מומחיות, אנא עצתכן!

[zimes]

לא כדי להלחיץ...

אבל אולי תדברי עם כותבת ההודעה הזאת?

 

[שירה של נועם]

צימעס, נשמע רע במיוחד!

 

[שירה של נועם]

תודות. הארתן את עיני

אני חושבת שאמשיך לחקור את העניין לעומק. מה שמצא חן בעיני עד היום, הוא העובדה שיש בגן "שיטה", ויש "דרך" ויש "תוכנית" - בהשוואה לגנים ש"סתם משחקים בהם כל היום" (כמו שהתלוננו חבריי). אבל איך למשל שמים דגש על צדדים רגשיים של ילדים בגיל הזה? אני מניחה שיש לכך שיטות ושהן נעדרות משיטת מונטסורי - התוכלו להדגים לי?

 

[לאה_מ]

אני אישית חושבת שהלוואי שהיו יותר

גנים שהיו נותנים לילדים "סתם לשחק" כל היום, במקום לבלבל להם את המח עם תכנים וחוגים וסדר יום, ואני אומרת את זה מתוך התסכול של חיפוש גן כזה לאורי לשנה הבאה...

 

[vered4]

אני מרגישה אחרת לגבי לימוד בגן

אני בדעה שיש זמן לאוניברסיטה

ודווקא חיפשתי גן שלא יהיה נוקשה מדי, שיתנו לילדים חופש יחסי. שלא יכריחו רק כי זה מתאים וצריך. אני משאירה את הבן שלי (יהיה בן 3.5 בתחילת השנה) לעוד שנה בגן שהוא מאוד "קל" מהבחינה הזו. יש סדר במשך היום- זמן של משחקי שולחן וזמן למשחק בחצר, ויש שעה של מנגנת, ועבודות בנושא שמתשנה במהלך השנה. אבל שום דבר לא קשוח מדי. אבל כמו שנאמר בקישור- השאלה אם זה ענין תרבותי, מה האפשרויות האחרות?

 

[נעה גל]

מי אמר שמשחק הוא לא תוכנית לימודית?

יש גישות חינוכיות שהמשחק הוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית, שזו השיטה וזו הדרך. מי אמר שבמשחק לא לומדים? לא רק שלומדים, אלא שהלימוד דרך משחק הוא הרבה יותר רחב וכולל אספקטים קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים.

 

[נעה גל]

פתאום עלה לי רעיון ../images/Emo62.gif

מכיוון שעשיתי השנה עבודה על סדר יום בגן (נושא מ-ר-ת-ק) ערכתי השוואה בין סדר יום בגן של מונטסורי (שבו מינימום יכולת לבחור באיזו פעילות יעסקו לבין סדר יום בגן הזורם (שבו לילדים יש את מקסימום היכולת לבחור באיזו פעילות יעסקו). אני מצרפת לכאן את טבלת ההשוואה - למי שזה מענין אותה.

 

[נעה גל]

ועכשיו הסבר (אני לא מצליחה להתאפק)

בכל מקום שכתוב "זרימת פעילות" הכוונה היא, שכל הגן פתוח בפני הילדים: חצר הגן, שולחנות יצירה, פינות משחק, משחקים וכד'. כל ילד בוחר בעצמו מה הוא מעונין לעשות, במקביל הגננת עובדת בקבוצות קטנות (3-4 ילדים) על נושאים שונים, לפי הצרכים שלהם (ולפי דרישות משרד החינוך).

 

[nonana]

אני חייבת להגיב../images/Emo6.gif

אם נבחן כל גישה תמיד נמצא בו שלילי וחיובי. אני באופן אישי לא אוהבת ללכת עם גישה עד הסוף ולהיות חסידה שלה. אבל אני חייבת לציין שיש משהו חיובי מאד בגישה המונטוסורית. הלמידה נעשית ע"י משחק וחוויה. אולי בגיל הגן מי שהולך לפי הגישה ולא מתגמש איתה או לוקח את הדברים החיוביים בלבד שלה לדעתי מפספס את החיובי. אך בגיל בתי הספר ישנה אפשרות למידה ע"י משחק ולא לימודים פרונטליים (אם תשאלי אותי אני מעדיפה אותו)

