מה יהיה?
היום היה הפיגוע הראשון שממש חששתי שמישהו שאני מכירה ואוהבת נמצא בו. פעם ראשונה הרגשתי את הפחד הזה. וואו זאת הייתה ההרגשה הכי מזעזעת שהרגשתי בזמן האחרון. בסופו של דבר ברוך השם אף אחד שאני מכירה לא נפגע. עם זאת קשה לי להתנסח במילים של "ברוך השם" או "מזל" כי לעזאזל מתו אם ובתה התינקות. הן הלכו לאכול גלידה ומתה. משפחה נהרסה. ועוד מספר אנשים נפצעו קשה. בינהים ילדים. אז מה אני יכולה להגיד? מה לעזאזל אפשר לעשות? כמה אפשר לשחק ברלוטה. כי לפי ההסתברות זה מתישהו יקרה לי או למישהו שאני אוהבת. וברור שאי אפשר להסתגר בבית. אבל בינתיים אנשים מתים. משפחות נהרסות. היום מה שקרה לאותה תינוקת-יש לי צמרמורת. בא לי לבכות. כולם מדברים במונחים ש"היה מזל". שהמחבל התפוצץ במקום פתוח ולא סגור. ושמספר הנפגעים היה יכול להיות יותר גדול. אבל מתה תינוקת! איך אפשר לדבר במזל? איך אפשר לדבר במספרים? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. חושבת שאין מה לעשות. אני לא מבינה מה "הם" רוצים. מה המטרה שלהם. יש לזה סוף? או שהם ימשיכו להרוג אותנו ואנחנו אותם? זה מעגל אינסופי. אני חושבת כל כמויות השנאה שיש להם אלינו. תאמת אפשר להבין. עם רמת החיים שלהם. או יותר נכון חוסר רמת החיים שלהם. בגלל זה אני חושבת ש"חומת מגן מספר שתיים" לא תועיל במיוחד. לשנאה יש כוח יותר מכל פצצה. אבל בכל זאת... זה כאילו שאין עם מי לתקשר. אלוהים אני עוד לא בת 17 ובזמן האחרון לפני שאני יוצאת אני מנתחת בראש אם זה מקום בטוח. והתחושה הזאת... אי המוצא הזה..
היום היה הפיגוע הראשון שממש חששתי שמישהו שאני מכירה ואוהבת נמצא בו. פעם ראשונה הרגשתי את הפחד הזה. וואו זאת הייתה ההרגשה הכי מזעזעת שהרגשתי בזמן האחרון. בסופו של דבר ברוך השם אף אחד שאני מכירה לא נפגע. עם זאת קשה לי להתנסח במילים של "ברוך השם" או "מזל" כי לעזאזל מתו אם ובתה התינקות. הן הלכו לאכול גלידה ומתה. משפחה נהרסה. ועוד מספר אנשים נפצעו קשה. בינהים ילדים. אז מה אני יכולה להגיד? מה לעזאזל אפשר לעשות? כמה אפשר לשחק ברלוטה. כי לפי ההסתברות זה מתישהו יקרה לי או למישהו שאני אוהבת. וברור שאי אפשר להסתגר בבית. אבל בינתיים אנשים מתים. משפחות נהרסות. היום מה שקרה לאותה תינוקת-יש לי צמרמורת. בא לי לבכות. כולם מדברים במונחים ש"היה מזל". שהמחבל התפוצץ במקום פתוח ולא סגור. ושמספר הנפגעים היה יכול להיות יותר גדול. אבל מתה תינוקת! איך אפשר לדבר במזל? איך אפשר לדבר במספרים? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. חושבת שאין מה לעשות. אני לא מבינה מה "הם" רוצים. מה המטרה שלהם. יש לזה סוף? או שהם ימשיכו להרוג אותנו ואנחנו אותם? זה מעגל אינסופי. אני חושבת כל כמויות השנאה שיש להם אלינו. תאמת אפשר להבין. עם רמת החיים שלהם. או יותר נכון חוסר רמת החיים שלהם. בגלל זה אני חושבת ש"חומת מגן מספר שתיים" לא תועיל במיוחד. לשנאה יש כוח יותר מכל פצצה. אבל בכל זאת... זה כאילו שאין עם מי לתקשר. אלוהים אני עוד לא בת 17 ובזמן האחרון לפני שאני יוצאת אני מנתחת בראש אם זה מקום בטוח. והתחושה הזאת... אי המוצא הזה..
