מה הייתם עושים ?

[nirity1]

מה הייתם עושים ?

אני כותבת מהצד השני.
בעלי ומשפחתי ממש לא מסתדרים. אני ממש לא רוצה לקחת צדדים וממש קשה לי עם כל זה.
בעלי אדם ממש לא קל. יכול להגיד דברים מעליבים מבלי להבין שהוא בכלל עשה את זה. אבא שלי מצד שני לא תמיד מקשיב ( לא תמיד גם שומע ) ומרוב רצון לעזור לא מבין שהוא מפריע.
בעלי לבד כאן בארץ. אני ישראלית שירדה לארה"ב והוא אמריקאי. חזרנו לכאן לפני שלוש שנים ומאז הוא ממש לא מוצא את עצמו כאן. הבעיה היא שהוא גם שורף גשרים בהתנהגויות שלו.
השיא היה שבוע שעבר באזכרה של אמא שלי. הוא התעצבן על איך שדודה שלי דברה אליו ( למרות שלא עשתה לו כלום ותמיד ניסתה לעזור לו ). הוא טוען שהיא דברה אליו בטון מתנשא. הוא כתב לה אי מייל וקרא לה מתנשאת ואמר שהוא לא יכול לחכות עד שאבא שלי ימות ואז הוא לא יצטרך להיות כאן יותר (זה מכיוון שהסיבה שחזרנו היתה לתמוך בו לאחר שאמא שלי נפטרה ).הוא גם כתב לה שאבא שלי אוהב להכות ילדים וזאת מכיוון שפעם אחת אחרי שהבת שלי ( בת 4 ) הרביצה לאבא שלי הוא נתן לה מכה על היד. אני טיפלתי בנושא ודיברתי עם אבא שלי וזה לא חזר על עצמו. כמובן שהמשפחה נורא נפגעה. והאמת היא שגם אני. היה לנו ריב ענקי בגלל זה.
היום יש לאחותי יומהולדת והיא לא רוצה שהוא יצטרף. היום זה גם יום עצמאות של ארה"ב ואני יודעת שיהיה לו קשה בלי המשפחה. מצד אחד אני מאוד מבינה את המשפחה שלי שממש נפגעה ממנו וגם אני ממש נפגעתי. מצד שני אני לא רוצה שיהיה לבד בחג שלו ?
מה לעשות ?

 

[נומלה]

את מתארת את הדברים בצורה שמראה

שאת כבר לקחת צד.
את כל דברי ומעשי המשפחה שלך את מוכנה להסביר ולתרץ וממול אין לך הצדקה למה שבעלך עושה. נראה כמו מסלול עם סיום ברור אם לא תתחילי לנסות לפחות להבין את בעלך ולתמוך בו. ואם מישהו היה מזמין אותי לאירוע בתנאי שבעלי לא יגיע איתי היית אומרת תודה אבל לא תודה.

 

[B l u e D e v i l]

ומה הית אומרת

אם בעלך היה אומר שהוא סופר לאחור את הימים עד שאבא שלך ימות?

 

[נומלה]

כמו שאמרתי היא לגמרי לקחה צד

ואני ממש לא בטוחה שזה מה שנאמר. היה מענין לשמוע את הצד שלו.

 

[B l u e D e v i l]

היא כתבה שהיא נפגעה והיה להם ריב ענק על זה

אז אני מניחה שאם הוא היה מכחיש שזה נכתב היא היתה כותבת. כמובן שכמו תמיד אנחנו קוראות צד אחד.
כשקראתי את ההודעה שלה בהתחלה עלה לי לראש מה שאנחנו תמיד אומרות במצבים של חוסר תקשורת, שהיא תהיה מול המשפחה שלה, תתמוך בו, ותהווה את הבסיס לקשר. היא לעומת זאת הבהירה מתחילת דבריה שהיא לא התערבה ונתנה לו לספוג ולהם לספוג. אבל בשלב שבו בן זוגי היה מאחל לאבא שלי מיתה מהירה כבר היתי (גם עם בניגוד לרצוני) תופסת סוג של צד. זה לא משהו שהיתי מסוגלת לעבור עליו לסדר היום.

 

[nirity1]

איך את באנגלית ?

אני יכולה להעלות את המייל ששלך ונראה מה תהיה דעתך...
אני לא לוקחת שום צד, המייל שלו באמת היה מזעזע . אני לא דיברתי איתו יום שלם אחר כך. והוא עדיין יושב לי על הלב.
אני יודעת שמאוד קשה לו כאן אבל גם לי היה קשה בארה"ב. אני מעולם לא הייתי חושבת לכתוב דברים כאלו לאמא שלו.

