אז זהו, ש...
את מפספסת נקודה חשובה מאוד. לא - אף פעם לא חשבתי שזה משהו גדול וענק. כן, התאהבתי, התאהבתי מאוד, אבל היו לי מספיק ספקות כדי שלא אעשה דבר כזה. אני מדבר על מצב שבו מרגישים עמוק בפנים שזה פשוט זה. תראי, טל, אני יודע שאנחנו מאוד שונים בגישה שלנו, אבל כמו שאני לא פוסל את שלך - אל תפסלי את שלי. את לא מאמינה באהבה ממבט ראשון ואת גם לא ממש מאמינה באהבת אמת, אם את מתייחסת לכל העניין בכל כך הרבה רציונליות. אצלי הרגש משחק תפקיד חשוב מאוד. ולאור נסיוני בעבר, אני דווקא כן מאמין באהבה ממבט ראשון. קשר מאוד אינטנסיבי ומאוד מיוחד ומאוד לא-מבוסס-על-מין שהיה לי, התחיל באהבה ממבט ראשון. אבל עדיין, היו שם ספקות - כבר מההתחלה או קרוב מאוד אליה - ואחרי חצי שנה זה הסתיים. עוד דבר - את יכולה אחרי שבועיים לומר "איזה חמוד, חבל שהוא נסע". אם אני נמצא שבועיים עם מישהי, אז תסמכי עליי שכבר הצלחתי לפתח מגדלי בבל של רגשות כלפיה. אז בסדר, טל, אנחנו לא עובדים אותו דבר רגשית. לא כולם עובדים אותו דבר. אני מתאהב מהר ומפתח רגשות במהירות אדירה. פאק שלי? אולי בעינייך, אולי גם בעיניי, אבל זה לאו דווקא נכון. עכשיו, כדי להבהיר: אני לא *יודע* מה הייתי עושה, אם הייתי נוסע אחריה, משכנע אותה להישאר, או יושב וכואב את זה בבית. אני באמת לא יודע. ניסיתי לחשוב על זה בעצמי, ולא הגעתי למסקנות חותכות, ולכן העליתי את זה לפורום.