מומחיות, אנא עצתכן!

[נעה גל]

בארץ?

 

[ronnieyuval]

אוי, סליחה... לא. לא בארץ.

אנחנו גרים בארה"ב.

 

[שאול שאולין]

עוד תגובה אחת ודי

כמה הערות: 1) מה באמת חשוב בכל העיסק הזה? מה שיהיה טוב לנועם (נועם, נכון?) ולשאר הילדים שהולכים לגן. 2) איך יודעים מה טוב במקרה הזה? אפשר שהגן הוא מקום מזיק ורע לנועם, אבל למה? אפשר ששירה של נועם אינה בטוחה בכלל אם היא רוצה להפרד מנועם, מה שהופך את הפרידה לקשה יותר מהרגיל. נכון? 3) אינטואיציה פרושה ראיה ברורה. מי שיש לו ראיה ברורה לגבי המציאות לא שואל שאלות ומבקש עזרה בפורום. אינטואיציה היא לא "תחושת בטן" עמומה שמושכת אותנו לכוון מסוים, אלא ידיעה בהירה של מה נכון. לשירה יש התלבטות (לגיטימית יש לומר) ולא אינטואיציה. 4) מי יודע מה טוב, ההורה או הגננת? באופן גורף אי אפשר להגיד. הורים טועים טעויות איומות (לא, לא אתם, אלא הורים אחרים שעושים דברים איומים לילדים שלהם) גננות טועות על ימין ועל שמאל. אבל במקרה הנוכחי, נדמה שלגננות יש נסיון רב יותר עם מקרים דומים (הרי זה מאוד שכיח) ואפשר ללמוד מהנסיון שלהן. אחרי הכל בשביל שירה ונועם זו פעם ראשונה. 5) לגבי ההודעה האחרונה של רוני-יובל :כל מני טיעונים על הקרירה של רופאים שרוצים להניח את הילד שלהם איפה שהו כדי שלא יפריע להם לעבוד לא נראים לי בכלל. ברור שהגננת שחושבת שיום שלם זה יותר מדי צודקת וההורה טועה, רק בגלל שהשיקול שלו לא נוגע לילד שלו אלא לעצמו. הורה אינו צודק רק בגלל שהוא הורה. וגם, "כיף" אינו טיעון. לא באנו לעולם כדי לעשות "כיף" וילדים לא צריכים "כיף" שמסדרים להם ההורים או הגננת. ילדים ואנשים נהנים ממגוון פעילויות גדול שרבות מהן לא נמצאות תחת הכותרת "כיף". אף אדם שחושב ברצינות על חינוך ילדים לא ישים בראש מעיניו את "הכיף". כיף הוא עינוג האינדיוידואל, ויכול להיות אפילו מסוכן וניהיליסטי כשהוא בעדיפות עליונה. אני יודע שקשה לעכל את הרעיון הזה כיוון שאנחנו חיים בתרבות שכיף נחשב בה לערך בלתי מעורער. אני הייתי מחליף זאת באושר, אבל רוב האנשים לא יודעים בכלל מה ההבדל. תחשבו על זה, בסדר? בהצלחה, כן?

 

[שירה של נועם]

מסכימה איתך, שאול

1. אכן, הפרידה קשה לא רק לנועם, גם לי. 2. אכן, יש לי תחושות בטן ולא ידיעה ברורה (לא ידעתי שזה פירוש המילה אינטואיציה). אני ממש חסרת ניסיון באופן מחפיר, ומודה שמעולם גם לא טרחתי ללמוד את הנושא לפני שהפך אקטואלי. 3. אני בכל זאת מכירה את נועם קצת יותר מהגננות, ויודעת ששום טובה לא תצמח מזה שיקרעו אותו מידי בכוח ויכניסו אותו לגן. רק רע זה עשה עד כה. 4. מסכימה בכל לב עם תגובתך לסיפור של רוני על ההורים הקרייריסטים, ובעיקר על מושג ה"כיף". צר לי אם זה נשמע רע, אבל אנחנו חיים בעולם כל כך תחרותי והישגי, שחשבתי שיצירת בסיס אינטלקטואלי מפותח יותר מגיל הכי רך - הוא מקפצה מצוינת לעתיד. זאת הסיבה, למשל, שאני מאוד בעד לימוד קריאה לילדים רכים. עשיתי ניסיון עם נועם (שנתיים ו-4 חודשים, כן?) - והתוצאות פשוט מפתיעות ומדהימות. אנחנו עושים את זה בדרך קלילה, אבל עושים. מישהו סבור שזה רע?

