לא, ממש לא ע"י דוגמה של דאעש או נאצים.
יותר ע"י דוגמה של בני ברק או הודו, או של חולים סופניים.
 
אבל "טעות בתוצאות" זה בדיוק העניין כאן:
כשאני מחליט מה מוסרי ומה לא מוסרי, אני לא יוצא מנקודת הנחה שיש מוסר מוחלט אובייקטיבי כלשהו שנוצר ע"י משהו עליון חיצוני ליקום.
 
אני יודע ש-"מוסר" הוא דבר סובייקטיבי לחלוטין, שתלוי בזמן, במקום, באדם, ובמצב, ולכן, כדי להיות מוסרי אני שוקל את ההשלכות של מעשי על עצמי ועל הסובבים אותי, ושוקל את הנזק מול התועלת.
 
אם לא הייתי עושה זאת, והייתי יוצא מנקודת הנחה שיש כללי מוסר מוחלטים ואובייקטיביים, הרבה פעמים התוצאה היית שונה מהכוונה.
 
נאצים אגב, לא "טעו בתוצאה".
 
כוונתם היית להשמיד את היהודים, וזה מה שהם אכן עשו. הם לא ציפו שזה יעשה לנו טוב.
וזה כן מילא את המטרה הנוספת: זה ליכד את העם מול אויב משותף, נתן לאנשים מישהו לשנוא, ועזר לקדם את האג'נדה של היטלר.
 
לומר שהנאצים "טעו בתוצאה" זו זילות וביזוי השואה.
היית להם כוונת זדון ברורה כלפינו, והם ביצעו אותה בדיוק של מכונה משומנת. זה אחד הדברים הנוראים בסיפור.
למעשה, אפילו את האכזריות של דאעש אי אפשר להשוות לאכזריות השיטתית של הנאצים, ולא בגלל כמות הנרצחים, אלא בגלל דרך התנהגות.