. בנוסף ישנה גמישות גדולה לגבי אפשרות הלמידה ויש משהו שדומה במקצת לחינוך החופשי והוא האפשרות לילד במסגרת הקיימת ללמוד ברגע נתון מה שהוא מעוניין ללמוד וההיפך מבחופשי הוא האפשרויות הן במסגרת הכיתתית בלבד. כלומר ישנם נקודות למידה שבו הילד באופן חופשי בוחר את המתאים לו. אך כמובן אם הולכים באופן עיוור לאורך כל הגישה אזי מפספסים את העיקר לזרום עם הילד ולהיות קשוב אליו. שזה בעצם הכי חשוב

 

[נעה גל]

לדעתי,זה לא מדויק - אני אסביר לך

בעיקרון, מה שאת אומרת הוא נכון - לילד יש חופש לבחור את הפעילות שמעניינת אותו. למעשה, הסביבה מעוצבת באופן כזה שיש מספר מסוים של פעילויות (המתאימות לשלב ההתפתחותי של הילד) ואליהן הוא מוגבל. לדוגמא, אם אני בן שלוש ואני מעונין לשחק עם מכשירים של בני שמונה - על פי מונטסורי זה לא מתאפשר. כמו כן, מוגבל הזמן בו הוא יכול לגשת אל המכשירים (או בכלל לעשות כל פעולה אחרת - סדר היום הוא מאוד מובנה). ודבר אחרון, ישנה הגבלה על הדרך בה משתמשים במכשירים. אז אין ספק שכשילד לוקח פעילות (מכשיר) שמטרתו ללמד את ההבדל בין קטן לגדול - בסופה של הפעילות הוא ידע בדיוק מה ההבדל בין קטן וגדול. וזהו. בכל מקרה, זה ברור לגמרי שיש מינוסים ופלוסים בכל גישה. בעיני המינוס המרכזי של הגישה הזו הוא הדגש הקוניטיבי שהיא שמה. אבל זה כבר ענין אישי לחלוטין.

 

[nonana]

אחרי בירור די מסיבי גיליתי ש...../images/Emo9.gif

הכל תלוי בגן בגמישות שלו ובגננת עצמה. ושמעתי על הכל. גם בחינוך האנטרופוסופי הכל תלוי בגמישות של המערכת לחינוך עצמו. יש גננות שיהיו אנטי אלקטרוניקה ומחשבים ויש שיזרמו עם הקידמה. בשביל זה לא צריך להתפס לגישה עד הסוף אלא לקחת את החיובי שלה. יש לי שאלה. כשאת שולחת את הילדה שלך לביה"ס הרגיל- בחינוך הקוגניטיבי, אין כאן סכמה של למידה לפי גישה של כיתה בבית הספר? לא כל הילדים צריכים לדעת אותו הדבר? נכון שיש במונטוסורי חסרונות אבל אם הבחירה היא בין בי"ס פרונטלי לבי"ס מונטוסורי אני חושבת שעדיף לתת לילד לימוד דרך חוויה ומשחק ולא לימוד כיתתי רגיל. יש בארץ בי"ס אחד מונטוסורי והוא בי"ס געש- שנקרא אדם טבע סביבה. קראתי עליו ואני נוסעת השבוע לראות אותו. לפי האתר שמצעתי הוא הכי נראה לי נכון לעכשיו באזור המרכז בשביל נעה. הם לא מכניסים יותר מ13- ילדים בשכבת גיל אחת (כמו מעלה צביה ששם המספר הוא 15). בכל אופן השנה אין מקום לנעה.