 

[נומלה]

האנגלית שלי לא רעה

אבל אני לא ממליצה לך להעלות לפה את המייל שלו. במקום זה כדאי שתפסיקו להתחרות בלמי היה יותר קשה איפה ותתחילו לחשוב איך אתם עוזרים אחד לשני.

 

[nirity1]

לא בתחרות איתו

ברור לי שלו יותר קשה... אני גם טיפוס שנלחם בקושי והוא מאלו שמוותרים ומתכנסים בעצמם
אבל קשה לי לעבור לסדר היום עם מה שהוא כתב.... וקשה לי לכעוס על אבא שלי על זה שהוא לא רוצה לראות אותו.

 

[B l u e D e v i l]

את כרגע בשלב שבו

את עדין כועסת עליו ומראש לא רוצה שהוא יגיע אתך, או ששמת את הדברים בצד ואתם ממשיכים הלאה ואת רוצה שגם המשפחה שלך תעשה כן?

בכל מקרה,את הדברים שנאמרו אי אפשר להחזיר לבטן. הוא יכל וצריך להתנצל על הדברים ולומר שהכוונה שלו היתה שהוא מחכה לחזור לשם, לא שהוא מחכה שאבא שלך ימות. השאלה אם הוא באמת מרגיש כך...
אם אתם בוחרים להישאר בארץ הוא צריך להבין שהגירה היא לא חלב ודבש בשביל אף אחד אף פעם. גם אם מגיעים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עדין יהיו הרבה הגבלות. צריך לתת לדברים זמן, וצריך לדעת לדחוף. לקבל החלטות הגיוניות למצב ולנסות לפעול על פיהן.

בכל מקרה, לא משנה באיזה תסכול אתה נמצא, אל תאחל למותם של אנשים.

 

[dify]

הימור

תראי כתבת ממש מעט ואני בטוחה שזה רק קצה הקרחון. אבל ממה שכן כתבת יש לי תחושה שלבעלך רע ונשמע לי שהוא פשוט מוציא את זה החוצה לכל הכיוונים ולא איכפת לו כבר מי נפגע.
באמת שאולי אני טועה, זו באמת תמונה מאד מאד חלקית, אבל בעצם מה שאת מספרת זה שהוא אמר לדודה הזו את האמת- הוא סופר ימים לחזור למציאות שהוא הכיר, ומבחינתו ההפרעה הכי גדולה לכך היא אבא שלך, הסיבה שבגללה אתם פה לדבריך.
יתכן שבהתחלה הוא השתדל יותר, אבל עכשיו הוא כל כך מתוסכל שפשוט יוצאת ממנו צעקה.

מה כן?
קודם כל לדעתי כדאי שתשבי איתו לשיחה. תני לו לשפוך את הלב, תקשיבי לו, תביני אותו. למה הוא בעצם כל כך מתוסכל בישראל? השפה? הפן המקצועי? ההתייחסות אליו כזר? תנסי להבין מה הוא מרגיש.
כשהוא מאשים את דודתך שהיא מתנשאית, יתכן שהוא חובה את כל הישראלים כמתנשאים עליו, ויתכן שזה עניין של פערי תרבות שמה שנראה אצלך, אצלה, אצלי (כישראליות) סטנדרטי, בעיניו הוא מזעזע. תנסי להבין מה מערער אותו כל כך, ורק אחרי שממש תתני לו לנקות את כל מה שיושב לו על הלב, תנסי לחשוב מה עושים הלאה.
אגב, אם לך קשה להכיל את זה (אני משערת שגם עבורך המעברים לא קלים ואת מעורבת פה ריגשית) אז אולי לשלוח אותו לדבר עם איש מקצוע או למצוא מישהו כמוהו שהיגר לפה יותר שנים לאחור. אולי יש פורום שכותבים בו אנגלוסאקסיים שהיגרו לישראל? אולי בפריה או פאב שמיועד לאוכלוסיה הזו? (כמו הישראלים שמחפשים ישראלים אחרים בחו"ל...)
זה גם יתן לו תחושה אמיתית של עם מי לחגוג...


חוץ מזה אני בעד למצוא משהו שימלא אותו. האם הוא עובד? האם מותר לו לעבוד? אם מותר, אני ממש בעד שתמצאו משהו שיעלה את הערך העצמי שלו בעיניו ויעסיק אותו. אנגלית בישראל יכולה להיות יתרון, תחפשו איפה זה יכול לשרת אותו.

