מה זה געגוע?

[Kaya]

מה זה געגוע?

האם זה רע להתעגע למישהו? הרי ברגע שאני מתגעגעת אליו זה אומר שיש משהו בו, בנוכחות שלו - שחסר בי. אך מה קורה אם אומר שאני שלמה עם עצמי כמו שאני? אהבה: כשאתה הכי אוהב את עצמך ליד מישהו. אני אוהבת את עצמי גם כשאני לבד!! אני לא צריכה אף אחד שיהיה איתי ע``מ להרגיש שלמה!! אני מוקפת חברים, מחוזרת כל יום ע``י בחורים מדהימים אך מייד אני מבינה למה הם שם. יש משהו בי שחסר בהם - ובאותו רגע הם נראים לי פאתטיים!! רוב מערכות היחסים נובעות מהשלמה (לצערי) אחד של השני. באחד יש תכונות מסויימות שבשני אין וכאן בעצם החיבור בינהם (תלות). התגרשתי אחרי שהשלמתי (בעקבות ההארה שעברתי) את החסר שבעלי לשעבר מילא אצלי. באותו רגע - ה``תפקיד`` שלו נגמר בחיי. לא היה לי מה ``לקבל`` ממנו ובגלל שמערכת היחסים שלנו היתה מבוססת על תן וקח (כמו מרבית הזוגות) - שברתי לו את האיזון והאמינו לי - ניסיתי לקחת אותו איתי. אך הוא לא הפסיק לדרוש,לא הבין איך אדם יכול רק לתת מבלי לבקש כלום בתמורה. אז השאלה שלי היא: כעת - אחרי שנה שאני לבד, פגשתי בחור. האם תחושת הגעגוע לאחר שלא נפגשנו יומיים, צריכה להדליק אצלי נורה אדומה? איך אני מגלה מה בדיוק החסר אותו הוא משלים שצלי? וכמו שאני מכירה את עצמי - ברגע שאדע מהי החוליה אני אטפל בעצמי... ואז מה?!?! האם אמצא את עצמי משועממת? איך אני נמנעת מהמחשבה שאם הוא מעוניין במחיצתי זה רק אומר ששוב, יש בי משהו שחסר בו. ואני לא רוצה למצוא את עצמי משמשת כפקק. האם אני נדונה מראש לחיים ללא פרטנר? אני.

 

[בן טל-שחר]

וואו, את חכמה!

