מודה לכל שולחי התמיכה במסרים על חשיבות טיפול

[dina199]

אני מסכימה לגבי שיח חרשים.

רק שאני לא בצד שלך.

 

[kagome10]

 

[arana1]

גם אני מקבל תמיכה בעיקר במסרים

אנשים מפחדים לחשוף את דעתם האמיתית ,מכל מיני טעמים,אבל זה יהיה שקר לטעון שאנשים לא מעיזים לבטא תמיכה מכל הלב בABA בפורום הזה ואנשים גם לא מתביישים לגנות את מי שמתנגד לABA במונחים הכי חריפים גם בצורה שהכי גלויה לעיני כל

 

[יפחוצית מצויה]

תשובתי הסובייקטיבית:

זה משום שאתה מערב בדבריך טענות מעצבנות שהן נכונות עם טענות מעצבנות שהן שגויות ותמימות. לעניות דעתי.

לא שלחתי לך מסר, אבל אם תשים לב, תמכתי בעקיפין בחלק מדבריך.

כשאתה מדבר על התנסות אישית שלך עם הילד שלך ועם אנשים אחרים שפגשת, על תחושות ודעות אישיות שלך - אתה מעלה לכאן נקודות שחשוב לדעתי שיעלו, מאתגר את הדיון ואת החשיבה בנקודות שנוח לנו מדי להשאיר אותן באפילה, וזה חשוב. ניכר גם שאתה מדבר מתוך חשיבה ורגש כנים, וכל מה שאמיתי צריך להישמע. לפעמים כמעט בא לי לעשות לך

.

אבל אני לא עושה את זה, כי אז אתה מתחיל עם ״הוכחות מדעיות״ וכל מיני נימוקים חלשים כאלה, שאני שמחה בשבילך שאתה עדיין מסוגל להאמין בהם בנושא הספציפי הזה, כי זה בטח משפר את איכות חייך הנפשית ומקרין לטובה על כל המשפחה, אז הלוואי בשבילכם שלא תדבדו. אבל לא הייתי רוצה להטעות אחרים, בפרט חדשים... תמימות יכולה להיות מסוכנת, לא?
(אני בעד המדע, שלא תבין לא נכון. רוב משפחתי מדענים, ואני בעלת תואר שני בתחום טיפולי. רק שבנושא הזה...

)

אני חושבת שהמתנה הגדולה של הפורום הזה, גם להורים שבורחים ממנו בבהלה, היא שהוא פוקח את העיניים לחשיבה ביקורתית. מרגע שהן נפקחו אין דרך חזרה. אולי בגלל זה המגיבים הסמויים שלך ממשיכים להסתובב כאן ברקע, בשקט.

ודווקא בגלל זה חשוב שתמשיך לכתוב כאן - כי גם אתה חלק מהחשיבה הביקורתית, דווקא בכך שאתה כותב כאן משהו שכאן הוא ״נגד הקונצנזוס״. ונראה לי גם שעם כל מה שאתה נשמע נחרץ, גם אתה במחפשי התשובות.

איך אמרה שלומית (נדמה לי)? אף אחד מאתנו עוד לא הצליח לתפוס את אלוהים בזקן.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

צודקת על הקטע המדעי

את ממש צודקת. הדיון פה הוא לא אקדמי אלא אישי ואף אחד מאתנו לא מעורה לעומק בספרות המקצועית (חוץ מתקווה ואולי עוד כמה) כך שכל ׳הוכחה מדעית׳ שמצוטטת פה היא טפלה ופופוליסטית כי אין לשאר החברים את הידע להתמודד אתה, לרוב גם לא למצטטים, וזה סותם את הדיון.
משתפים בהתנסות אישית, מה הקשר אם זה דומה או לא למבחן סטטיסטי שנעשה על אסים בשוודיה....
ואת זה אני אומרת גם כי אני באה מהקטע המדעי.... החיבור שלו למציאות היומיומית הוא תמיד קשה כי קשה ליישם כלל על הפרט, במיוחד במדעי החברה...

 

[אריה127]

אשמח אם תרחיבי...

כתבת שיש לך תואר (ונסיון?) במקצוע טיפולי.