 

[שאול שאולין]

מעין הערה אקדמית שכזו

מה מטרת ההשוואה שלך? נדמה לי שהמון שיפוט נכנס לתוך הטבלה שמתימרת להציג "נתונים" "אובקטיבים" על מה שמתרחש בגנים. אולי אין יומרה להציג השוואה נטולת שיפוט, ואז אני לוקח את דברי בחזרה. נדמה לי בכל מקרה, שכיוון שעשית טבלה, בהחלט יש יומרה להשוואה נקיה ולהלן השגותי: 1) קודם כל זה לא תיאור של מה שקורה בגן. האם בכל ביקרת בגן מונטסורי? או בגן מן הסוג הזורם? (מה זה בכלל?) זה תיאור של מה שכתוב בספר. של תכנון. 2) בגלל הענין של 1) השוואה מתחילה כבר בכותרת. מנין הכותרות? האם אלו הגדרות של המחברים של הספרים? האם אלו הגדרות שלך? אם אלו הגדרות שלך, הרי שברור לי מיד את מי את מעדיפה. 3) על איזה בסיס את משווה שני לוחות זמנים לילדים - אחד מתחילה המאה והשני מסוף המאה? הרי ברור שהאדפטציה של גני מונטסורי לא כוללת היום ""איבוק" ו"תפילה". אני משוכנע שלפחות הריטוריקה שונה. לריטוריקה תפקיד מאוד חשוב בקביעת העמדה שלך ושל הקורא של הטבלה. השיפוט יכול להשתנות מאוד כאשר במקום לקרוא לדבר "אימון שכל" קוראים לו "תרגילי חשיבה". נכון שזה כבר נראה אחרת?

 

[limori]

הערה קטנה לשאול

במדינה שבה אני גרה יש 4 גנים של מונטסורי. בארבעתם מתפללים ומודים לישו לפני הארוחה. באחד הגנים המנהלת הסבירה לי שהתפילה לפני הארוחה היא חלק מדרך החינוך של מונטסורי!!!!

 

[שירה של נועם]

תפילות והודיות לישו?? ג'יזס!

אני חייבת לבדוק היטב מה הם עושים שם!

 

[נעה גל]

../images/Emo6.gif על הכותרת

 

[She Dolphin]

גם אותי הכותרת הצחיקה! ../images/Emo6.gif../images/Emo140.gif

 

[נעה גל]

תשובה

הצגת הטבלה נועדה להראות את המובנות של סדר היום כמייצגת את הגישה בכללותה, ולאוו דווקא להתייחס אל התוכן של הדברים הנלמדים. אם אתה מכיר את הספר של מונטסורי אז אתה בטח יודע שהורדתי די הרבה פעילויות שנכנסו שם (הכנסתי רק את "המייצגות") בגלל שהתוכן באמת לא רלוונטי. וכן, אני מעדיפה את סדר היום הזורם, אני חושבת שהוא יותר נכון לילדים, ויותר נכון בהדגשים שהוא נותן על חשיבות של דברים. אז מה? ולשאלתך - ביקרתי בגנים משני הסוגים. ביקורים בגן הם תמיד קצרים וקשה באמת להתרשם מה קורה בגן (לעומת זאת, יש לי הרבה מכרים שמתחנכים בשני סוגי הגנים) - אבל זה בטח לא רלוונטי להשוואה.

 

[אירית י]

א-מ-ן../images/Emo45.gif

 

[אירית י]

התגובה הזו היתה למה שנעה

כתבה על ערך המשחק

 

[ronnieyuval]