אבל אין מנוס מהתבוננות של מישהו מהצד. אז בבקשה, הנה זה מגיע... הגעגוע בהחלט צריך להדליק נורה אדומה, אבל השאלה היא מה זה ``נורה אדומה``. מותר, הרי, להתגעגע. במיוחד כאשר זה כיף. מותר לך להשלות את עצמך, לא? אנשים בכל העולם משלים את עצמם, למה לך אסור ליהנות מזה? אני אומר: מותר לך!!! באבו-אבוה מותר לך!!!! נכון שזה לא כיף להיות תלוי במישהו אחר בכדי לאהוב את עצמי, אבל נראה לי שכדאי להדגיש כמה הבדלים נורא מהותיים: 1. יש הבדל בין לאהוב את עצמי כאשר אני עם מישהו, לבין לאהוב את ה``עצמי`` שמתגלה כאשר אני איתו. במקרה הראשון אני פשוט לומד לקבל את עצמי יותר וזה לא קשור אל הבנאדם. הוא כאילו מאמן אותי, בעצם נוכחותו, לקבל את עצמי כפי שאני גם כשאני לא בנוכחותו. זה רצוי - וזה עוזר לי. 2. יש הבדל בין מצב שבו אני תלוי בחוות דעתו של מישהו עלי (ולכן רוצה שהוא ``יאהב`` אותי), לבין מצב שבו נוכחות של מישהו מאמנת אותי ביצירת חוות דעת בהירה יותר וחופשית יותר על עצמי. 3. אם מישהו שלדעתי הוא נורא יפה ובלתי-מושג אוהב אותי פתאום ומעריך אותי פתאום, זה נורא מחמיא לי, כי אני בעצם מזלזל בעצמי, אבל אז מה? אני צריך להעניש את עצמי פעמיים? גם לזלזל בעצמי וגם לשלול מעצמי נוכחות של מישהו שמעריך אותי? למה, מה קרה? אז אני מזלזל בעצמי ולא מעריך את עצמי. אז מה, זה אנושי!!! 4. געגוע זה כשאני כמה למשהו. השאלה החשובה ביותר כאן היא: אל מה אני כמה?! שאלה זו נתנה בידך את התשובה במקרה של הזוגיות הקודמת שלך: את כמהת לתחושת האהבה העצמית שהענקת לעצמך כל זמן שהיית מצויידת בבעל שבו היית מצויידת. ברגע שהבנת אל מה את בעצם כמהה, הענקת זאת לעצמך בנדיבות ושוב לא היית זקוקה לנוכחותו של בעלך. מה יכול להיות נפלא יותר מזה?! ואפילו הוא הרוויח מזה רווח עצום (כמה שהוא יכול היה והסכים להרוויח, כמובן). אז אל מה את כמהה כרגע? מה שזה לא יהיה, אל תתביישי מעצמך. בסתר לבך את יודעת אל מה את כמהה. זאת עובדה שאת כמהה אל משהו. השאלה היא אל מה? הנוכחות של כל אחד משפיעה עלינו. אנחנו משפיעים זה על זה. זאת עובדה. אפילו דרך הטקסט הזה, את חווה כרגע משב של רגש ותחושה מסויימת ``מכיווני`` אלייך. וזה נפלא! גם מוסיקה משפיעה עלינו באותו אופן! וגם הרבה דברים נוספים! זה לא משנה. אם את רוצה לחיות עם פרטנר, את רוצה לחיות עם פרטנר. אם את רוצה להרגיש הרגשה מסויימת, את רוצה להרגיש הרגשה מסויימת. הכשרון המופלא שגילית בעצמך היה להיות כנה עם עצמך, בהירה עם עצמך, לאחוז באמת. כרגע האמת התערפלה קצת. זה כל מה שקרה לך. את חשה בלבול מסויים, חשש מסויים. ממה את מפחדת? הישירי מבט אל כך! הרי את לא מחפשת למלא עקרונות מסויימים. את רוצה ליהנות (להיות מאושרת; לחיות באופן מלא; לאהוב; אף אחת מהמלים האלה לא מגדירה את זה מספיק טוב, אבל את יודעת למה הכוונה כאשר אני אומר ``ליהנות``). מה אכפת לך? הענקת לעצמך בנדיבות אהבה ותשומת לב בגלל שזה מה שעשה לך טוב. זה לא עשה לך טוב לשקר לעצמך שאת לא יכולה לאהוב את עצמך בלי בעלך ושאת תלויה בנוכחותו כדי לאהוב את עצמך. אז הפסקת עם זה! אבל עכשיו זה לא עיקרון בפני עצמו, שאסור לך לעשות כך וכך. היישרת מבט - ובחרת בכנות את מה שאת רוצה, את מה שעושה לך טוב. לשקר לעצמנו זה אף פעם לא עושה לנו טוב. תמיד זה עושה לנו חרא (חוץ מאשר כאשר אנחנו בתוך מערכת של כמה וכמה שקרים המאזנים זה את זה. במקרה כזה אם אנחנו מפסיקים רק שקר אחד מהם - האיזון עלול להיות מופר והסבל יכול לגדול במצב כזה). אז גם הפעם תיישירי מבט ותבחרי בכנות את מה שאת רוצה. לא את מה שאת אומרת לעצמך שאת רוצה (כי זה לא זהה למה שאת באמת רוצה - כך, לפחות, זה אצלי), אלא את מה שאת באמת רוצה! מקווה שעזרתי. אם לאו, ישר לפח! באהבה, בן

 

[mga-abir]

סטרליות

האם אנו מנסים לבנות רוח סטרילית שאינה פגיעה ואינה כואבת?? הבלים הרי בנו לכן להתנסות וללמוד.דרך הלימוד נדע,אין קצורי דרך להארה. כל אחד ודרכו.אם שכולה תכאב לנצח ותהיה שלמה עם כאבה.כרות רגליים יכאב אך ימשיך לחיות ולעיתים ביתר שלימות.קבלנו רגשות לחוות בם את עולמינו.להבדיל מתובנתנו.האם קיימת תובנה בעת סחף חושים?האם סחף חושים פסול??מצפה לתשובה בברכה אביר

 

[Kaya]

היי אביר - אז קודם כל...