תנסי לדבר עם אחותך, כן להביא אותו איתך, וכן לחגוג לו גם את החגיגה שלו, באיזשהו סמל אמריקאי, אני חושבת שתשומת הלב הזו וההתעעיסות אליו זה בדיוק מה שחסר לו. אין סיבה שלא תוכלו להזכיר במהלך הערב שהיום יום העצמאות האמיריקאית ותביאו גם עבורו קינוח עם זיקוק וגלון אמריקה קטן של תשומת לב. ואולי איזה כרטיס ברכה אישי בינכם עם סמלי החג ומשהו מהלב על כמה את מעריכה אותו.

אני מבינה שאת פגועה בעצמך ממנו. אבל אם היה בינכם קשר טוב באמת, וזה רק ההגירה שהורסת, אני הייתי מנסה לראות את נקודת המבט שלו וכך מנסה להתקרב מחדש. יתכן שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי, אני חושבת שגם אם המשבר מתחיל בו, זו עדיין בעיה זוגית של שניכם.

בהצלחה!

 

[dify]

תיקון: חובה=חווה

 

[nirity1]

את צודקת

ברוב הדברים
הוא באמת סובל וכרגע לא עובד אז הוא גם מתחרפן לו לאט בבית
אני לא חושבת שהוא ירצה ללכת למסיבה של אחותי.
אני חושבת שמה שאני אעשה בסוף זה ללכת לשתי חתונות. אנסה לצ'פר אותו בבית ואלך בערב למסיבה
מקסימום נלך ביום שישי או ראשון למסעדה

 

[B l u e D e v i l]

בהנחה שלא היתה מסיבה לאחותך

איך הוא תכנן לחגוג את יום העצמאות של ארה"ב? ברביקיו שאליו הוא לא הזמין אף אחד מראש ולא סיכם כלום או סתם יציאה כדי להגיד "יצאתי" ולסמן וי.

 

[nirity1]

סביר להניח

שהיינו יוצאים או הייתי קונה 2 סטייקים ומכינה בבית.

 

[dify]

אני חייבת להגיד לך

שאם 3 שנים הוא לא מוצא את עצמו, 3 שנים הוא לא מצא עבודה, לא חבר, לא שפה, לא תחושת משפחה, אז באמת אפשר להשתגע!

אני גם מבינה שהוא לא הגיע לפה מרצון משותף של שניכם אלא כי לך היה חשוב להיות ליד אבא שלך.

אני מסכימה שזה לא ראוי להתנהג ככה, ואין נסיבות מקלות, בכל מקרה זה לא ראוי. ואני בדר"כ חושבת שאדם צריך לקחת אחריות על עצמו ולא לצפות שכל העולם ישרת אותו כדי שיהיה לו טוב, לכן בדר"כ העיצה שלי לא תהיה- "תביני אותו" ובכל זאת הפעם אצא מתפיסת עולמי ואגיד- תביני אותו... הוא נשמע לי אדם על סף התמוטטות עצבים..

אני באמת לא חושבת שזה ישנה הסטייקים של היום בערב או זה שהוא כן יתנצל מול הדודה והאבא. הבעיה הרבה יותר עמוקה. לדעתי אתם צריכים לשבת ביחד ולחשוב מה עושים הלאה. נשמע לי שאתם לא רואים עין בעין, ויתכן שעבורו זו הקרבה עצומה. אולי השאלה האמיתית היא מה עושים מפה והלאה.. אדם ש3 שנים חי יום יום בבדידות, בלי להעריך את עצמו, זה משהו שלא פותרים בחיבוק.

ואת יודעת מה, אולי הוא העיז לשלוח כזה מייל כי זו הדרך שלו לנסות לנער אותך ולהגיד- כבר לא איכפת לי, אני מחפש כבר את הדרך לפרק את המצב הנוכחי בכל מחיר..

נשמע לי שאת אוהבת אותו, והאמת שנשמע לי שגם הוא רוצה אותך, (ככה נשמע לי מהנימה שאת כותבת) אבל אתם חייבים למצוא דרך שתעבוד עבור שניכם, אם הגעתם לארץ בגלל אביך, אז כן, הלאכה למעשה בעלך מחכה שאביך ילך.. הוא עוצר את חייו בשביל זה.. הוא לא היגר לכאן כי רצה להתחיל התחלה חדשה... אם גם ככה הגירה היא תהליך קשה, על אחת כמה וכמה כשאתה לא עושה את זה מרצון אלא למען מישהו אחר, ואתה לא מסתדר בדרך.


