מה כבר אוכל לומר? שקשה לי?

[Sunset Night]

מה כבר אוכל לומר? שקשה לי?

שאני לבד? שאני במצוקה? שאני נעול בתוך מצב של חסר בכפיה? כן אני מניח שאני יכול להתבכיין על עד כמה נוראיים החיים שלי ועד כמה אני לא רוצה אותם. ומה אז? כמה תגובות בסגנון "תהיה חזק", בתוספת אייקון מגוחך של חיבוק. אולי משהו בנאלי להחריד, איזו שורה מסרט בסגנון "לפעמים נדמה שאין שום תיקווה, אבל אנחנו עדיין מוצאים את הכוח להחזיק מעמד". יופי שייקספיר, עשית לי את היום. אולי איזה מסר או שניים מבחורה שאומרת "נגעת לליבי", "אני מזדהה איתך" וכדומה. תעשי לי טובה, את לא מכירה אותי בכלל. אז מי *באמת* יכול להושיט יד ולעזור? מילים מבחוץ לא משפיעות. התרופות הן פלסטר על רגל שבורה. האמת היא שאני לבד בזה, ואיש אינו יכול להצטרף לצידי. אין שומדבר שאדם אחר יוכל לעשות כדי לשחרר אותי לחופשי. אז מה אוכל לעשות? לכווץ את הלסת וללבוש מבט קשה, ואז לבוא ולכתוב: היסורים מנסרים את חיי ממני. סורגי תאי קשים ועבים ואינם נשברים. מבחוץ אני גבר, גוף מחושל וחצוב ופני תמיד כועסות. ומבפנים אני ילד קטן ואבוד שעומד ובוכה. הילד שבתוכי משתקף מתוך עיני, כניצנוץ מים מבאר חשוכה ועמוקה. מעלי החורף משתולל, ובתוכי הכפור אכזר וכבד. עד מתי אמשיך לנדוד בארץ ארורים, אני שואל. כמובן שאיש אינו עונה.

 

[גילה ושמחה]

מה אתה רוצה למצוא פה?

אני חושבת שלדבר עם אנשים על הקשיים שלך זה לא בהכרח להתבכיין. אני גם מרגישה ככה על עצמי לפעמים אבל לשמור בבטן ולהסתיר מאנשים לא עוזר לאף אחד. אני מרגישה שפה זה ממש לא התבכיינות כי מי שפה בא להקשיב ואם לא מתאים לו הוא יכול ללכת. מי שפה גם יכול באופן יחסי להבין את הקשיים האלו... זה נכון שיש פה לפעמים תשובות בנאליות שלא עוזרות לכלום אבל לפעמים יש תשובות שבאמת עוזרות לאנשים. אם זה כל כך מיותר לך פה, למה בכל זאת כתבת את זה???

 

[Sunset Night]

שאלה טובה. לא יודע

אני מניח שאני סתם מתוסכל ונוח לי להוציא את זה עליכם.

 

[Sunset Night]

אוווף! זה לא צודק!../images/Emo7.gif

למה כל הרוע הזה מגיע לי?? אני בנאדם טוב! אני אדם ט-ו-ב. אני רק ילד שרוצה לחיות בעולם, למה העונש הנוראי הזה מגיע לי?? כבר 7 שנים אני חי בגהנום, ואני מנסה לצאת מזה יותר חזק ויותר חזק! אני נותן הכל עד שלא נשארת בי אף טיפת אנרגיה, ואז אני נותן עוד! וכלום לא קורה! שומדבר לא משתנה

אני מתפתל מכאבים והנשמה שלי צורחת, היא נשרפת חייה בתוכי. כל בוקר כשאני מתעורר, רעם קודר מהדהד בי כשאני נזכר מחדש מי אני ואיך חיי נראים, ושהנה אני צריך לעבור עוד יום. ואז עוד יום. ועוד יום. ככה במשך 7 שנים. זה לא צודק, זה לא בסדר. אני לא מסכים לקבל את זה. החיים שלי לא צריכים להיות עינוי! מה אני יכול לעשות? *לעולם* לא אוכל להתאבד, לא אוכל לעשות את זה לאמא שלי. מה אני יכול לעשות?

 

[ילדבודד]

תתחיל בזה שתספר על עצמך

 

[Sunset Night]

