הניבלונגים
New member
מה זה עושה אצלי??????
אחרי המון זמן שהוא עמד מיותם בפינת החדר, מחכה ליד גואלת שתסדר את הטעון תיקון, היום הצלחתי להפעיל את הפיטפון הישן שלי, אנחת רווחה נשמעה בקרב כל בני ביתי משום שבעיקבות כך, סידרתי גם את כל התקליטים שלי שהיו פזורים בין כמה חדרים בבית, כשכל כל נגיעה באחד מהם לווה בצעקות שבר ואיומי רצח. במהלך סידור התקליטים, נתקלתי בו שוב, האלבום שמכתים את התקליטייה שלי, שמזהם את התקלטיה עליה עמלתי קשות, ומציגה לראווה טעם מוסיקאלי מגוון ומשובך, כן אני חיב להגיד את זה בקול רם: שלום אני הניבלונגים, ויש את abba gold בבית, לא לא טעיתם, יש לי אלבום אוסף של אבבא, הלהקה השבדית המאוסה, שהביא לעולם את היורופופ, הזמרות הבלונדיות, והפכה קלידנים מזוקנים שמחיכים כל הזמן, למשהוא שהרדיו סובל, והשאירו בכולנו תחושה של בליינד דייט בילתי נגמר עם בייגה שוחט ושאול יהלום ביחד. כשהייתי צעיר ויפה לפני המון שנים, והייתי מזמין אליי הבייתה בחורות ל"קפה תקליטים" (כמו שאמר שלום חנוך) היה האלבום הזה מאיים על שלוות נפשי, מה עם בין כל הלאונרד כהן, מראין פיט´פול דורס ולד זפלין, שהנחתי במקום בולט בחדר, היא תראה את הדבר הנורא הזה?, הרי ברור שדבר כזה יכול לגרום גם לבחורה הכי פתייה להשאיר את הקפה על המגש להתלבש וללכת הביתה!. בעקבות זאת כמובן שהמצאתי המון סיפורים על איך הדבר הנורא הזה הגיע לתקליטיה שלי, החל מ"מישהוא קנה לי את זה בתור בדיחה", ועד "אני משתמש בעטיפה בשביל להכניס בנתיים תקליטים שאני לא מוצא את העטיפה שלהם", דרך כל הסבר בילתי הגיוני אחר, אבל האמת היא, שאני קניתי את זה, ממש מזמן (אי שם בתחילת שנות השמונים) ומתוך בורות גמורה, אחותי, שבמך המון שנים, חיכיתי את הטעם המוסיקלי שלה, אמרה לי, שהם היו גדולים בסבנטיס, וכל החברים שלה שמעו את זה, ואני כמו דביל (ויש לומר את האמת, הייתי אז אפילו יותר דביל מהיום) הנחתי שזה כמו לד זפלין או דיפ פרפל (עליהם היא אמרה בדיוק אותו דבר) נסעתי לת"א וקניתי את התועבה הזו. יש לכם גם תקליטים כאלה, שמביישים את התקליטיה שלכם, או שרק אני ככה?
אחרי המון זמן שהוא עמד מיותם בפינת החדר, מחכה ליד גואלת שתסדר את הטעון תיקון, היום הצלחתי להפעיל את הפיטפון הישן שלי, אנחת רווחה נשמעה בקרב כל בני ביתי משום שבעיקבות כך, סידרתי גם את כל התקליטים שלי שהיו פזורים בין כמה חדרים בבית, כשכל כל נגיעה באחד מהם לווה בצעקות שבר ואיומי רצח. במהלך סידור התקליטים, נתקלתי בו שוב, האלבום שמכתים את התקליטייה שלי, שמזהם את התקלטיה עליה עמלתי קשות, ומציגה לראווה טעם מוסיקאלי מגוון ומשובך, כן אני חיב להגיד את זה בקול רם: שלום אני הניבלונגים, ויש את abba gold בבית, לא לא טעיתם, יש לי אלבום אוסף של אבבא, הלהקה השבדית המאוסה, שהביא לעולם את היורופופ, הזמרות הבלונדיות, והפכה קלידנים מזוקנים שמחיכים כל הזמן, למשהוא שהרדיו סובל, והשאירו בכולנו תחושה של בליינד דייט בילתי נגמר עם בייגה שוחט ושאול יהלום ביחד. כשהייתי צעיר ויפה לפני המון שנים, והייתי מזמין אליי הבייתה בחורות ל"קפה תקליטים" (כמו שאמר שלום חנוך) היה האלבום הזה מאיים על שלוות נפשי, מה עם בין כל הלאונרד כהן, מראין פיט´פול דורס ולד זפלין, שהנחתי במקום בולט בחדר, היא תראה את הדבר הנורא הזה?, הרי ברור שדבר כזה יכול לגרום גם לבחורה הכי פתייה להשאיר את הקפה על המגש להתלבש וללכת הביתה!. בעקבות זאת כמובן שהמצאתי המון סיפורים על איך הדבר הנורא הזה הגיע לתקליטיה שלי, החל מ"מישהוא קנה לי את זה בתור בדיחה", ועד "אני משתמש בעטיפה בשביל להכניס בנתיים תקליטים שאני לא מוצא את העטיפה שלהם", דרך כל הסבר בילתי הגיוני אחר, אבל האמת היא, שאני קניתי את זה, ממש מזמן (אי שם בתחילת שנות השמונים) ומתוך בורות גמורה, אחותי, שבמך המון שנים, חיכיתי את הטעם המוסיקלי שלה, אמרה לי, שהם היו גדולים בסבנטיס, וכל החברים שלה שמעו את זה, ואני כמו דביל (ויש לומר את האמת, הייתי אז אפילו יותר דביל מהיום) הנחתי שזה כמו לד זפלין או דיפ פרפל (עליהם היא אמרה בדיוק אותו דבר) נסעתי לת"א וקניתי את התועבה הזו. יש לכם גם תקליטים כאלה, שמביישים את התקליטיה שלכם, או שרק אני ככה?
וואי זה היה ממש מפחיד...