מה הייתם עושים ?

dify

New member
לא יודעת, אולי, לא מכירה את הכללים

בעיקרון אין סיבה אבל העדפתי לשאול מאשר להניח אוטומטית.
 
גם אני

לא מכירה את החוקים לגמרי, אבל אם הוא לא עשה "עלייה" והוא כאן מתוקף זה שהוא נשוי לישראלית לא בהכרח מותר לו לעבוד. הוא רשום פה בביטוח לאומי, מס הכנסה וכן הלאה?
אני לא יודעת אם כל מי שמגיע מחו"ל ישר יכל להתחיל לעבוד. למען האמת, יש פה פורום בפרדס - נשואים לבני זוג מחו"ל - לא זוכרת את שמו המדוייק, ושם הנושא הזה של עבודה עולה לא מעט.
 
הוא לא רוצה להיות מנקה או בנאי אני מניחה

ולעבוד בשחור כמוהם שעומדים לי באיזור תעשיה כל בוקר ומחכים שכל מני בעל-בתים יבואו לאסוף אותם
 
כי לשבת בבית ולקטר ולייחל למות חמיך

הרבה יותר מפרנס מזה.
יש לו יתרון על המנקים והבנאים- הוא נשוי לישראלית.
אבל להם יש יתרון עליו- הם עובדים והוא מתבטל. הם מסתכלים קדימה (לפחות מנסים) והוא מסתכל אחורה.
מצד שני יש לו יתרון נוסף עליהם- הוא רק מייחל למות מישהו. הם , כשהם רוצים, הם נוקטים צעדים מעשיים בכוון.
 
מסכימה אתך חלקית

העובדה ש3 שנים הוא לא מצא עבודה בתחום שלו זה דבר אחד, דבר שני העובדה שהוא לא עובד 3 שנים - פה אני מסכימה אתך. יש עבודות. קום וצא לעבוד. יש לך הרבה מאוד דברים שאתה יכל לעשות. הדבר הראשון שאני יכולה לחשוב עליו למשל זה להיות מורה לאנגלית - אפילו מורה פרטי. אני יכולה לחשוב על עוד המון עבודות נוספות שאינן פיזיות - כי לא כולם מסוגלים לעבוד פיזית.
דבר שלישי, בהנחה שיש מצב כלכלי קשה - וזה לא נכתב פה, אז אכן צריך לעבוד בכל עבודה אפשרית. אבל פה הענין הוא לא שהוא לא מוצא עבודה ולכן הם אינם מסוגלים להתקיים, אלא שהעובדה שהוא יושב בבית גוררת אחריה דכאון (וזה הוביל אותו למצב שהוא יושב וסופר את הדקות שחמו חי) ואולי גם לאט אובדן הבטחון העצמי. אז גם שגרת יום-יום והתעסקות במשהו היא דבר חיובי והולך במקרים כאלו.
 
לא בטוח שמורה לאנגלית זה אפשרי

אם אין לך תעודת הוראה. שלא לדבר על כך שלא כל מי שיודע משהו, יודע גם ללמד אותו.
אבל אין ספק שעדיף לעבוד בכל דבר שהוא ובלבד שלא לשבת בבית ולעשות כלום.
 
לא צריך תעודת הוראה

כדי ללמד, ואם רוצים אפשר להשלים אותה תוך כדי הלימוד. אבל אין לזה קשר. הקשר הוא , שאני לא מסכימה אתך. אני לא אלך לקטוף תפוזים בפרדס או לנער פקנים. לא אעשה את זה אלא אם אגיע לפת לחם. זה לא המצב פה ועל כן אין לו שום סיבה לצאת לעבוד.
אבל... וסליחה שאני שמה אותך בראש הנושא, זה לא מכוון אליך אישית - יש פה ציבור שלם במדינה שלא עובד וחי על חשבון אנשים שעובדים (לא המצב פה). את יכולה בהחלט להפנות אליו את השורה האחרונה שלך. הלוואי שזה יכנס וישאר אצלם
 