שעור #1 - תקטין ציפיות - לא תתאכזב אף פעם... אבל אני בטוחה שאתה יודע את זה כבר.. הידיעה!!! זה מה שמבלבל (אותי בכל אופן) הגעתי לרמות הבנה וידיעה דיי עמוקות בחיי שהובילו אותי למי שאני היום - ואני לא יכולה להמנע מהדברים שאני ממשיכה ללמוד כל יום מחדש. אז למה לבזבז זמן כאשר מראש אני יודעת מה הולך להיות? האם ניתוח הדברים, הבנתם ומניעתם עושה אותי סטרילית? בכל נושא - לאו דווקא בזוגיות. אבי נפטר לפני בדיוק חודש ושבוע. האמן לי - בכיתי את נשמתי למרות ה``ידיעה`` שהוא כעת נמצא במקום טוב יותר, ללא כאבים וללא סבל ושהגיעה שעתו. נוכחתי לדעת שאין כאן גיבורים!! לשאלתך ``האם קיימת תובנה בעת סחף חושים`` - זאת שאלה מכשילה. מפני שאם קיימת תובנה הרי היכן כאן סחף החושים? והרשה לשאול גם אותך: כשאנחנו מרגישים אוהבים - אנחנו גם חושבים אוהבים, אז למה לא ההפך? לחשוב אוהבים ולהרגיש ?!?!? <<<רק אהבה>>> אני.

 

[mga-abir]

ל Kaya

ראשית שלא תדעי צער ומכאוב נוספים. השלם שבתוכינו מורכב חלקים המושפעים ומשפיעים זה מזה. כיצד נחווה אהבה או מכאוב ללא הרגשות?אין דבר כזה. נוכל לחוות מכוח הזכרון ולטשטש את הרגשות לחלוטין אך זה יהיה עקר. כאשר מדברים על אהבה אוניברסלית,התיתכן שתהיה ללא מעש כלשהו? נקח לדוגמא את המאמינים הדתיים (בכל הדתות)באל קיימת בהם אחדות אוניברסלית לגבי אהבת האל.ומהי ערכה לאיש שאינו מאמין??כקליפת השום. כל אחד יזכור את האהבה הראשונה,אפילו אם היתה בוסר (אהבת ילדות) את הריגוש את המחשבות את ההכנות,את פעימות הלב.הכל במערבל אחד גדול.רק ההגיון נעלם.כאשר מדברים על רוחניות מפותחת,ניתן להסביר לאחר שלמדנו מהתנסויות אלו נוכל לפתח יכולת ``להתבונן``ברגשות להתבונן במחשבות ולהגיע לחשיבה טהורה נטולת רשמים חיצוניים כצורך להתחברות לידע עילאי.האם מישהו יכול לתאר שימחה ללא תאור פעולה או תאור רגש גופני??אי אפשר,ולא רק שמחה רבים אינם יודעים זאת וכאן ההבדל בראיה רוחית על הדברים.רבים אומרים חשוב חיובי והכל יהיה טוב.יש כאן משום השלמה למצב לא מושלם,ומתוך השלמה נחוש שלמים.אך הרעב ישאר רעב למרות שיחשוב חיובי.הדוגמא הטובה ביותר הינה אצל מאמיני האל.בכל משפט שני נשמע:השם יעזור,השם ירחם.כלומר קבלה מוחלטת של החיים בכללותם.ועקב גישה זו הם מצליחים לשרוד ביתר קלות הרגיל כבר ציינתי שיש לנו כלים ואנו מעצבים את חיינו מהחומרים הנמצאים כהבנתינו. בברכה אביר

 

[Kaya]

כיום אני יודעת

שעדיין לא חוויתי אהבה. כן, חוויתי את הפרפרים ודפיקות הלב - אך היום אני יודעת.. בעצם, אין לי מושג מה זה היה ולאמר לך את האמת - אני מתגעגעת לזה!! אני מתגעגעת למי שהייתי לפני כן, ללא הידיעה, ללא הניתוחים האין סופיים הרצים לי בראש. ``אין שכל - אין דאגות``. זה כל כך נכון!! כששאלתי בפעם הראשונה את הגורו שלי ``מה אחר-כך``? התשובה שלו היתה `` אח``כ לוקחים סמים כדי לשכוח את כל מה שאתה יודע``.(לא להלחץ - הוא צחק.) אך באיזשהו מקום - הוא צודק! עובדה קיימת היא שמאז שעברתי את מה שעברתי - לא חוויתי אהבה ומי יודע אם איי פעם אחווה. אם תציץ בשאלה ששאלתי אתמול תבין: ``האם אני נדונה לחיים ללא פרטנר?!?!?`` כאן הסטריליות עליה דיברת נכנסת. אני לא רוצה לההפך לרובוט, אני כן רוצה להרגיש, מבלי לכעוס על עצמי - למה אני מרגישה. אני כן רוצה להיות כמו כולם ולדרוש מבן הזוג שלי דברים - הוא בעצמו לא מאמין לי כשאני אומרת לו שאני לא רוצה ממנו שום דבר. עצם הידיעה שהוא שם - מספיקה לי. אני לא יכולה לתאר איך אני וודאי נשמעת - אך זאת האמת.האם לזה התכוונת ב``אהבה אוניברסלית``? אני מאמינה שאהבה פרושה - לתת ללא תנאי. כל תנאי !! לכן כל כך נוח למאמינים הדתיים לאהוב את האל. הם אוהבים אותו אהבה עיוורת, עצם הידיעה שהוא שם - מספיקה להם! מאוד נוח להאמין שבכל דבר יש סיבה - אך מה היו עושים לו האל בעצמו היה אומר להם לאהוב בראש ובראשונה את עצמם? <<<אהבה>>> אני.

