מה חושבים חורזים וכותבים על הוצאת תנ"ך ממערכת שעות?
הבעיה הגדולה של תוכנית הלימודים היום, לא רק בישראל אלא בכל העולם, זה שמלמדים דברים שלא צריך ושאין בהם תועלת עבור התלמיד להמשך החיים. מדובר בבזבוז מזעזע של זמנם של התלמידים ושל כספי מיסים.
צריך להבין מה חשוב ללמד, מה לא חשוב ללמד, להוציא מתוכנית הלימודים את מה שלא חשוב, להשאיר את מה שחשוב ולהוסיף עוד דברים חשובים כדי לפצות על מסות החומר החסרות לאחר שהוצאנו את מה שלא חשוב.
יש גם מקצועות, שזה כן חשוב ללמד אותם, אבל מלמדים את הדברים הלא נכונים, כאשר צריך ללמד דברים אחרים, נושאים אחרים וידע אחר המגיעים מתוך אותו העולם, כך שצריך את המקצועות האלו, אבל לא צריך את מה שמלמדים בהם
כיום.
דוגמה טובה לכך היא שיעור ההיסטוריה. בשיעור היסטוריה, במקום ללמד היסטוריה חשובה, של דברים שחשוב לדעת ושצריך ללמוד מהם ושיעזרו למנוע חזרה על טעויות העבר, מלמדים את ההיסטוריה של העם שלך פשוט כי היא ההיסטוריה של העם שלך.
שיעורי ההיסטוריה כיום, ומסביב לעולם, לא רק בישראל, מורכבים מבערך 90% היסטוריה של העם של עצמך, 10% של היסטוריה חשובה באמת ו-0% של היסטוריה בעלת ערך מוסף.
לא כך, זה צריך להיות.
למה? כי מי אמר שההיסטוריה של העם של עצמך חשובה? מה אם ההיסטוריה של העם שלך משעממת, לא מעניינת, אין מה ללמוד ממנה, העם שלך הוא לא כזה "וואו" וכן הלאה וכן הלאה?
אני לא מדבר בהכרח עלינו. אני מדבר באופן כללי. אבל כעובדה, רוב ההיסטוריה החשובה, המעניינת, עם הערך המוסף וכדומה' וכדומה' קרתה בארצות הברית ואירופה ואולי קצת-קצת באסיה. חוץ מזה? כמעט וכלום, כך שככלל ובאופן כללי, אני צודק.
ועכשיו, האם זה אומר שההיסטוריה של העם של עצמך, אם באמת אתה מגיע מעם כמו זה שתואר קודם, היא באמת חסרת חשיבות לחלוטין? לא. כי זה העם של עצמך וזה ההיסטוריה של העם של עצמך, וזה המקום שאתה והעם שלך הגעתם ממנו, כך שזה לעולם, אבל לעולם, לא יהיה דבר חסר חשיבות לחלוטין. הבעיה האמיתית, היא בסה"כ עיניין של יחסים.
אם היום 90% מכל החומר של כל השיעורי היסטוריה בכל מדינות העולם הוא על ההיסטוריה של העם של עצמך, אז אם אתה מגיע מעם כמו זה שתואר מקודם, הכמות צריכה לרדת עד לכדי 10% מהחומר בקירוב. עמים באירופה, אמריקה, וקצת באסיה, יכולים לשמור לדעתי על אחוז גדול יותר של ההיסטוריה של עצמם בשיעור ההיסטוריה, מכיוון שמה אם זה עם חשוב? ואז ההיסטוריה של העם של עצמך עלולה לעלות בקנה אחד עם היסטוריה חשובה והיסטוריה בעלת ערך מוסף.
אבל כעיקרון, וברמה הכללית, כעת אציג את הנוסחה הנכונה.
הרכב החומר היום בשיעורי היסטוריה:
90% היסטוריה של העם של עצמך, 10% של היסטוריה חשובה באמת ו-0% של היסטוריה בעלת ערך מוסף.
והנה הנוסחה הנכונה של ההרכב הנכון של החומר בתוכנית הלימודים של שיעורי ההיסטוריה, כפי מה שהוא צריך להיות:
10% היסטוריה של העם של עצמך (לדוגמה אצלנו כי זה משתנה מעם לעם, קצת סיפורי מלכים, קצת סיפורי בריאת עולם לפי המסורת היהודית, קצת פה, קצת שם, וסיימנו), 30% של היסטוריה חשובה (מסופוטמיה, המצאת הכתב, המצאת הגלגל, תחילת הציוויליזציה, האימפריה הרומית, מלחמות העולם, כל מיני כאלה) ו-60% היסטוריה עם ערך מוסף, כלומר, לא בהכרח היסטוריה של העם שלך ולא בהכרח היסטוריה חשובה, אלא היסטוריה שיש מה ללמוד ממנה (ישו, יוליוס קיסר, הסכם הכניעה המשפיל מול קרתגו אחרי המלחמה הפונית הראשונה, הסכם הכניעה המשפיל עם גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, המהפכה המדעית, המהפכה הצרפתית, עידן הנאורות, השפל הגדול ועוד כל מיני כאלה).
באשר לשאלתך, חורזת, במסגרת השינויים האלו, השינויים שצריכים להיעשות, צריך להוציא מתוכנית הלימודים את הרוב הגדול מאוד של כל מה שמלמדים בשיעורי תנ"ך, להשאיר מעט מאוד, ובגלל שזה שיעור שלם רק על התנ"ך כך שאנחנו לא יכולים להביא עוד חומר חשוב סתם ככה יש מאין, יש לספח את השאריות שצריך להשאיר משיעורי התנ"ך אל שיעור ההיסטוריה, וכך אנחנו צריכים להשאיר אצלנו שיעור היסטוריה אחד ויחיד, כדרכם של כל העמים.
בנוסף על כך, וכפי מה שנאמר קודם, צריך להוציא מתוכנית הלימודים מסות גדולות של החומר הלימודי כיום גם בשיעורי היסטוריה, כי גם שם זה הרבה יותר מידי "היסטוריה של העם היהודי" וחבל, ובמקום זה להוסיף את כל מה שאמרתי מקודם על מה שצריך ללמד, ועוד ועוד, אבל דברים של היסטוריה חשובה ( לדוגמה מסופוטמיה), היסטוריה עם ערך מוסף (הסכם הכניעה המשפיל מול קרתגו אחרי המלחמה הפונית הראשונה) או שניהם (ישו).