אם כן,מדוע שונה האוטיזם מהתחום בו למדת ועוסקת ומטפלת בבני אדם?
מדוע, בתחום הטיפולי את מסתמכת על מחקרים שנעשו על בני אדם ומדדו את הצלחות הטיפול, ביון השאר לפי שביעות הרצון של המטופל ממנו.
ואילו את מסתייגת מהסתמכות על מחקרים בטיפול באוטיזם שמשפחות וילדים מדווחות על הצלחה??

 

[יפחוצית מצויה]

המממ...

לא כלכך שונה.
לדעתי אוטיזם זה סוג של מקרה קצה, שמוציא לאור בצורה הכי חדה בעיות שכל התחום הטיפולי סובל מהן.

ואם אתה שואל עליי אישית -
תמיד הייתי סטודנטית ועו״סית מאוד ביקורתית, אבל תמיד הייתה לי גם הרבה הערכה לתחום הטיפולי. בין השאר בגלל שלפחות במקומות שבהם למדתי ועבדתי, התחום הכיל בתוכו את הביקורתיות העצמית כמרכיב בסיסי, והאמנתי שזה באמת כך. החשיבה העדכנית בתחומים כמו עבודה סוציאלית היא - לפחות ברמת העיקרון - מאוד ביקורתית כלפי הממסד וכלפי המקצוע עצמו, ובפרט כלפי הנחת היסוד של ״מדעיות״, שהן כבר לא כלכך באופנה ברוב התחומים הטיפוליים, מסיבות די מוצקות
(שקשורות לדברים כמו שענת נוי כתבה, לאובדן האמונה ב״אמת אובייקטיבית״ בתחום הנפש, להבנה הולכת וגוברת שסובייקטיביות, תרבות, שפה, אידיאולוגיה וכו׳ הם חלק בלתי-נמנע מתפיסתנו. שוב ושוב מתברר שהתוצאות במחקר כמעט תמיד יהיו מה שהחוקר חיפש מלכתחילה. וגם לבעיתיות אינהרנטית במהימנות של מחקרים מהסוג הזה, כמו הטיה במדגם מלכתחילה, אי-אפשרות לקבוצת ביקורת, ועוד ועוד ועוד. ובכלל, לשינוי הרוחות בעולם).
אני דווקא מכבדת ענפים כמו ניתוח התנהגות על הניסיון העיקש לגבות את עצמם במחקרי הערכת טיפול, ולא היה מזיק אם היו עושים יותר כאלה גם בענפים טיפוליים אחרים. יש לנתונים שלהם משמעות כלשהי לדעתי, אבל צריך לקחת אותם בעירבון מאוד מוגבל, מאלף סיבות שאף אחד לא יודע איך להתחיל לפתור בכלל.

בסופו של דבר, דומני שאף מטפל לא ממש נשען על מחקרים, אלא על המטופל המסוים שיושב מולו ועל מיטב הידע המצטבר ושיקול הדעת של שניהם. זה מה שיש, ולדעתי עדיף שאף אחד לא ישלה את עצמו אחרת.

אגב, כרגע אני לא עובדת. למעשה, ברגעים אלו ממש אני אמורה לסדר משהו בירוקרטי כדי להתחיל בעבודה טיפולית אחרי חופשת לידה ארוכה, ואני מגלה שממש קשה לי לעשות את זה. אני מודה שמה שלמדתי על העולם הטיפולי בשנה וחצי האחרונות הצליח כמעט לרסק לגמרי את החשק שלי להיות חלק ממנו, למרות שאני לא עובדת בתחום של אוטיזם ספציפית. מקווה שזה עוד ישוקם. סך הכול לא הכול שם רע. אבל... יש הרבה הרבה הרבה מה לתקן, ולאן לשאוף. ופשוט זה לא.

 

[אריה127]

אמסה להשיב לך

התשובה שלך בהחלט מאתגרת אותי ואנסה להשיב לה תשובה (חלקית כרגע מצד התשובות ומצד ההסברים, בין השאר בשל השעה)

1. הצפת הבעיה הקיימת בטיפול של התנועה פוסטמודרנית נכונה, לדעתי, עד גבול מסויים - כאשר מדובר בילד בתפקוד נמוך. כמוהו כתינוק שרק נולד, ללא טיפול מתאים לא יצליח להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים בו.
2. פה אני אנסה לספר על הנסיון שלנו ולהסביר כיצד הדברים שכתבת מתאימים בדיוק לגישה שלנו:
הבן שלי אובחן בן 2.3 בתפקוד נמוך. ולא אפרט כרגע
בארבעת החודשים הראשונים עבדנו בdir.
שנה וחצי הבאים עבדנו ב aba משולב עם dir.
בחצי שנה האחרונים מיצינו את הaba (ואף הוצאנו את הילד שלנו מגן aba בו היה) ועבדנו ב"שיטה" שאנו ממציאים. בדגש על הקשיים הספציפיים שלו.