 

[ronnieyuval]

לא רע, אבל

האם את לא משתדלת שזה יהיה בדרך מהנה לנעם? ובאותו מטבע - האם את מעדיפה שיסבול בגן או שיהנה מזמנו שם? אין שום סיבה שלימודים לא יהיו כיף ושזה לא יהיה מהנה לילדים לשהות במקום שגם לומדים בו משהו. יש דרכים ללמד ולהקנות ידע שיכולות להיות מאוד מאוד כיפיות לילדים. למה לעשות את זה בנוקשות אם אפשר לעשות את זה אחרת? ולגבי המכרה הרופאה - אני חושבת שזה לא ממש הוגן להעביר ביקורת על אנשים אחרים בלי להכיר אותם ואת מצבם. אמנם גם אני לא מסכימה עם זה ששמים תינוקות רכים לתשע שעות רצופות בגן, ולא הייתי עושה את זה בעצמי, אבל מפה ועד להעלות אותם על המוקד רק בגלל שהם מחפשים מסגרת טובה לילדתם ושגם תוכל להשאר שם את השעות האלה הדרך ארוכה.

 

[שאול שאולין]

מסכים איתך בהכל. ../images/Emo45.gif

 

[שאול שאולין]

כלומר, עם שירה.../images/Emo13.gif

 

[נעה גל]

תמיד אפשר ללמוד מנסיון של גננת

ועדין הורים יודעים טוב יותר מה טוב לילד שלהם. בעוד שגננת מכירה את הילד במסגרת קבועה, הורים מכירים את הילדים שלהם במגוון של סיטואציות ויש להם בדר"כ (ההנחה שמדובר על הורים נורמלים המעוניינים בטובת הילד וטובת המשפחה) ראיה כללית יותר לגבי הילד וגם ראיה כללית יותר של מה המשפחה צריכה (והילד הרי חי במשפחה הזו). פעם ראיתי קלטת שאחת הגננות אמרה בה משהו כמו "אנחנו מומחים בהתפתחות ילדים וההורים מומחים לילדים עצמם" - אהבתי את הגישה הזו. היא שמה כל אחד במקומו ונותנת מקום לאחר. ודבר אחרון, מסכימה עם הפירוש לגבי אינטואיציה.

 

[חגית אמא של אלה]

שלום שירה של נעם

מקווה שיש לך כוח לעוד תגובה... דבר ראשון- ממש קפץ לי לעיניים שאמרת שרק הקשיחות הזאת של חוקי הפרידה בגן מפריעים לך... אני חושבת שהקשיחות הזאת מעידה על הלך רוח מסויים בגן. זה מאוד לא רגיש מצד הגננת לדחוק בך לעזוב כשאת לא מוכנה לזה עדיין וגם הילד זקוק לך. כמובן שעלייך להתעקש ולדבוק באינטואיציות שלך ולא לנטוש את בנך אם את לא מוכנה לזה!!. איזה מסר את מעבירה לבנך? של נטישה? גם אצלנו בתחילת השנה הגננת אמרה שמנסיונה טוב יותר להיפרד וללכת, אך היא בהחלט כיבדה גם נודניקיות כמוני שהתעקשו להישאר עוד כמה דקות. נעם מתמודד לא רק עם פרידה ממך, אלא גם מסגרת חדשה לגמרי ובעיקר- שפה זרה. מובן בהחלט שלא תנטשי אותו שם ופשוט תלכי לך!!. אגב< אם אתם באמסטרדם יש סיכוי שיש גן ישראלי? אולי שווה לך לברר?. לגבי גן מונטסורי, ביקרתי פעם בגן כזה בטורונטו וקצת נבהלתי משני דברים: היעדר צעצועים (היו שם רק אותם משחקי עץ) אפילו החצר לא נראתה כמו חצר בגן פעוטות. הכל היה נורא לימודי. וזה גם הדבר השני: הדגש על הלמידה הבלתי נפסקת. זה קצת מפריע לי. אני בעד לתת לילד להיות ילד. להשתולל. לשחק. לא דחוף לי שהיא "תלמד" אלא אם כן היא רוצה לדעת משהו... שם, העבירו להם תכנים של ביולוגיה וגיאוגרפיה כבר ממש בגיל הרך!! זה רעיון שקשה לי איתו... זהו. אלו הן הערותיי ואשמח לשמוע מה אתכם!!