 

[mga-abir]

כתוב קצת אחרת

ובזיעת אפיך תוכל לחם.האם זוהי מהות החיים על הארץ?? כלומר הזיעה שבחיפוש הלחם שהינו מזון חומרי ורוחני ,ומכאן עלינו להסיק שאנו צריכים למצוא את התשובות לבד. בברכה אביר

 

[בן טל-שחר]

סטריליות

*** האם אנו מנסים לבנות רוח סטרילית? - אני לא. *** אין קיצורי דרך להארה - לדעתי ההארה כולה הינה קיצור דרך. לאן? לכאן ועכשיו. *** האם קיימת תובנה בעת סחף חושים? - קיימת. החושים תמיד במצב של סחף. *** האם סחף חושים פסול? - מה פתאום?! מה שלא עוזר זה כאשר החושים מראים לנו קיר היכן שאין קיר ואינם מראים לנו קיר היכן שיש קיר. התוצאה של זה הינה תחבושת תמידית על האף... באהבה, בן

 

[mga-abir]

10 יופי

 

[Tal_Ya_Tal]

היי KAYA בעקרון, יש אמת בכך,

שאת רואה את מי שנמשך אלייך, כמחפש את החלק המשלים שבו. א ב ל, ישנו גם החוק של: `דומה מושך דומה.` כאסטרולוגית, אני רואה שוב ושוב במפות של בני זוג, או בני משפחה, דווקא את הדומה, את המשותף ביניהם. כלומר, מערכות יחסים, לפי תפישתי, נוצרו ככלי, להתפתחות משותפת. מפני שכל צד, יכול לראות את עצמו, דרך המראה, שמשקף לו, בן/בת זוגו. לכן, כאשר את אומרת, שהם נראים לך פתאטיים, שימי בבקשה לב, מה זה משקף אצלך. הייתי נזהרת מלומר שסיימת את `השיעור` הזה. אחרת, לא היית רואה אותם כפתאטיים. לא את המשהו שחסר בהם, הם רואים בך. כאשר אנו `מתאהבים` באמת, אנו רואים בהרף העין הראשוני של `אהבה ממבט ראשון` את הניצוץ האלוהי שקיים בזולת. א ב ל , מה שמושך אותנו אליו, זהו התדר שעליו אנו מתדרים. הדפוס שלנו הוא חלק מדפוס נרחב יותר. הוא נקרא העצמות המודעת (העצמי העליון). או ``נשמה קיבוצית``, שאף היא חלק מדפוס נרחב יותר, של התודעה המוחלטת, או השכינה, הרוח המקורית. שאף היא חלק מדפוס נרחב יותר, שהיא האחדות המוחלטת הכוללת בתוכה את כל היקום המגולם וגם את היקום הבלתי מגולם. מהדפוס הנרחב ביותר המוכר לנו, שהוא היקום, יורדות האנרגיות ונעשות צפופות יותר ויותר, עד שהן מגיעות לרובד שלנו. הרובד הפיזי. ישנם חוקים ביקום. חוקי היקום מתארים את הדרך, שבה פועלת המערכת הנקראת יקום. חוקים אלו, לא הומצאו. הם נתגלו. הם אינם תלויים באמונתנו. האמונה בהם רק מעידה, שאנו מבינים אותם. אחד החוקים הללו אומר ש: `דומה מושך את הדומה.` האנרגיה נמצאת תדיר במערכות יחסים משתנות. הדפוס הפנימי שלנו, הוא למידה מתוך התייחסות למאורעות ``חיצוניים`` שקורים לנו. מאורעות אלו, יצרנו במו ידנו, על מנת לזהות את מהותנו האמיתית וללמוד מי אנחנו באמת. ההתיחסות שלנו למאורעות אלו, נקראת: ``התנסות``. במסגרת מערכות היחסים שלנו, “בן הזוג הקוסמי`` שלנו, הוא כל אדם, היכול לעזור לנו בהתנסות שלנו. כל אחד מאתנו הוא בעל שדה אנרגטי מסוים היוצר תהודה, אצל אנשים אחרים, בעלי אנרגיות מסוימות. אנו מסוגלים לזהות את השדה האנרגטי של אחרים מסביבנו. למעשה, אנו מהווים מעין שנאי אנרגטי, ערוץ תקשורת. השכל האנושי, ניחן ביכולת לזהות דפוסים אלו. הדפוס הפנימי שלנו, של חוויותינו, הוא אנרגטי. שכן, הכל ביקום הוא אנרגיה. מחשבה היא אנרגיה, חוויה היא אנרגיה, רגש הוא אנרגיה. אנרגיה עוברת כל הזמן בשני הכיוונים. על כן, חוויה, היא חילופי אנרגיה. חילופי אנרגיה, שהם חוויה, הם יחסים. חילופי אנרגיה אלו, יש להם איכויות שונות. באיכות מסוימת זה ``אטום`` ובאיכות אחרת, אלו הם נישואין. התודעה המוחלטת (השכינה), אינה שופטת או מבקרת אותנו. היא מקבלת אותנו כמות שאנו ומשקפת את אמונתנו בחיינו. L&L TALYA

