מה הסיכוי ?...

[innes]

אולי בכל זאת יש בה משהו?

אני לוקחת צעד אחד אחורה מה"שטויות" יש ניסים, והאמת היא שאני מצפה לאחד כזה. רפואה זה לא מדע מדויק, ופוריות - בטח שלא. מה שחשוב הוא שנשים שמטופלות לא יקחו על עצמן את הקטע של הלחץ, ויתחילו לפתח רגשי אשם גם בקשר לזה.

 

[masa]

לאינס

כנראה שאילו לא כולנו היינו מאמינות בניסים,לא היינו עוד פה, נלחמות בשיניים כמו לביאות , וב"טיפולים" על זכותינו הבסיסית לילד משלנו. אני מחזקת אותך ואת כולנו באמונה שלמה ובהמוני ניסים קטנטנים שיפלו על ראשינו (יותר נכון, על בטנינו ) אמן!

 

[מרב של ערן]

זה מדעי מה שאת אומרת?

כי לפי ההגיון הזה, לא ברור לי איך אשה שנאנסת נכנסת להריון, ואיך צעירה בת 16 שלחוצה נורא מקיום יחסים בפעם הראשונה נכנסת להריון. או שאולי רק כשלחוצים להרות המוח משחרר את החומר הזה? נכון, כשמתחילים לנסות אין טעם להילחץ מזה שלא מצליחים מיד בהתחלה, ולחץ הוא לא טוב באופן כללי, אבל אני לא חושבת שזה מה שמונע מהעוברים שלי מלהשתרש. מרב שאתמול המציאות הכואבת הכתה בה והיא לא מפסיקה לבכות מאז

 

[עמית@]

מרבי ../images/Emo10.gif ......

ואני מסכימה- לא תמיד לחץ הורס ולא תמיד אופטימיות מועילה למרבה הצער ולמרבה השמחה

 

[אושרת@@]

../images/Emo7.gif צר לי מרב,,,

אין לי מה להוסיף

 

[זוהרה מצליחה החודש]

אהובה שלי

אני עצובה לשמוע שוב שעינייך היפות מתמלאות בדמעות של עצב ותסכול. הדרך שלנו קשה ואי הוודאות מתי היא תסתיים קורעת אותנו לעיתים. גם אי אפשר לצעוק "היי, תעצרו את הרכבת ותחכו לי בתחנה עד שגם אני אעלה עליה". המציאות נושכת, לפעמים בביסים גדולים וכואבים. וגם בחורה חזקה ואופטימית כמוך לפעמים אומרת "קשה לי" ו"עד מתי". יודעת שהחיוך יחזור אלייך יפתי בקרוב, ושאחרי דמעות "הניקיון" יחזור האור ותשובי להאמין ולקוות שאת הבאה בתור לעלות. חיבוק גדול ואוהב וגם נשיקה נתראה מחר, אהובה זוהרה

 

[סוכריה על מקל]

(((((מרבי)))))

תגידי לי איפה היא נמצאת ואני אכה בה בחזרה בשבילך!!! המון חיבוקים, יקירה...

 

[מיכל ק-ש]

מרב

מה קרה אתמול?

 

[מרב של ערן]

ערן סיפר לי על עוד קרובת משפחה

שבהריון. כן, אני יודעת שההריון שלה הוא לא על חשבוני, ואני יודעת שאחרי שהעצב ישקע וההורמונים מהכשלון הקודם יעזבו לגמרי את הגוף הכל יראה אחרת, אבל יש רגעים שבהם קלות ההריונות פשוט צורבת. יש רגעים שבהם אני חשה שאני אף פעם לא אזכה לעלות על הרכבת הזו. שלעד אני אביט עליה בערגה. מרב

 

[מיכל ק-ש]

הבנתי

ונרגעתי. חשבתי שמדובר על משהו רע (טפו!). מהסיפור הזה את תשכחי עוד יום יומיים. כנראה שההורמונים עדיין "מדברים". גם אצלי, כבר שבוע אחרי, ההורמונים (או שפשוט קל לי להאשים אותם

) עדיין משתוללים ועושים שמות. את באה מחר נכון? חיפשתי אייקון של רכבת כדי להדגים לך שבקרוב גם את תהיי עליה ולא מצאתי. אבל במקום זה אני מוסיפה כאן

כי היא מהירה יותר...

 

[מרב של ערן]

בטח שאני באה. אני זקוקה נואשות

לחיבוק הדוב של הפורום. תפסתי את ה-

. מקווה שהיא תקח אותי למחוזות יפים יותר.

מרב

 

[masa]

מדעי וחצי

מה עם קריאה יותר בנושא גוף האדם? ואולי במקרה הנאנסת והנערה בת ה - 16 היו ביום הביוץ האופטימלי שלהן? ואולי להן לא היו בעיות מסוג זה או אחר? ואלי הן לא היו בטיפולים שוחקים? ואולי להן לא היו חרדות ופחדים של לא להכנס להריון? צר לי על המציאות הכואבת שלך ושל כולנו, אבל צריך להבין שזה בדוק, ועוד פעם, חבל להשמיע תגובה ללא ידע מוקדם בנושא. בהצלחה!