תנסו למצוא איזשהי קבוצת תמיכה של עולים מארה"ב, אני בטוחה שהוא לא הראשון שמרגיש ככה, איזשהי קבוצה דוברת אנגלית ששם יוכל לשפוך את הלב (יש פאב בת"א ליד חוף הים שמגיעים אליו בעיקר אנגלוסקסיים אולי הוא ימצא את עצמו שם), ולדעתי גם הנחיה אישית, אולי אימון, משהו שיביא אותו למצוא עבודה ולצאת מסיר הלחץ הזה, אני בטוחה שהוא לא רק כועס עליכם אלא הוא כועס מאד על עצמו ומאוכזב מעצמו. זו צורה מאד לא נעימה לחיות כך, ועוד כשלא רואים את הסוף באופק..

בניגוד גמור לאחרות פה, אני לא הייתי הולכת היום ליום ההולדת של אחותי. הייתי מבהירה לו לחלוטין שאני איתו והוא חשוב לי ואני בוחרת בו, ויוצאת איתו לארוחה רצינית ומעלה זכרונות נוסטלגיים על ארה"ב, משהו שיעשה לו ערב טוב בנשמה. עם אחותי הייתי חוגגת בנפרד בזמן אחר. לדעתי ברגע שהוא ירגיש שאת איתו, זה כבר תהיה הקלה קטנה עבורו, אבל אל תטעי, לדעתי זה לא מספיק, זו תהיה הקלה זמנית, אתם חייבים שיחה רצינית, איזשהי קבוצת תמיכה עבורו מחוץ לך ולמשפחה שלך, ורצוי גם עבודה שתתן לו תחושת ערך ותוציא אותו מההתכנסות בעצמו.

 

[B l u e D e v i l]

שאלה פצפונת

כתבת בניגוד גמור לאחרות פה, אבל אף אחת לא כתבה לה ללכת למסיבה של אחותה. דברו על הבעיות שלהם ושאלו מסביב.

מסכימה עם מה שאת כותבת מעבר לזה.

 

[dify]

בניגוד לכעס עליו

אני מבינה מאד את הכעס ("אם בעלי היה אומר דבר כזה אז..") אבל אני מרגישה שספציפית פה, על פי מה שהיא סיפרה ועל פי הנימה החיובית שלה סך הכל, נשמע שברמה האישית הם כן מעריכים זה את זה, אז בנסיבות הללו אני חושבת שלכעוס עליו זו לא התגובה הנכונה.


אולי אני אחדד את זה, לרוב כשמישהי מתלוננת על יחסים של משפחתה עם בעלה אז יוצא איפשהו המרצע מהשק ומתברר שגם היחסים בינהם גרועים מאד (מסוג הוא בכלל לא שם לב שילדיתי/מגן עלי מפני הוריהו וכד'), בהודעה הזו שלה לא היו אמירות מהסוג הזה, לכן אני מניחה שכן בבסיס יש בינהם אמפטיה גדולה, שהנסיבות הלא פשוטות מעמידות במבחן. אבל שוב, זו רק התחושה שלי על סמך כמה משפטים ברשת.

 

[B l u e D e v i l]

ענו לה פה 4 בנות

אני, את , נומלה ואסתי. אסתי לא התיחסה בכלל למסיבה. נומלה כתבה לה שלא היתה הולכת.גם אני לא כתבתי לה ללכת. על כן לא ברור לי מי זה הרב פה שאמר לה ללכת.
ולזה התיחסתי בשאלתי אליך. לא למה את אומרת לה לא ללכת. את זה אני מבינה.

 

[dify]

עניתי לך

לא התכוונתי שמישהי אמרה לה כן או לא ללכת, אלא שלתחושתי התגובות פה כועסות על בעלה, אני מרגישה שהתשובה שלי לא באותה רוח. הניסוח המקורי שלי לא היה מספיק מדויק.

 

[B l u e D e v i l]

אוקיי, עכשיו הבנתי

אני לא לגמרי מסכימה. מי שכעסה על הבעל עשתה זאת בשל הערה אחת שלו - על הנושא של אבא שלה.
אני יכולה לומר מהצד שלי, שהמצב שהוא נמצא בו - של תסכול עמוק, של חוסר רצון להיות פה, של חוסר רצון או יכולת להתקרב למשפחה שלה וכו מעורר אמפתיה גדולה כלפיו. אני לא חושבת שאני היתי מצליחה לעבור לחיות במדינה אחרת. זו גם הסיבה שכתבתי לך שאני מסכימה עם שאר דבריך. אני חושבת שניסחת אותן טוב.