המעברים הללו שעשינו הם כתוצאה שתמיד התאמנו את השיטה לילד. גם בכללי - איזו שיטה עובדים וגם בפרטי - כיצד להשתמש בשיטה על מנת "להגיע" לילד, להתחבר אליו ואיתו. על מנת שהוא, יוכל להיות מחובר אלינו.

יש לי הנחה, שבמחקרים, אותם טיפולים שהצליחו הם אלה שנקטו בשיטה דיאלוגית ולא בשיטה כוחנית.
כשעושים שיטות הללו (aba dir) היטב, הם שיטות שהייתי מאושר אם היו עובדים שהם עלי, כשהייתי קטו. והייתי שמח מאוד לעבוד עם ילדותי הגדולות כאשר הן היו קטנות.
הם היו עוזרים לי להכיר מי אני ולהוציא לאור את הכוחות והכשרונות הגנוזים בי.

 

[arana1]

ABA זה בדיוק ההפך משיטות דיאלוגית

ולא משנה איך ינסו לסובב את זה וכמה

דיאלוג אמיתי,מהותי,מהווה עדיין דבר מסתורי מאוד וככזה הוא מחוץ להישג ידו של המין האנושי
אבל יש נסיונות והתפתחויות מעניינות גם בתחום זה שלפחות לדעתי הוא החשוב והמהותי מכל
הגישות הפוסט מודרניות(שמושמצות רק בגלל שאנשים לא מבינים אותן) בסך הכל ניסו לחשוף את התבניות שבתוכן מתקיים הדיאלוג והמחקרים האיכותיים בתחום הזה יודעים לחשוף בצורה מרשימה איך גם מה שנחשב לדיאלוג שיוויוני והדדי הוא ממש לא כז,מהרבה סיבות שכולן מעניינות וכוולן לוקחות אותנו עוד צעד לאפשרות של קיום דיאלוג אמיתי
שהוא זה שגם מאפשר מימוש עצמי בצורה הטובה ביותר

וזה לא שרק הפוסט מודרניזם עסק בבעייה הזאת,כל תחומי המחקר עוסקים בנושא,גם מדעי הטבע עוסקים בדיאלוג,ואין מדען ראוי לשמו שיציג את עצמו כמי שפתר את הנושא הסבוך הזה,שנוגע בכל שאלות הקיום הכי בסיסיות,
עצם הקיום הוא התלבטות מתמדת בשאלת האפשרות לדיאלוג
ומי שרואה את זה כך עשוי להבחין שהאוטיסטים,דווקא בגלל שהם מושמצים כלוקים בשיתוף ומימוש והדדיות על ידי הסמכויות,מהווים הזדמנות חד פעמית ויחודית להתמודד עם הנושא הזה בצורה מקורית
ובצורה מקורית הכוונה גם לישום האבחנה שלא כל מה שמזוהה כקושי הוא קושי של הילד דווקא
דיאלוג משמעותו גם דיאלוג של ציפיות,שזה אומר לקחת צעד אחורה ולנסות להקשיב ולהבין איך ולמה הציפיות של האחר,של הילד,עשויות להיות שונות משלך,וזה הכי קשה,אבל בסופו של דבר גם הכי מתגמל,לכל הצדדים

גם כי צריך להבין שכשם שצורת ותפישת הדיאלוג משתנה כך משתנה גם צורת המימוש,הרי הדברים לגמרי קשורים זה בזה,ושוב,אוטיזם מספר לנו משהו מאוד מעניין גם על זה,משהו שיש בו גם המון יופי ותקווה דווקא בגלל שהוא שונה

 

[אמא מיכל11]

תמיכה במסר אישי לפעמים יותר יעילה.

