אני חושבת,
שמה שגרם לי לבכות באמת דמעות טהורות, זה קרה כשאיכזבתי את עצמי. כי אם אני לא מצליחה לעמוד במטרות כל כך קטנות שאני מציבה לעצמי, (מטרות חשובות באמת ולא סתם דברים שטותיים) אז בשביל מה אני פה? אז אני בוכה, ומתפללת לאלוקים שיעזור לי לעזור לעצמי. בכל דבר, גם אם הוא סתם שטותי. בד"כ שאני בוכה אז אני נסחפת גם לדברים אחרים ולא רק בדבר הספציפי הזה שגרם לי להתחיל לבכות. הבעיה שלי, שלפעמים אני יודעת שמשהו לא נכון או לא מצליח לי, וגם אחרי שאני בוכה, אני לא מצליחה לתקן את עצמי. יש לציין, שזה לא קורה הרבה. אני משתדלת להציב לעצמי מטרות קלות להשגה, הגיוניות וברות ביצוע.