 

[Kaya]

טליה..

במקרים בהם פגשתי את הבחורים ה``פתאטיים`` היה כשהמשיכה, הרצון להתחבר היה חד כיווני. לא מצאתי באף אחד מהם המראה שלי. לא מצאתי באף אחד מהם את אותו ``ערך מוסף``. אני מקווה שאני לא חורגת אך הרשי לי לצתת פיסקה/שתיים מתוך ``תעתועים`` של ריצ`ארד באך: ``...הרי אנו מגנטים....לא, לא מגנטים. ברזל אנו, עטוף בחוטי-בידוד עשויים נחושת, ואנו ממגנטים את עצמנו בכל עת שאפשר. אם ניצוק בכבל הזה את כל המתח האצור בנו, נוכל למשוך אלינו את כל מי שנרצה למשוך. מגנט אינו מודע לדרך פעולתו. הוא פשוט עצמו, וטבעו שהוא מושך אליו דברים מסוימים ואינו מושך אחרים....``. ``....החוק הקוסמי... מין נמשך אל מינו.הייה רק מה שאתה, שליו ונהיר ובהיר.בהקריננו מעצמנו, תוך שאנו שואלים עצמנו מדי רגע ברגע אם, באמת,זה מה שברצוננו לעשות, ועושים זאת רק כאשר התשובה היא `כן`, אנו מיד מרחיקים מעלינו את אלה שאין להם מה ללמוד מאתנו, ומושכים אלינו את אלה שיש להם מה ללמוד ואשר מהם עלינו ללמוד.....`` ולזה בדיוק התכוונתי - ``אנו מושכים אלינו את אלה שיש להם מה ללמוד מאיתנו`` - אך מה אם לנו אין מה ללמוד מהם? ולמה אנחנו מרחיקים את אלה שאין להם מה ללמוד מאיתנו - הרי אלו הם בדיוק אנשי ה`מראה` שלנו!! אלה הדומים לנו!! תסכימי איתי שזה לא מסתדר עם תשובתך ``דומה מושך את הדומה``. אני כן מנסה להבין סוגיה זאת ולו רק בגלל שאני חווה משהו חדש בחיי. <<<הרבה אהבה>>> אני. רק לסיום - תשובתו של ריצ`ארד היתה: ``אך לשם כך יש צורך באמונה גדולה, ובינתיים אתה בודד מאוד...``

 

[Tal_Ya_Tal]

