הדתית הוא בעל שררה, או מקורב לבעל שררה, הוא יחשב צדיק אפילו אם הוא מנסה לרצוח את בני משפחתו ומנסה לסרסר באשתו. והמוסר הזה, בניגוד למוסר הקלוקל (והזמני) של החילונים, נצחי.