הי שירה

רציתי בעיקר להגיב לגבי שיטת מונטסורי. אמנם אני לא מומחית גדולה בחינוך, אבל בשיטוטי בחיפוש אחר גן ליובל ביקרתי גם שם. הגנים שלהם מאוד יפים ומטופחים, והכל נקי ומסודר למשעי. הילדים שקטים ורגועים למראית עין. הצעצועים חדשים ומבהיקים. יש שיטה וסדר יום והכל רשום ומאורגן. לכאורה, נשמע כמו גן עדן, לא? אז זהו, שלא... לא הבנתי למשל איך אין בלאי של צעצועים בגן. זה דבר טבעי, לא? ילדים משחקים עם הצעצועים, לא? ומבחינת נקיון היתר, גם זה קצת הפריע לי. זה מקום עם ילדים, איך יכול להיות שנקי ככה כל הזמן? אני לא אומרת שלא צריך לשמור על הנקיון אבל יש גבול והיה נראה לי שטיפוח המראה החיצוני של הגן היה יותר חשוב מהחום לילדים ומזה שיהיה בגן כיף. רבאק - ילדים בני שנה, שנתיים, שלוש, נכון שצריך ללמד ולהעשיר אבל לא צריך להגזים. לא אהבתי את הנוקשות שניבטה אליי מכל פינה בגן. הגננות נראו לי ממש כמו רובוטים. אז יופי, הן משכילות ולמדו את השיטה, ולרוב מקפידים איתן על השכלה אקדמאית מסויימת. ואולי בגן אחר יהיו כאלה ש"סתם" אוהבות לעבוד עם ילדים ולחבק אותם ולאהוב אותם כל היום, בלי שיהיה להן תאר זה או אחר... ואת יודעת מה עוד לא אהבתי? לא אהבתי שמנסים להגיד לי איך לגדל את הילדה שלי. כאילו "אנחנו יודעים יותר טוב, את בסה"כ האמא אבל אנחנו? אנחנו אנשי חינוך דגולים"... נתנו לי הרגשה של מה אני יודעת מהחיים שלי בכלל? יש לי מכרה שהיא ובעלה עובדים מאוד קשה ורצו למצוא לבתם התינוקת גן מהבוקר עד השעה חמש. עשו להם כזה פרצוף במונטסורי ואמרו להם "בגיל הזה כדאי לשים אותם רק לשעה שעתיים". יופי, ומה זה בדיוק עוזר לאמא שהיא רופאה צעירה שעושה התמחות? או לאבא שעובד על מחקר פוסט דוקטורט תובעני? ולא רק זה, הם גם לא מרשים להכנס לגן בשעות היום. סוגרים את השער ותעופו מכאן... עלי זה לא היה מקובל בכלל. חיפשתי גן שפתוח להורים בכל שעה שהם רוצים. גן סגור כזה נותן לי הרגשה שמשהו קורה שם שהן לא רוצים שיראו (גם אם זה לא נכון, זו ההרגשה שאני מקבלת). ושימי לב שבכלל לא נכנסתי לשיטת מונטסורי עצמה... רק התרשמות שלי מביקור בשני מרכזים שלה בקרבת ביתי. ואז מצאתי גן מקסים, ממש לא פלצני ולא מונטסורי ולא מבריק ומחוטא. גן נעים, נקי ומסודר ברמה סבירה לחלוטין, כיתות נעימות וצבעוניות, גננות מקסימות ואוהבות, גן שפתוח בכל שעה ונותן דין וחשבון על כל דבר, גן שהילדה שלי לא רוצה לחזור ממנו הביתה. אז זה לא מונטסורי. אבל זה גם לא גן שרק משחקים בו כל היום. יודעת מה? בעצם כן משחקים כל היום. ומלמדים אותם תוך כדי משחק, יצירה, שירה וריקוד. יש סדר יום, אבל הוא לא נוקשה ומתגמש בהתאם לסיטואציה. כשאת נכנסת את שומעת את הילדים - צוחקים, צועקים, משוחחים, גם בוכים לפעמים. אבל ילדים! לא דומיית אלחוט, לא רובוטים מתוכנתים... אז זה ממש לא חייב להיות אחד משני הקצוות - יש דברים באמצע. מקסימום מחפשים עוד קצת. והם חייבים לבוא לקראתך בכל דבר, להבין שאת האמא ואת יודעת הכי טוב מה נעם צריך וכמה זמן יש להשאר איתו עד שהוא מתרגל. אני חושבת שיש אמת בזה שלא טוב לשדר לילד מסרים הפוכים כמו "אני הולכת, נשארת, הולכת, נשארת"... אבל זה לא אומר שאת לא יכולה להשאר איתו קצת בבוקר עד שהוא נרגע, ואז להגיד שאת הולכת. מה שאני מתכוונת זה, שמהרגע שאמרת להתראות אז תלכי, אל תבלבלי אותו ותגידי 7 פעמים ביי ביי ותשארי... אבל את יכולה להחליט שאת הביי ביי הזה את אומרת רק אחרי שעה שבילית איתו ביחד בגן, או אחרי שאכלת איתו ביחד ארוחת בוקר, או מתי שהחלטת. לבוא לגן ולזרוק אותו מעבר לשער נשמע לי ממש ממש לא לעניין.