לא תמיד יש לי ולאחרים כוח נפשי להתמודד עם כל מי שחושב ההפך ממני ולא מוכן לקבל דעות של אחרים. זה יותר פשוט. מה שחשוב בפורום הזה, זה לא לקחת דברים באופן קשה ולהשתדל לא לקחת דברים באופן אישי. כל הורה לוקח את הדברים בצורה אחרת, ולפעמים מה שנראה לא מעליב לאחד, בעצם מעליב ופוגע מאד בהורה אחר.
דבר נוסף וחשוב - גם אם מישהו כותב לך דברים שממש מנוגדים לדעה ולאמונות שלך, כדאי לקרוא עד הסוף (כל עוד הניסוח לא בוטה ומעליב), כי אני למדתי שאפשר ללמוד הרבה מהאנשים כאן. ושיניתי את הדעה שלי בהמון נושאים תוך כדי ויכוחים עם הורים אחרים. אני אתן לך דוגמא - גם הבן שלי עובד בשיטה של ABA, אבל הבנתי בעקבות דעות של הורים אחרים שאני מעמיסה על הבן של יותר מידי והורדתי את מספר השיעורים אחר הצהרים וגם דאגתי שזה לא יהיה ABA קלאסי קשוח אלא משולב בשיטות אחרות שמתאימות יותר לילד שלי. אין מה להשוות את העומס שהיה לבן שלי בשנה שעברה לעומת הקלילות של השנה וזה בזכות הורים שכתבו את דעתם שהייתה מאד שונה מדעתי בהתחלה.
בקיצור - לבוא לפורום הזה בראש פתוח. כן אפשר לקבל כאן תמיכה והבנה, וכן לפעמים לחטוף על הראש מהורים אחרים, אבל לדעתי ואיך שאני רואה את זה, הכל נעשה מכוונות טובות.

 

[TikvaBonneh]

את באמת אדם מיוחד

אני חושבת שזה בגלל שאת אמנית (סופרת).
לרוב האנשים אין את היכולת שלך להקשיב לזולת.

 

[arana1]

מספיק רגישה בשביל להבין שABA זה בעייה

ולכן לרדת מעט מישום אינטנסיבי ומבוהל של השיטה והגישה הזאת
נקווה שעם הזמן הרגישות הזאת תוביל גם להבנת כל מה שכל כך נפסד ונורא בגישה הזאת
תמיד מותר לקוות

 

[אמא מיכל11]

אני חייבת לציין שבהתחלה לא הבנתי את ההתנגדות

לשיטת ה -aba. היום אני בהחלט יכולה להבין למה יש לשיטה הזו מתנגדים, ואני שמחה שברחתי ממישהי שניסתה לאלף את הילד שלי בשיטה קשוחה ועבדה בלי רגש, ושמחה שמצאתי אנשים אחרים שמבינים את הנפש של הבן שלי ומקדמים אותו בקצב שלו ומערבבים שיטות. אבל חשוב להבין שבהתחלה ההורים מאד מבולבלים ולא יודעים מה רוצים מהחיים שלהם, הם רק רוצים לדעת שיהיה בסדר ואין להם את היכולת האמיתית להבין מה טוב לבן שלהם ממש בסמוך לאבחון. אני מאד משתדלת להרגיע הורים שבאים אלי ומבקשים ממני עזרה ומבקשת מהם לא להחליט כלום על ההתחלה וגם כשמתחילים משהו להיות קשובים ולבדוק התאמה של השיעור שהילד עובר לאופי של הילד.

 

[arana1]

זה בהחלט מובן

וגם לכן למרות כל ההשמצות והשנאה והשקרים יש מי שמוצא להמשיך ולהביע את דעתו גם בפורום הזה נגד כל שיטה שאינה קשובה מספיק ואינה דיאלוגית מספיק
כשלעצמי אני נוטה לחוש כבוד להורים שמכבדים את השיעור שהילד מעביר אותם ממש באותה מידה אם לא יותר
לדעתי קשב אמיתי לא יתכן בלי כבוד הדדי (שמת לב שחוש הכובד נמצא באזניים ?)

 

[dina199]

זו הנקודה העיקרית : 'בהתחלה ההורים מבולבלים'.

