"אמתלה קלה כנוצה"
דניאל, בזמנו שוחחנו על הנושא שעניין אותך, אך לא ירדתי דאז עד לעובי הקורה.
כיום, במצב המשפטי הנתון, די בכך שלאישה פשוט נמאס מהבעל, מסיבה זו או אחרת.
אולי באמת לא טוב לה והוא סתם חרא של בעל ואולי היא המאיסה את עצמה עליו, אולי הוא כבר ,לא עושה לה את זה" ובא לה לשדרג באופציות אחרות, ואולי יש לה כבר מישהו או שלו יש מישהי, לך תדע? אולי הוא באמת מציק לה ומטריד אותה ואולי היא עושה לו את המוות וממררת את חייו רק כדי שילך, אולי ואולי ואולי וכל מקרה לגופו. עורכי דין לענייני משפחה אלופים בלסובב כל מקרה לכיוון הקיצון לצד שהם מייצגים, ולסבך את המסובך עוד יותר ועוד יותר.
"אמתלה קלה כנוצה", (קבע השופט מ. זילברג בע"א 256/65 מילר נגד מילר):
"עול הראיה המוטל על האישה, כדי לשכנע את בית המשפט כי עזיבת הבית על ידה הייתה מוצדקת, הוא "קל מאוד, הייתי אומר: משקל נוצה"
אישה יכולה לקחת את הילד/ים, ואת הרגליים ולעוף מהבית מבלי להיחשב מורדת ולאבד מזכויותיה (מזונות אישה, כתובה, מדור ספציפי וכד'). או לחילופין להעליל עליו איזה "עלילה" במשטרה, או נכונה או שלא - כדי להרחיק אותו לתקופה מסוימת ונהל את ההליכים המשפטיים נגדו בנחת כשידה על העליונה.
(קבעה השופטת נתניהו בע"א 573/81 כסיף נגד כסיף):
"זכותם של האישה והילדים לקבל מן הבעל מדור שקט ושליו וזכות זו מופרת לא רק ע"י אלימות פיזית מצד הבעל אלא גם ע"י אלימות נפשית, שהיא לעיתים בצורותיה הקיצוניות פוגעת הרבה יותר מהתקיפה הפיזית".
כל עורך דין בשקל תשעים מכיר את האסמכתאות הללו ועוד נוספות, כך גם השופטים מן הסתם.
תשמע,
יש את המשפט (ואכן משפט לא קל לעיכול כלל) שאומר: "תחשוב ממי אתה הולך להתגרש ולא עם מי אתה הולך להתחתן".
המשפט הזה מצמרר לא רק אותי, ואאלץ להחליף אותו במשפט משלי "תתפלל שאתה או אשתך לעתיד לא תיקחו עורך/ת דין חרא שיקבור את שניכם יחד עם הילדים רק כדי לנצח"
מיותר לציין שבמקרים של אלימות פיזית ו/או נפשית נסיבות העזיבה או הרחקת אחד מהצדדים מתבקשות ונדרשות בהחלט!
אממה מה - רוב המקרים הם לא כאלו, כך נבדק סטטיסטית - רוב התלונות על רקע אלימות במשפחה הן תלונות שווא, מה שפוגע באמת ומגמד את המקרים החמורים של אלימות במשפחה, כולל אלו שמובילים לרצח חו"ח.