הקרפיון והבעייה היהודית
לידיעת פלוטה ושאר החברים: באירופה, שם הקרפיון הוא חיית בר, ובמיוחד באנגליה, לשם הביאו במקור קרפיונים אך ורק כדי לשעשע את הדייגים (הם אינם ילידי המקום באופן טבעי, אך לאחר שהם הגיעו הם מתרבים, ברוך השם, בכוחות עצמם), הקרפיונים קשים מאוד לתפיסה ונחשבים דגים זהירים ורגישים במיוחד שמתקרבים לחוף רק בלילה. יש לי המון מאמרים במגזינים מאנגליה בנושא - שם דיג הקרפיונים נחשב לענף מכובד ואתגרי ביותר. כל הריגים המשוכללים עם החיישנים האלקטרוניים והקטפולטות/רוגטקות נועדו בעיקר לדיג של קרפיונים שכאמור - נחשב קשה ואתגרי. כל זה לא משנה את העובדה הבסיסית שאף דייג אנגלי לא ייתפס מת כשהוא אוכל מבשר הקרפיון. זה לא נחשב דג מאכל באנגליה - אלא דג לדייג בלבד, ואחרי שהם תופסים אותם, שוקלים אותם ומצטלמים איתם, הם מחזירים אותם למים (איפה רמבי נוריאל?). הקרפיון משמש כדג מאכל בעיקר במזרח אירופה - בעיקר בקרב שכבות המצוקה בארצות מוכות עוני ואבטלה, ובמקום אחד נוסף: במדינת הפראיירים - ישראל. וכמו בבדיחה על הרופא הפולני שזכה בפרס נובל לרפואה על כך שהוא הצליח להשתיל טחורים לאחד הפציינטים שלו, כך במדינת ישראל ענף המדגה המפואר מגדל בעיקר את הדג הנחות, השמנוני והתפל הזה שגם מלא בעצמות וצריך לטחון אותו עד מוות כדי להכין ממנו מנה ראויה למאכל אדם - געפילטע פיש (עם או בלי סוכר). ובבניין ציון וירושלים ננוחם.