ריצ`ארד באך משובח

היי קאיה, כפי שכבר אמרתי בעבר, אני מאד אוהבת את ריצ`ארד באך ומקבלת את תפישתו בשלמות. ואם לצטט ממה שצטטת, אני מבינה זאת אחרת:``...וטבעו שהוא מושך אליו דברים מסוימים ואינו מושך אחרים..``. ``..החוק הקוסמי...מין נמשך אל מינו.הייה רק מה שאתה, שליו ונהיר ובהיר.`` מדובר כאן ב-ד-י-ו-ק על החוק הקוסמי ש`דומה מושך דומה`. הוא פשוט מגדיר זאת, ``מין נמשך אל מינו`` אבל אולי חסרה ההבהרה, ששני ניגודים הם בעצם שני קצוות, של אמת אחת, (האחד השתקפות במראה של השני), או כפי שמגדיר זאת היינריך הסה ב`סידהרתא`:``כל אמת היא אמת והיפוכה-אמת גם כן``. עכשיו, בואי נשים דגש על: ``הייה רק מה שאתה, שליו ונהיר ובהיר.`` דברת קודם על נושא הרגש והכאב. (אגב, קבלי את תנחומי על מות אביך. ובנושא זה ארחיב מאוחר יותר) המודעות המוחלטת, היא תפקוד של האור. כאשר מתבוננים פנימה בתשומת לב, ומפנים את האור השוכן בפנים, אל עבר מקורו, הנפש, הופכת להיות חשופה פחות לגורמים סביבתיים ופסיכולוגיים. אין היא נגררת ללבטים בין מצבים ``פנימיים לחיצוניים``. כתוצאה מכך, נשמרת האנרגיה בגוף ומתטהרת. תודעה המוחלטת היא ראשונית ואוניברסלית. היא התמצית של המודעות. היא המודעות המוחלטת. בעוד העצמות המודעת (העצמי העליון), היא מערכת המורכבת משינויי המודעות ומותנית בזמן והמרחב. החיוניות והאנרגיה מתנוונים ביחד עם היקום. אולם התודעה המוחלטת עדיין שם. זהו האינסוף. כל מה שהיקום מייצר (הבריאה), נובע מכך. כשלומדים לשמר את התודעה המוחלטת, לומדים לחיות מעבר ליום יום. מה שמתאפשר על ידי ראיית התמצית של החיים, שהיא הפן המקורי. החלומות הם נדודיה של הנפש. בנדודיה אלו, היא חווה את מכלול החוויות מן הנשגבות ביותר ועד העמוקות ביותר בהרף עין. השתקפות עצמית(מדיטציה), היא הדרך לזיכוך הנשמה. שהיא הדרך לשימור הנפש, שהיא הדרך לשליטה על הרגש, שהיא הדרך להפסקת המודעות. (כן, כן, מודעות מוחלטת) השתקפות עצמית (התבוננות פנימה), היא הדרך היחידה, לשיבה הביתה. אל השמים. האור עצמו הוא השמים. השתקפות עצמית (התבוננות פנימה), מחזירה את האור אל מקורו. כשמתעוררים בבקר, מלאי חיוניות ואנרגיה, סימן שישנו חיבור אל הנשמה. אל הניצוץ האלוהי שבפנים. כשמתעוררים בבקר בחוסר חיוניות ועם דכדוך, סימן שישנה הצמדות לנפש. הנשמה היא . אנרגיה קלילה וצלולה, שמקורה באחדות המוחלטת וצורתה זהה לה. הנפש היא אנרגיה דחוסה, הנתונה להשפעות של מאווים ותאוות. הנפש היא משכן הרגשות. היא זו, החווה את הנפרדות מהאחדות המוחלטת ועל כן, היא נגררת ללבטים בין מצבים פנימיים לחיצוניים. במהלך החיים, היא סובלת קשות. זהו הצל השב אל החשיכה, כדבר הנאסף אל עצמו. הנפש פועלת בהתאמה עם המודעות. והמודעות מתפתחת על בסיס הנפש . הנפש היא תמצית המודעות. כל תאווה שמשפיעה על המזג- מקורה בנפש. זהו טבעה של המודעות. אך אם נזכך לחלוטין את הנפש, היא תהייה לאור טהור. כי רגש הוא גשר בין חומר לרוח. L&L TALYA

 

[Tal_Ya_Tal]

