Sunset Night
New member
מה כבר אוכל לומר? שקשה לי?
שאני לבד? שאני במצוקה? שאני נעול בתוך מצב של חסר בכפיה? כן אני מניח שאני יכול להתבכיין על עד כמה נוראיים החיים שלי ועד כמה אני לא רוצה אותם. ומה אז? כמה תגובות בסגנון "תהיה חזק", בתוספת אייקון מגוחך של חיבוק. אולי משהו בנאלי להחריד, איזו שורה מסרט בסגנון "לפעמים נדמה שאין שום תיקווה, אבל אנחנו עדיין מוצאים את הכוח להחזיק מעמד". יופי שייקספיר, עשית לי את היום. אולי איזה מסר או שניים מבחורה שאומרת "נגעת לליבי", "אני מזדהה איתך" וכדומה. תעשי לי טובה, את לא מכירה אותי בכלל. אז מי *באמת* יכול להושיט יד ולעזור? מילים מבחוץ לא משפיעות. התרופות הן פלסטר על רגל שבורה. האמת היא שאני לבד בזה, ואיש אינו יכול להצטרף לצידי. אין שומדבר שאדם אחר יוכל לעשות כדי לשחרר אותי לחופשי. אז מה אוכל לעשות? לכווץ את הלסת וללבוש מבט קשה, ואז לבוא ולכתוב: היסורים מנסרים את חיי ממני. סורגי תאי קשים ועבים ואינם נשברים. מבחוץ אני גבר, גוף מחושל וחצוב ופני תמיד כועסות. ומבפנים אני ילד קטן ואבוד שעומד ובוכה. הילד שבתוכי משתקף מתוך עיני, כניצנוץ מים מבאר חשוכה ועמוקה. מעלי החורף משתולל, ובתוכי הכפור אכזר וכבד. עד מתי אמשיך לנדוד בארץ ארורים, אני שואל. כמובן שאיש אינו עונה.
שאני לבד? שאני במצוקה? שאני נעול בתוך מצב של חסר בכפיה? כן אני מניח שאני יכול להתבכיין על עד כמה נוראיים החיים שלי ועד כמה אני לא רוצה אותם. ומה אז? כמה תגובות בסגנון "תהיה חזק", בתוספת אייקון מגוחך של חיבוק. אולי משהו בנאלי להחריד, איזו שורה מסרט בסגנון "לפעמים נדמה שאין שום תיקווה, אבל אנחנו עדיין מוצאים את הכוח להחזיק מעמד". יופי שייקספיר, עשית לי את היום. אולי איזה מסר או שניים מבחורה שאומרת "נגעת לליבי", "אני מזדהה איתך" וכדומה. תעשי לי טובה, את לא מכירה אותי בכלל. אז מי *באמת* יכול להושיט יד ולעזור? מילים מבחוץ לא משפיעות. התרופות הן פלסטר על רגל שבורה. האמת היא שאני לבד בזה, ואיש אינו יכול להצטרף לצידי. אין שומדבר שאדם אחר יוכל לעשות כדי לשחרר אותי לחופשי. אז מה אוכל לעשות? לכווץ את הלסת וללבוש מבט קשה, ואז לבוא ולכתוב: היסורים מנסרים את חיי ממני. סורגי תאי קשים ועבים ואינם נשברים. מבחוץ אני גבר, גוף מחושל וחצוב ופני תמיד כועסות. ומבפנים אני ילד קטן ואבוד שעומד ובוכה. הילד שבתוכי משתקף מתוך עיני, כניצנוץ מים מבאר חשוכה ועמוקה. מעלי החורף משתולל, ובתוכי הכפור אכזר וכבד. עד מתי אמשיך לנדוד בארץ ארורים, אני שואל. כמובן שאיש אינו עונה.