 

[זוהרה מצליחה החודש]

את טועה ומטעה

והפעם "יש לך עסק" עם מישהי שדווקא מבינה די הרבה (עם כל הצניעות וגם קוראת ומתעניינת). התשובות הפסקניות שלך ממש מסוכנות לטעמי, במובן בו הן מטילות את האחריות על הצלחת הטיפולים במטופלות עצמן. אין שום ביסוס מדעי רפואי (לפחות מסקירת ספרות עניפה מהשנים האחרונות במאגרי מידע רפואיים כמו למשל ה- MEDLINE) להשפעה סיבתית של לחץ על הצלחה בטיפולי פוריות. המחקר היחידי שנעשה בארה"ב ופורסם המדבר על הקשר הסיבתי, הוא מחקר בעייתי שבוקר קשות על ידי רופאים וחוקרים אחרים. היו בו טעויות דגימה וטעיות של הקצאה לממצבי ניסוי וביקורת (שהם אלף בית בניסוי מדעי המבוסס על מדגמים סטטיסטיים) וגם שם, במחקר הבעייתי, נזהרו החוקרים בפסקנותם הרבה יותר משאת נזהרת. לא תמצאי שום רופא חוקר שיאשש את דברייך. בתל השומר מתנהלת כיום סדנת תמיכה וטיפול קוגניטיבי במטופלות פריון. במפגש הראשון הודגש על ידי הצוות המטפל שלא נמצאו תימוכין מדעיים להשפעה סיבתית של לחץ על פריון. אם לפרופ´ דור אין יומרות כאלה מדוע שלך יהיו? מה שכן, יש קשר בין איכות חיים (wellbeing) וטיפולי פריון. לכן, מטרתן של סדנאות או טיפולים נפשיים היא לשפר את איכות החיים של המטופלות ללא קשר לתוצאות הטיפול. מקווה שתשובתי ברורה ומבוססת דייה זוהרה

 

[masa]

לזוהרה

לא כ"כ הבנתי את הקשר הסיבתי למה שכתבתי קודם לכןץ אשמח אם תסבירי בצורה נוספת. את עונה לי כאן על טיפולי פוריות, בעוד שאני לא דיברתי על טיפולי פוריות כלל בתשובתי למרב. דיברתי על כך שאין יכולת להבין ולבדוק מדוע אילו שנאנסות ונמצאות במצוקה נכנסות להריון ואילו,אנו שמטופלות, איננו נכנסות להריון. (חוץ מזה , בל נשכח שרובינו כאן, עם הורמונים משתוללים לכל כיוון ללא הכרה, כך שגם אם אני נשמעת לעיתים פסקנית, לדיעה זו או אחרת, הרי שהכל נעשה תחת הורומונים משתוללים

, אין ברצוני להטעות , רק לעודד. חוץ מזה, שימי לב לשם הכינוי שלך, שבתחילה, כשנכנסתי בראשונה לפורום זה, מאוד התעודדתי לקרוא את שמך דווקא" זוהרה מצליחה החושד", אם זאת לא אופטימיות, אז מה כן? ואפילו את, ע"י הכינוי שבחרת לך מנסה להשפיע על העניין באופטימיות , וטוב מאוד שכך. כלומר, האופטימיות היא חלק מהתהליך, לדעתי. אשמח לתשובה ממך . בברכה ויום טוב!

 

[זוהרה מצליחה החודש]

מסכימה איתך בנושא האופטימיות !!

אכן יש לזה מקום מאוד גדול בטיפול, אבל ההשפעה של זה היא על רווחת הנפש. על ההרגשה האישית שלנו, על התפיסה העצמית שלנו ועל איכות חיינו. אין לזה (לחץ ומתח) השפעה ישירה על הכניסה להריון (לזה התכוונתי) כלומר, שזה שאישה לחוצה לא משליך באופן ישיר על הצלחת הטיפול שלה (לפחות מבחינה רפואית מדעית, אני לא מתווכחת עם אמונות אישיות). אני מאוד מאוד בעד לטפל בנפש ולהתעסק ברגשות בזמן הזה. לבדוק פנימה מה קורה, לבחון בצורה אינטרוספקטיבית את הארועים שאנו חוות, את השפעתם עלינו, אני בעד ללמוד מזה ו"לנצל" את התקופה הזו גם להתפתחות אישית. ואני גם לא רק נאה דורש אלא נאה מקיים. אני משתדלת לחוות את כלל קשת הרגשות שמציפה אותי במהלך נסיונותיי להרות וגם לצערי בעת אובדן של שני ההריונות שלי. אני נעה על הרצף הזה שבין אופטימיות לפסימיות, אך משאירה גם ברגעים הקשים מקום נרחב לתקווה וחשיבה חיובית. זו אכן אלטרנטיבה שקשה לבחור בה, אך מי שבוחר בה יוצא נשכר. יום טוב ושבוע נעים זוהרה