ויש הרבה אנשים שמנצלים את הבלבול הזה, מבטיחים הרים וגבעות, מפחידים עם 'חלון הזדמנויות' ומשכנעים ב'טיפול אינטסיסי'

 

[אמא מיכל11]

הבעיה שגם אם היו מזהירים אותי לא הייתי פתוחה

להבין על מה הם מדברים. אני רואה את זה אצל המון הורים. ואז בחצי שנה או בשנה הראשונה הילד מקבל המון דברים מיותרים ואחר כך ההורה מבין מה עוזר ומה לא ומשנה דברים. אני חייבת לציין ש80% מהדברים שחשבתי שהם חשובים הורדתי לו בשנה הזו ואני מעדיפה אחר הצהרים להשקיע בזמן איכות שלנו כהורים איתו או להזמין / ללכת לילדים אחרים בגן. בכלל, לתת לו זמן חופשי בשביל עצמו להיות ילד. אבל זה משהו שעובד עם הבן שלי, יש לי חברה לילד בתפקוד בינוני שחייב מסגרת מסוימת אחרת הוא מתחרפן והיא עושה איתו דברים אחרים.

 

[אמא מיכל11]

תודה על המחמאה. לקח לי זמן להבין את זה.

 

[schlomitsmile]

 

[מספרת הסיפורים 22]

אני אוהבת את הפורום הזה

כי הוא לימד אותי המון. גם אם היו לי פה ושם ויכוחים מרים עם מי ממשתתפיו, עדיין יצאתי מכל ויכוח כזה עם עוד ועוד תובנות שמשרתות את ילדי. אני למדתי בזכות הפורום הזה לא לפחד לדרוש מבני להתנהג כלפי סביבתו באופן לא פוגעני, ביתר שאת מכפי שהודרכתי ע"י פסיכולוגים ותאפיסטים במהלך השנים, ולהאמין ביכולותיו הרגשיות להתמודד עם דרישות של איפוק ושליטה עצמית, ומאידך למדתי לגונן עליו אל מול המערכת, כשמנסה לכפות טיפולים שאיני מסכימה להם, טיפולים שאני כאמו יודעת שיזיקו לו. למדתי להבהיר למוריו ולאנשי המקצוע בביה"ס, שאני היא אימו, ויחד עם אביו אנחנו הסמכות היחידה שיש לה זכות לקחת החלטות הנוגעות לחייו באופן כ"כ עמוק. למדתי לסנגר על בני, ולתבוע מהמערכת "לראות " אותו ואת צרכיו, ולא לדרוש ממנו להפוך את עורו, ו"להתנרמל"(מילה שנואה עלי, כי הבן שלי הכי נורמלי בשבילי). למדתי שצריך ללמדו לעמוד על זכותו להיות מי שהוא, ולכבד את זכותם של האחרים להיות מי שהם.הדרך ארוכה, אבל אני כן רואה תוצאות, וכל זה לא היה קורה בלי תקווה, ושלומות, ודינה ואראנה, וענתנוי , ואמא חמסה המקסימה, וכל יתר החברים בפורום הנפלא הזה.
אני חושב שמי שבורח מכאן, בורח מהתמודדות עם סוגיות מכאיבות ומאוד קריטיות עבור ילדו וחבל...
מצאתי שבטיפול בבני החלק הקשה ביותר הוא ההתמודדות עם השדים שלי, הפחדים, האמונות השגויות והסטריאוטיפים שלי על סוגיות כגון:"מי הוא אדם נורמטיבי?", מי הוא אדם מצליח/מוצלח?", מיהו האדם המאושר?", "עבור מי אני פועלת- עבורי, עבור מטרותי, עבור צרכי האישיים האגואיסטים או עבור בני?", "האם ניתן לשלב את אושרו של בני באושרי?" ועוד... וכל סוגיה כזו היא פצע מדמם עבורי, אבל לשמחתי גיליתי שאם מתמודדים איתן, הכאב נעלם, והדבר מאפשר לי להנות מבני ולחגוג את מי שהוא, מתוך מקום שלם הרבה יותר.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

מי שלא מוכן לאתגר את דעותיו ומנסה לשכנע אחרים מגיע לפינות.....
מי שמוכן ללמוד עושה מה שהוא מוצא לנכון בדלת אמותיו ולא מוותר על המקום היחיד שמאגד אוטיסטים והורים בדיון אחד! אף איש מקצוע לא היה יכול לתת לי את הידע ששאבתי מפה....
מי שמשתף בלי להטיף ילמדו ממנו, והמדד לא נראה. זה לא כמה תגובות וריבים יש בשרשור או מסרים....