שכחת את אחד משני הדברים החשובים
העריכה. העריכה משפיעה כ"כ הרבה. שים לב שכמעט כולם מסכימים שבאופן כללי העונות הראשונות (בעיקר עד מרקזס, אבל אם נימתח אז גם עד פרל איילנדס) היו טובות בהרבה מהעונות האחרונות (פאלאו, ונואטו). אם אתם רוצים לגלות את הסיבה, תצפו שוב בהישרדות 1/2. כמעט ולא ראינו שם דיונים אסטרטגיים מסובכים או תוכניות מבריקות, אבל כל דמות (כמעט) היתה דמות "עגולה". היא התפתחה, היו לה צדדים שונים, ובהתאם לדעה שלנו יכולנו או לעודד אותה או לשנוא אותה. כמעט לא היתה דמות שהגיעה לסוף בהישרדות 1-4 בלי שהיה לנו שום רגש אליה, כמו ג'ולי, ליאן או בוץ' בעונות מאוחרות יותר. אפילו את וספיה, שהיתה כמעט בלתי-נראית, אני זוכר שלא אהבתי בגלל השימוש שלה בקלף הגזע/הדת. נכון, אפשר להאשים את זה בקאסטינג, אבל אני לא חושב. שימו לב איזה קאסט מדהים היה בונואטו: טווילה, אלייזה, רורי ואיימי הם כולם דמויות שבלטו מעל השאר. ומצד שני, יש לך אישה כמו סקאוט - אם תיכנסו לאתר ותראו את הביוגרפיה שלה, תבינו שלא מדובר בבנאדם שפוגשים כל יום - ומה קיבלנו ממנה על חייה האישיים? כלום. נאדה. לעזאזל, לצ'אד לא היתה רגל, תחשבו על הסיטואציות שהוא נתקל בהם ביומיום שלו בונואטו - קיבלנו על זה חמש דקות. וזה חבל. אז לטעמי, הדבר הכי חשוב לגבי עונה זה העריכה. לאחר מכן, יש את הקאסטינג. קאסטינג טוב, עם כוונות ברורות, יכול להביא למצב שכל השחקנים יוצרים עניין, ויותר מזה - שהאינטרקציה ביניהם יוצרת עניין: ראו אוסטרליה (קולבי, ג'רי, ליז, טינה, רוג'ר, ג'ף, מייק), אפריקה (לקס, טום, טרסה, ברנדון, קלי), מרקזס (קאת'י, נליה, פסקל, שון, תמי, ג'ון), איי הפנינה וגם ונואטו (הפירוט הספיק, אני חושב). אני חושב שגם הסיטואציות האובייקטיביות שמתפתחות במהלך העונה תורמות או פוגעות בה (ומי שראה את הישרדות 10 יודע על מה אני מדבר) - אבל אני לא יודע אם אפשר לתת קטגוריה כזו. אני לא אזניח את הלוקיישן - הלוקיישן יוצר תנאי הישרדות מסוימים ולפעמים גם תצלומים מדהימים. תראו איך הצילומים שיחקו עם הנהר במעבר משבט לשבט באוסטרליה - זה בהחלט תורם לכיף. אני חושב שבין הלוקיישנים הטובים אפשר לשים את בורנאו, אוסטרליה, איי הפנינה, ונואטו ופאלאו. אפריקה זה שנוי במחלוקת - מצד אחד, זה היה מעניין ומיוחד לראות את מלחמת ההישרדות של השורדים שם, ומצד שני, הסבל הנורא שלהם גרם לפגיעה במשחק. כמעט אחרון - האתגרים. כן, האתגרים זה כיף והכל, ובהחלט הם עזרו לפאלאו, אבל הם חסרי חשיבות כמעט לגמרי. ריווארד צ'אלנג' מבחינתי צריך לקחת בין 3 ל-4 דקות - והריווארד עצמו, אלא אם כן קורה בו משהו מיוחד, לא יותר מדקה. אתגרי חסינות הם יותר חשובים מבחינת המשחק, ולכן מהותיים יותר לצופה - הרבה פעמים שחקן שמפשל באתגר חסינות עף, וזה דווקא מצב שבו האתגר עצמו כן משפיע על המשחק. במקום האחרון אני אשים את הטוויסטים. אמרת שטוויסטים יכולים לתרום לעונה. יכולים, אבל זה כ"כ נדיר. ה"טוויסט" היחיד שאני מקבל הוא החלפת שבטים או השוואת המספרים של השבטים (סטייל אפרנטיס) - זה הטוויסט היחיד שיכול ליצור עניין במשחק, לערער את האטסטרגיות המוכנות של המשתתפים ועדיין להיות הוגן. קח את הטוויסטים האחרים שזרקו עלינו: איחוד מאוחר בתאילנד - הרג את העונה, אאוטקאסטס - מיותר, נתן 100,000 דולר לליל שעפה שלישית, מועצת שבט כפולה בונואטו = פחות פיתוח דמויות שעפו מהר (כמו ג'ון פ.), והפתיחה של פאלאו היתה פשוט מרושעת וחסרת טעם. הייתי רואה לראות פעם אחת עונה שוב משוחקת בצורה הבסיסית - 16 שחקנים, שני שבטים של 8, אם ממש רוצים למתוח את זה לעשות סוויטצ'רו ב-12, ומיזוג ב-10. זה יהיה כ"כ ללא טוויסטים, שזה בעצם יהיה הטוויסט. אנחנו לא צריכים פסטיבל טוויסטים, זו אמורה להיות תכנית אינטילגנטית על מצבים שבהם נמצאים 16 אנשים מנותקים מהחברה באי בודד, ולא תכנית של יגאל שילון (פספסת, הם חוזרים למשחק). למרות זאת, היה יכול להיות נחמד גם לראות שלושה שבטים משחקים אחד מול השני עד האיחוד - גם זה יכול ליצור בלאגן אסטרטגי באיחוד, וזו הרי המטרה. וואו, איזה פוסט ארוך. ולחשוב שיש לי מתכונת בהיסטוריה השבוע.