 

[masa]

לזוהרה

אני מסכימה איתך בפה מלא בנושא של ההתפתחות העצמית , וכמוך, גם אני "נאה דורד ונאה מקיים". ההבנה שכל התהליך הזה של טיפולי הפוריות לא קורא לנו מתוך בחירה, או מתוך יכולת לשלוט על הדברים, קשה, אך אם זאת, מאוד מאוד מחשלת. ("מה שלא הורג - מחשל".. ) אני בדומה אלייך, לוקחת את תקופת ההמתנה הזו לעשיית דברים בשבילי, לגופי ולנפשי. אני מנתבת את האנרגיות החיוביות, והשלייות לעיסוק בפעילות גופנית, מה שתורם לי להוצאת המתחים ולהעלאת המורל. מאחלת לך שבוע טוב ונעים!

 

[עמית@]

מה זאת אומרת עוד ידע????

בנושא גוף האדם?? ברור שלא היו להן פחדים של לא להיכנס להריון- הן פחדו וחרדו עד עמקי נשמתן (להיכנס להריון)) - מה תאמרי על ילדה בת 14 שאביה אנס אותה והיא נכנסה להריון?? שלא היו לה פחדים ולחצים?? שהמתח והפחד של שנים של התעללות לא משנים? ובכל זאת יש הריון.. אז מה זה אומר? כלום בעצם- ואין פה עניין רפואי גרידא כי גם הרופאים לא יודעים- הם יודעים שיש אולי השפעה למתח וכד´- אבל הם לא יודעים מה גורם לעוברים להשתרש או לא. וזו עובדה. ואני לא מסכימה איתך- צר לי תרגישי טוב עמית

 

[masa]

לעמית היקרה

עוד ידע, פירושו, לבדוק את הדברים לעומקם. לילדה שנאנסה קרוב לוודאי שהיו לחצים ופחדים, אבל גם קרוב לוודאי, שהיא כמו חלק מחברותי, שרק "מריחות את הבעלים" ונקלטות ואח"כ גם יולדות ללא שום קושי. יכול להיות שישנם מתחים חרדות וקשיים נפשיים, אך אני לא חושבת שבאותו המקרה גם ישנה בעיית פוריות זו או אחרת. אנו לא יכולות להסיק מסקנות גורפות לא לכאן ולא לשם, אבל אני חושבת שאנחנו נמצאות החתך של אוכולוסיית נשים שהקשיים הפיזיולגיים שלהן להרות (חלקם מוסרים יותר וחלקם לא מוסברים כלל), גורמים להן לרגשות שלילייים , חרדות ופחדים, הקשורים בניסיונות הכושלים שלנו להרות, בנוסף על הבעיות שכבר קיימות. אני חושבת שאופטימיות ואמונה חשובים לאין ערוך במקרים שלנו. (מה כבר נשאר לנו?, את הגוף משגעים לנו עם ההורמונים והזריקות , הנפש כבר "מרוטה" מהניסיונות החוזרים והנישנים להרות, ללא הצלחה), אני לא אומרת שזה קל, כי זה לא, אבל שוב, באופטימיות משיגים לדעתי, יותר. (ויש לך גם את תגובתה של אורית לחיזוק דברי).אני אינני רופאה ולא למדתי רפואה, אך אם זאת, אני עוסקת בפעילות גופנית קבועה ומי שעוסקת בפעילות גופנית, יודעת שבסיום הפעילות, לאחר בערך כ - 30 דקות, המוח משחחר אנדרופנים הגורמים להרגשת הי. רופאים ממליצים לכל מי ששרוי בדיכאון להתחיל ולעשות בפעילות גופנית, בשל השיחרור הזה של האנדרופנים מהמוח. אני יודעת שלי, באופן אישי, האנדרופנים תורמים בצורה בלתי תאמן לתחושות המלוות אותי במהלך הטיפולים הללו, ואין לי כל שמץ של ספק שהם נותנים לי את היכולת להמשיך ואל אף המצב לחייך, לצחוק ולהמשיך הלאה (ולעיתים גם להישבר). וכמו בפעילות גופנית, ההתחלה היא נורא קשה, אבל לאחר כמה זמן מתחילים לראות את התוצאות בשטח, ואני מאמינה שגם אנו כרגע נמצאות בשלב שהוא נורא קשה, אבל אם הזמן אני מקווה שכולנו, תראנה את התוצאות המיוחלות. בברכה,והמשך יום נעים!

 

[עמית@]

עם זה אין לי ויכוח-

הטעניה שלי היתה לגבי מצבי לחץ וחרדה (בלי לערב בעיות פוריות..) בהחלט בהצלחה לכולנו ומהר

 

[masa]

לעמית

מה זה מהר? דחוף!