כשאני הייתי מורה היה צורך בתעודת הוראה

ממש כמו שכשאני אחות יש צורך בתעודת אחות מוסמכת.
פת לחם זה מושג משתנה.
יש מי שיעשה את העבודות הנ"ל אם לא יהיה לו לחם, פשוטו כמשמעו.
יש מי שאצלו פת לחם זה כולל גם הגבינה והירקות עם הלחם.
יש מי שחייב גם בגד ללבוש.
כל אחד מחליט איפה הגבול שלו שמשם והלאה הוא עובד במה שיש ובלבד שיעבוד.
לדעתי האישית האיש הזה כבר עבר את הגבול שלי, כלומר אם הייתי במקומו הייתי יוצאת לעבודה כלשהי.
זה לא מחייב אותו לעשות ככה רק בגלל שזו דעתי.
ולגבי הסיפא שלך, את הציבור הזה אני לא מכירה. את הקלישאה עליו דווקא כן.
 
כל עוד

היה לי כסף כדי לחיות ברמה סבירה - לשלם דירה וחשבונות,לקנות אוכל בלי לספור כמה מכלי גבינה אני צריכה יש עבודות שלא היתי עובדת בהן. תראי, גם היום אני יכולה ללכת לנקות בתים. אני ארוויח משמעותית סכום גבוהה יותר מאשר אני מרויחה היום. משלמים שם מעל 50 לשעה! מי שטובה יש לה בית כל יום בשבוע. וזה עדין לא מה שאבחר לעשות כרגע.

יש לי חברה שלמדה לתעודת הוראה תוך כדי שלימדה בשנה הראשונה, והאמת שזו הוצע גם לי.

את מדברת על לצאת מהבית. את אומרת שהוא עבר את הגבול בגלל איך שהוא מדבר על האב ולכן הוא צריך תעסוקה. אבל כמו שאמרתי בתגובתי הראשונה, הוא יכל לצאת מהבית למגוון דברים. הוא יכל לפתח תחביבים, הוא יכל לצאת להשיט יאכטות אפילו. לא חייבים לרכב על אופניים או לרוץ שעתיים מסביב לפארק. כאמור אני מסכימה אתך שהוא חייב למצוא לעצמו תעסוקה, כל דבר שיוציא אותו מהמצב של לשבת בבית ולהיכנס לדכאון, לספור את הדקות עד שהוא לא יהיה "מוכרח" להישאר בארץ. אבל אני לא חושבת שכל דבר כזה = עבודה מכניסה כלכלית.

אני מכירה את הציבור הזה.כי יש לי חלקים במשפחה שחזרו בתשובה, אז האישה עובדת אכן מחוץ לבית מאוד קשה.הבעל לומד. המשכורת של האשה לא מספיקה על מנת לפרנס אותם ואת כל הילדים שלהם - 7!! אז הם חיים המון על קצבאות שונות. קצבאת לימודים או משהו שהבעל מקבל, קצבאות ילדים גדולות באופן הגיוני יותר ממשפחה ממוצעת עם 3 ילדים, השלמת הכנסה - הכנסת האישה פר מספר הנפשות מזכה אותם ועוד. אבל עזבי, אין לי כונה לדון בזה.
 
אין לך שום זכות לשפוט אותו אם את לא עומדת

במקומו.
אני לא הייתי הולכת לעבוד בעבודות שלא מצאתי מתאימות בארץ מולדתי בארץ זרה.
 
אני לא שופטת. אני מחווה דעה לפי מה שנכתב כאן.

ואם אסור לחוות דעה על פי מה שקוראים בפורום אז אפשר לסגור אותו.
אני הייתי מעדיפה להתפשר על עבודה פחות מוצלחת ממה שדמיינתי מאשר להישאר ללא עבודה.
את לא. זכותך להיות שונה ממני. כל אחד איך שטוב לו.
אני מרחמת על האיש שיושב בארץ זרה, לא מוצא לו עיסוק למלא את חייו בעניין ובסיפוק.
כל מה שנותר לו הוא לראות בעיניים כלות איך אשתו מעדיפה את טובתו של אביה על פני טובתו שלו.
עצוב.
 