אני? אני רכבת דוהרת שירדה מהפסים

אתה יודע מה הכי מעצבן אותי? שאין לזה סיבה. זה לא שחוויתי טראומה בילדות, או שנשבר לי הלב, זה פשוט ככה. זה מי שאני. זה מה שיוצא ממני. הייתי יכול להיות בנאדם נורמלי, אבל לאאא. איזה כוח עליון החליט "בואו נשבש לו את הפיוזים בקומה העליונה, יהיה כיף". ואז אני לא מגיע ללימודים ואני מסתובב ברחוב עם אנשים אחרים כמוני, וכמו אידיוט נכנס לצרות כל הזמן, ואז מגיעים הפסיכיאטרים והאישפוז והתרופות, ואני הולך ישר לאלכוהול ולאקסטזי ולהירואין, מספיק להיעצר שלושה פעמים (בכל פעם על תקופת המבחן מן העבירה הקודמת) וכמעט מגיע לכלא (תודה לאל שיש את רישום האישפוז הפסיכיאטרי שלי שיוריד ממני כל אחריות למעשי) ואז יום אחד הכל נעצר. הכל נגמר, הסערה חלפה. ומאז ועד היום (3 שנים ככה) אני מרגיש שאמנם בזמנים הפרועים סבלתי, סבלתי בצורה נוראית, הייתי כולי מוקדש להרס עצמי, אבל הייתי *אני*. מאז שהכל נרגע, אני לא *אני*. אני מישהו אחר.. שומדבר כבר לא משמח אותי. אין לי "אש" בחיים, כמו שהיתה אז. שומדבר לא מרגש, לא מפתיע או מצחיק, שומדבר לא מזיז לי. אני חי חיים של אסיר. ומה אני יכול לעשות? לחזור להשתולל כמו מסומם? כולנו יודעים שבזה אין עתיד. אז מה? אמשיך לחיות ככה? בא לי לקרוע את עצמי לשניים מרוב הסבל שהחיים שלי מסיבים לי עכשיו. מה אני יכול לעשות?

 

[lightflake]

אבל למה הסבל?

היית רכבת דוהרת שירדה מהפסים. עכשיו אתה כבר מישהו אחר, בוגר יותר, שבעצמו אומר שאין עתיד לצורת החיים שחיית, אז למה אתה עדיין אוחז במי שהיית לפני שלוש שנים? אולי תנסה להרגיש בנוח בתוך הבן אדם החדש שאתה, הבוגר יותר, אולי תגלה שבשביל להנות מאוד מהחיים ולנצל אותם לא חייבים להיות כל הזמן במירוץ מטורף אחרי חוויות קיצוניות, סמים, רחוב, פשע, מעצרים, אשפוזים, אתה מספר על כל זה כאילו בנימה של נוסטלגיה, כאילו היה זה רומן חייך, הרי החלטת להפסיק עם זה, וזו החלטה מודעת שאתה מאמין בה לא? אחרת למה באמת שלא תחזור לחיים האלה? ז"א שהחלטת לרדת מהפסים אבל אתה מתגעגע לרכבת הדוהרת, לדעתי, נסה להיות שלם עם ההחלטה שלקחת, הכנס את החוויות המסעירות לאלבום הזכרונות שלך וקח מהם את השיעורים החשובים שוודאי למדת והתחל לחיות ממצבך הנוכחי, תתחיל להרגיש נוח בחיים החדשים שקיבלת, יש לציין שבמזל לא קטן, אתה לא בכלא, לא נדפק לך השכל יותר מדי כמו שקורה לא מעט בגלל שימוש בסמים, נסה לראות מה כן יש כאן, אחרי הכל, אין לך הרבה ברירות נכון? להתאבד זו לא אופציה ולחזור לחיי העבר לא יהיה חכם, אז נסה, תן צ'אנס לחיים כמו שהם, אני בטוח שאתה יכול למצוא את הקסם. נשמה של משורר כמו שיש לך תמצא את הקסם, אני בטוח בכך.

 

[Spizer]

..

אתה בהחלט אבוד. כמוני, הכל מוגדר. אתה רוצה לעשות דברים שאסור אולי מאוחר מידי בשבילך. אני מבין אותך אבל אתה לפחות עשית מה שבא לך ועכשיו שאתה לא אתה מת. סע אל הטבע ותתאזן, אנחנו אולי לא בנויים אל העיר. אין לך כבר מה להפסיד. אני שוקל לעשות זאת.

 

[נמצאת בפירוק]

אולי עכשיו הגיע הזמן לטיפול לא

אשפוזים, לא דרמה, לא כאוס, אלא טיפול נפשי מהסוג הפשוט והישיר שיעזור לך לבנות לעצמך מקום בתוך החיים. יש קסם בכאוס אבל הוא גם מכלה ושורף, כשנגמר הבלאגן לפעמים לא ממש ברור אז מה עושים עכשיו ודווקא זה הזמן לטיפול של מודעות. לבדוק מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול, או בשפה אחרת איפה המקום שלך, מה המקום שאתה יכול ליצור עבורך בפנים ובחוץ שיאפשר לך לפרוח, מהי הקרקע שעליה אתה מאפשר לעצמך לגדול. אתה מבין כדי שיבנה לך בחיים משהו מספק אתה צריך ליצור לך מבנה כי היית עסוק מידי בלהיסחף בבלאגן של עצמך מכדי לעצור ולנשום ועכשיו זה הזמן ללכת לטיפול אמיתי, עמוק וכזה שיאפשר לך לבנות לעצמך חיים ומקום. אני מניחה שלא תהיה לך בעיה לקבל הפניה לשיחות דרך מרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך כי נשמע שעכשיו אתה יותר בשל לא רק לטיפול חירום אלא למשהו מהותי יותר וכזה שיעזור לך ללמוד איך לחיות. יש עוד מקומות באמצע בין כאוס מוחלט לבין קהות רגשית וסבל של חוסר חיבור. מקוה בשבילך שתשכיל לנצל את התקופה הזו לשינוי ודרך אגב טיפול לא חייב להיות דווקא קונבנציונלי, יש המון דרכים אלטרנטיביות שיכולות לעזור לך לפתח מודעות ולהתחבר קצת לעצמך ולסיבות שאתה קיים פה בגלגול הזה ותמיד אפשר גם לשלב. בהצלחה בהמשך