``הללויה אבא`` מוקדש לקאיה

בחלומי, ראיתיו נישא על ענן ורוד, מנפנף לי לשלום, כשחיוך נעים על פניו. ``רק דעי לך``, אמר ``שאיני עוצר אותך בכלום.`` -``אז מי עוצר אותי?`` עלתה בי השאלה ומיד באה מבפנים התשובה: ``את!`` בדרך כלל, אינני זוכרת חלומות. אך את החלום הזה זכרתי, כאשר התקשר אחי לבשר לי שאבי נפטר. אבי נפטר בכ``ט בשבט, ה-5.2.1997 . לבו נדם בשעה 17:40:00. כאשר קבלתי את הבשורה, הגבתי בשוויון נפש. הייתה בי הידיעה. אם כי, לא ברובד המודע. למרות שמותו היה פתאומי ומפתיע, אני לא הופתעתי. במפת הלידה שלי, ראיתי אפשרות לפרידה מאבי בתקופה זו. בין יתר האירועים , ההתרחשויות והטרנספורמציות. לא יכולתי לומר זאת בוודאות גמורה, אך הסבירות, נקרה במוחי כבר זמן רב. חברים, ידידים ומכרים שבאו לנחם, מצאו אותי שלווה. אני מאמינה שהנשמה, שהיא המהות האמיתית שלנו, היא נצחית ומתלבשת מדי פעם בגוף חומר, לוקחת על עצמה תפקיד (כמו שחקן בתיאטרון) על מנת לחוות חוויות מסוימות. (לעתים נעימות ולעתים לא.) וממשיכה במסעה דרך הנצח, עד לאיחוד עם המוחלט. לכן, כאשר אנו בוכים ומתאבלים על קרוב שנפטר לנו, אנו בעצם מבכים את החסך שלנו, את רצוננו להמשיך בקשר עם אותו אדם. איננו מוכנים לוותר על הקרבה. זה נובע מיצר ההצמדות, מתלות, מגעגועים, מרכושנות, מסירוב לשחרר. איננו חושבים על הנשמה, שסיימה את דרכה כאן ועליה להמשיך במקום אחר. בדיוק כמו שחקן, שירד מהבמה לאחר ההצגה המאה ועשרים, על מנת לקבל תפקיד חדש. אנשים נוטים להפגין אבלות, מתוך אמונה, שככל שהם מתאבלים יותר, זה מתפרש כאילו הם אהבו יותר את המנוח ונאמנים יותר לזכרו. אך מה הטעם לבכות את הכסות שסיימה את תפקידה, בעוד לובשה ממשיך לחיות? לאהוב זה לשחרר! אני אוהבת את אבי בכל מאודי. כוחה של האהבה לא פג, עם הטרנספורמציה שהוא עבר. ההפך, כוחה של האהבה גדל, ללא המחיצה של הגוף הפיזי, על כל השלכותיו. אולם למענו, למען נשמתו, אני משחררת אותו ומקווה, שגם בני משפחתי האחרים יעשו כן. כשאנו מתאבלים וממאנים להינחם, אנו ``כולאים`` את הנשמה. קושרים אותה אלינו בעבותות רגשיים ומונעים בעדה מלהמשיך בדרכה ברבדים האחרים. אינני אומרת שאין צורך לבכות, שאין צורך להצטער. אך במידה. ישנה חכמה גדולה במנהגי האבלות היהודיים, העוזרים לאבלים לשחרר את יקיריהם שלב אחר שלב. אלו מביננו שנתברכו בראיה אנרגטית, יכולים לראות בבתי קברות, נשמות רבות, הנמקות בקרבת הקברים. ודווקא אלו המטופחים ביותר. מפני שמשפחותיהן לא שחררו אותן. אנא, שלחו להן אור. שחררו אותן מכלאן !!! L&L TALYA

 

[Kaya]

טליה יקירה,

כן, בכיתי כמו שהרבה זמן לא בכיתי - אך יש לזה מספר סיבות כשהאחת היא אכן הידיעה שהוא הפך לרוח ובמקרה של אבי - ללא סבל וכאבים - ומצד שני המחשבה שלא אראה אותו יותר=הפן האנוכי. אציין רק שזאת הפעם הראשונה שלי שניצבתי מול מוות. פעם ראשונה שמישהו שהיכרתי, שאך אתמול ראיתיו חי ונשמה באפיו - איננו. האם יש כאן הכנות בכלל? הוסיפי לזה את הסיבה השניה: אסור היה לבכות בבית. 10 שנים שבמהלכן הוא התגבר על סרטן אך הכניס עצמו למחלות אחרות מה שהוביל לקריסת המערכת החיסונית. היה רק צחוק בבית, רק אור ושמחה (וכן, לאחר שהרופאים נתנו לו חודשיים בלבד - הוא נחשב נס רפואי ונשאר עוד 10 שנים) ולקינוח:הדרך בה גילינו שאבי מת: האחיות לא הספיקו לראות את אימי ואותי נכנסות לחדרו והרי לך ``ילדה`` הרואה את אימה מנסה להעיר את אבא... ובפעם הראשונה בחיי (בגיל 27) לראות את אמא בוכה אף מרוסקת, לראות גוף ללא חיים, לראות את שלושת אחיי קוראים קדיש יחדיו עם חולצותיהם הקרועות, לראות את הרב מחזיק בפלאפון עם אחי הרביעי שבחו``ל על הקו, לדעת שבתאילנד דוד שלי פתח את שתי בתי הכנסת באמצע הלילה לקדיש, לראות את עשרות האנשים שהגיעו בהתראה של שעתיים בלבד להלוויה, לשמוע את כל הסיפורים עליו (הוא היה אורטופד כירורג שהציל לא פעם חיי אדם) תחושת ההחמצה וההבנה שכלל לא יצא לי להכיר את אבי והקנאה שאחרים כן, הכניסי הכל לבלנדר בגוף של בחורה קטנה... גם עכשיו אני בוכה, בעודי כותבת שורות אלה. אולי זה רחמים עצמיים אולי זה לא - זה כבר ממש לא משנה. אני רק מקווה שאצליח להגיע לשלמות שבתובנה ואני מעריכה אותך עד מאוד ולראות דברים כמוך. תודה! באהבה אמיתית, אני.