את לא מעבירה דעה את שופטת אותו

וקוראת לו בשמות שונים.
אולי את היית מעדיפה אבל אני במצב שלו ואני מעדיפה לשבת בבית ולא להיות מנקה של אף אחד.
ישראלית אחת כבר אמרה שאנני מפונקת והיא הרשתה לעצמה להיות מנקה ולהכין עוגות ולמכור.
יופי לה.
אני לא אהיה הישראלית פילפנית של האנגלים - אלא אם כן אנחננו ממש אבל ממש נרעב לפת לחם.
אישתו לא מעדיפה את טובת אביה על טובתו, הם עשו החלטה זוגית משותפת ואם זה לא מתאים הוא יכול לעלות את זה חזרה לשולחן הדיונים.
יש לה עוד אחים ואחיות שגרים בארץ וישמרו על האבא.
אני במצב דומה לשלה, אבא חולה במחלה סופנית, ואני נשואה לישראלי ועשינו החלטה משותפת קשה. אין מה לעשות.
ואנחנו לוקחים אחריות על הבחירות שלנו.
 
לא קראתי לו בשום שם ולא שפטתי אותו

הבעתי את דעתי וסיפרתי מה הייתי עושה במצבו.
את לוקחת אחריות על הבחירות שלך.
אולי זו הסיבה שאת לא מאחלת לאף אחד למות כדי שתוכלי לבחור אחרת.
זה לא המצב אצל בעלה של פותחת השרשור.
לומר לך שאת מפונקת זה טפשי, כי אם אין לך עבודה יש להניח שאת מסתפקת במועט אז מפונקת את בטח לא.
זכותך לבחור לא לעבוד ולהסתפק במועט, ממש כפי שזכותך לבחור לעבוד במה שתמצאי ולחיות יותר ברווחה כלכלית.
 
הבעיה היא לא שאינו עובד

אלא מה הוא עושה בזמנו הפנוי. ככל הנראה סופר את דקות חיו של חמו ומיחל למותו. זה לא המצב אצלך. את לא עובדת אבל את משתדלת למלא את היום, את לא מאחלת רע לאף אחד (מהכרותי גם לא למי שמגיע לו) אני לא בטוחה שאיילת מתכוונת ספציפית שהוא צריך לעבוד בעבודה שבה מרוויחים היטב, אלא שהוא צריך תעסוקה, לצאת מהבית, ולמלא את היום שלו בעוד דברים חוץ ממחשבות רעות על חמו.
 
אכן וכמה מקרים הפוכים אנחנו מכירות?

של נשים שלא עובדות?
האם גם אז הביקרת היא גדולה?

כמו שאת אומרת,כל עוד אין שם בעיה כלכלית אז הבעיה היחידה היא לא חוסר עבודה אלא מה לעשות בזמן הפנוי......
אם הוא היה משכיל למלות את הזמן הפנוי שלו ולהכיר לעצמו גם חברים על הדרך ולהיות פעיל.....אולי היה פחות ממורמר

בסופו של דבר האמא נפטרה לפני שלוש שנים......העניין של לעטוף את האבא כבר,יש לאבא כאן עוד ילדים הוא לא בודד
ואלא אם כן היא החליטה להיות כאן עד שיבוא יומו של האב(מאחלת לו אריכות ימים) אז יכול להיות שיש גם הגיון גדול במרמור של הבעל כי יכול להיות שזה לא מה שהוחלט כשהוא הסכים לבוא לכאן

בקיצור,הכל צריך לעלות שוב על השולחן לדיון זוגי חוזר
 
מסכימה

במיוחד עם יש עוד אחים, אחרי 3 שנים נראה לי שאפשר בהחלט לשקול חזרה לארהב אם שניהם רוצים בזה (אם האב לא היה רק תרוץ כדי לחזור לפה)
 
לא נראה לי הגיוני שאדם יהיה כאן חוקי שלוש

שנים אבל לא יהיה חוקי לעבוד


כאילו...המדינה אומרת לו אתה יכול לחיות כאן אבל תמות מרעב?
זה קצת לא מקובל
זה מקובל כשאדם בה לחודש,שלושה חודשים,תייר
אבל הוא חי כאן,אז או שהוא פה בצורה לא חוקית........ואז הוא באמת לא יכול לעבוד
אבל אם הוא כאן בצורה חוקית,מוסדרת,שלוש שנים תמימות,אין לי ספק שהוא כן יכול לעבוד
 
למעלה