 

[Sunset Night]

תגובות לכולם

אני יותר רגוע עכשיו.. לפעמים מתעוררים בי זרמי סילון אדירים, והם מניעים ודוחפים אותי ל'כאוס' (כפי ש'נמצאת בפירוק' הטיבה להגדיר). i can't help it.. כמו רעידת אדמה בלב ים, מרימה חומת מים שמתרסקת אל החוף. רעידות אדמה נגמרות ע"י לחץ שנבנה ונבנה, עד שלבסוף משהו חייב לזוז עמוק בפנים. הכיבשן שלי מייצר לחצים אדירים שמתיכים וגועשים.. ואני לא יודע איך לכבות אותו. הוא חלק ממני שאני. איך משתלטים על דבר כזה? זה כמו לנסות להשתלט על מזג האויר. אני מנסה לבנות וליצור משהו חיובי, לשנות את תפיסת העולם ואת הדרך בה אני מפרש ומגיב לדברים. ואז משהו משתחרר עמוק בפנים, תזוזה אלימה, ונחשול סילון מגיע לפני השטח והכל מתמוטט כמו בניין קלפים (כמו החירפון של אתמול). אני מרגיש מגוחך, יושב פה ומתאר את המכניקה הפנימית שלי.. את מי זה מעניין.

 

[גילה ושמחה]

מעניין, לא מעניין מה זה משנה?

למה אתה כל כך מוטרד אם זה מעניין אותנו או לא? אתה לא אמור לבדר פה אף אחד. אם זה לא מעניין מישהו זה בעייה שלו, לא שלך. לא צריך לרצות פה אף אחד. בעיני זה לא מגוחך לשתף אנשים בקשיים שלנו. אני חושבת שזה מאוד יפה שהסברת מה הביא אותך לכתוב את מה שכתבת. אני מאוד מזדהה עם התיאור שלך. אני חושבת שזה פחות "אלים" ודרמטי אצלי... ניסית פעם לחפש משהו לנתב אליו את הכוחות האדירים האלה שיש בך ואת הכשרון? נראה לי פשוט שאתה מדכא את הכוחות האלה (אולי באיזה עבודה מייבשת, או משהו אחר שמדכא אותך) ומה שמדוכא נוטה להתפרץ...

 

[Sunset Night]

אני רק רוצה שקט..ושלווה..וחופש

להירדם בשמש על הדשא, לרגלי איזו בחורה שמלטפת את שיערי. או לשתות בירה בחוף הים, עם רגליים במים, ולהרגיש את הרוח החמה. פשוט, לעצור הכל, ולהירגע. להנות. להתחיל עם בחורות, להיות קליל ולפלרטט, לקום רענן בבוקר. שמה שיעסיק אותי יהיו לימודים, וכושר, ומימוש תוכניות לעתיד, ולחסוך כסף לטיסה לחו"ל, ולפנק את החברה, ולאיפה לצאת הערב, ולהיזכר במשהו מצחיק שחבר אמר לי, ולמדוד בגדים מול המראה בחנות. אבל כל מה שרץ לי בראש זה..סלעים ואש וצרחות. אני חושב "אין לי זמן לגן ילדים הזה, אני במלחמה פה, אני מנסה להישאר בחיים". ואני לא יודע איך..לא להיות כזה.

 

[גילה ושמחה]

הי

גם אני הייתי רוצה לחיות באידילייה, אבל אני כל פעם מזכירה לעצמי שזאת אשלייה... מצד שני זה טוב לבן אדם לרצות יותר ולא רק להסתפק במה שיש לו... אפשר לשאול באיזה מלחמה אתה נמצא?

 

[ילדבודד]

למה שמישהו יענה?

למה שמישהו יגיד משהו אחר ממה שהצגת? יש משהו אחר שמישהו יכול להגיד שכן יעזור? ברור שלא. מצטער אבל לא הבנתי מה אתה מנסה בכלל להגיד פה.

 

[Spizer]

תסכול

תסכול הוא תסכול ומה שאתה כותב זה מה שבא לך ולכן נוצר האתר הזה. אתה לא חייב להיות נחמד ותמיד יש מה לענות. זה לא תמיד עוזר אבל לפעמים זה מקל.