 

[Tal_Ya_Tal]

KAYA יקירתי, בודאי שיש לך

הרררבבבבבה סיבות לבכות. אינני שופטת חלילה ואינני מגנה. ולוואי שלי בגילך, הייתה המודעות שלך יש כיום. כי כאשר הייתי בגילך, נפטר סבי האהוב ואני הגבתי בחריפות רבה מאד, לנגד עיני בני, שהיה אז בן חמש!!! לפעמים, אנו בוכים על הרבה דברים אחרים, שהאבל פשוט נתן לנו לגיטימציה לבכות עליהם. בדיוק בגלל זה, אנשים אוהבים לראות סרטים סנטימנטליים, שמרבים לבכות בהם. זוכרת את הפרסומת לסרטים בטלוויזיה: ``הכינו את הממחטות?!?`` הסיפור שהקדשתי לך, נכתב זמן קצר לאחר מות אבי, (עברו מאז ארבע וחצי שנים), לעתון מקומי בראשון שבו היה לי טור. לכן, המסר אינו אישי כלפייך, אלא מסר כללי, על פי תפישתי האישית. אז,בזמנו, אנשים שפגשו אותי ברחוב הגיבו: ``את כותבת מאד יפה, אבל `תהרגי אותי` אם הבנתי מילה מכל מה שכתבת.``כיום, מפרספקטיבה של חמש שנים, המודעות עלתה מאד. L&L TALYA

 

[Kaya]

מחבקת חזרה !!!!

טליה, לרגע לא התגוננתי, נוכחותי בפורום הזה הולכת להיות ארוכה (תחושה מוזרה שמצאתי בית..) - וחשוב לי שתדעי מי עומד מולך. בסך הכל מאוד קשה להבין אחד דרך משפטים הנכתבים על דפי האינטרנט והבחירה לשתף אותך ואת כולם במחשבות הכי עמוקות שלי כמובן היא הבחירה שלי. אמרו לי פעם שבאי-מיילים אני נשמעת אגרסיבית. סמכי עליי - אני מ מ ש לא !! אני נוכחת לגלות כל יום מחדש כמה אני מצליחה (וזה לא קל, מי כמוך יודע) סוף סוף ליישם את כל מה שדיברתי עליו שלוש שנים. הפורום הזה - את ושאר האנשים המקסימים כאן - תורמים לי לאין שעור ! אני מוצאת עצמי סוף סוף בהרגשה שאני לא לבד ויש אנשים שאוכל לשתף אותם במחשבות ולקבל אהבה והבנה ללא תנאים. (להבדיל מהסביבה בה אני נמצאת). <<<מחבקת חזרה ואוהבת תמיד>>> אני.

 

[Tal_Ya_Tal]

../images/Emo24.gif בחזרה ../images/Emo9.gif

 

[bluz by the moon]

קאיה יקרה

לא ארחיב בדברים כיוון דטליה אמרה כבר את רובם רק אומר שלפעמים אנו מסתחררים מכובדם וממהותם של דברים אשר אנו לא מכירים ולא חווינו לטוב ולרע רק רציתי למסור לך את אהבתי חיבוקיי וחיוכיי ושתדעי שאני כאן במרחק מילה ומחשבה מוכן לתת לך את כל אושרי שכן הוא אינסופי הרגישי טוב ואל תתיסרי אהבה ואור לך מתוקה ממני אמיר

 

[Kaya]

בלוזי - חיבוק חם מיוחד בשבילך!!!!

אתה צודק בכך שלעיתים אנו מסתחררים מכובד ההבנות. כל יום מביא עימו דברים חדשים, דלתות חדשות נפתחות, חוויות אין סופיות (חברות שלי טוענות שעם כל הדברים שקורים לי כל יום אני יכולה לכתוב ספר...). אך שוב, כמו שכתבתי לטליה - הפורום הזה הוא דבר נהדר ומקנה לנו את היכולת סוף סוף להיות אנחנו ולגלות שאנשים ממש מבינים אז קבל חזרה חיבוק חם ואוהב!!! <<<רק אהבה>>> אני p.s יכול להיות מאוד שאקבל את ההצעה שלך !!! So be ware!!!!

 

[bluz by the moon]

אני מקווה שאכן תקבלי

אני בהחלט התכוונתי למה שכתבתי ותמיד מוכן להיות אוזן קשבת נותן עיצה או ביקורת או סתם לומר מילה טובה אם תרצי צרי איתי קשר באייסיקיו שלי 72511790 ושם אפילו אשלח לך את מספר הקו הפרטי השלי לאם תרצי מתישהו לדבר על מה שלא יטריד אותך חיבוק אוהב ממני והרבה אור בחייך ממני אמיר