כעת, לפניח תחילת הפונקציות הרקורסיב
יות, אני אגיב. (צריך לתת יותר מקום לכותרת לא?)
אוקיי כאן יש הכרזה! לפני פחות משבוע החלטתי עם עצמי פה אחד (ואל תצחו זה די קשה להחליט עם עצמי פה אחד, לכל אחד ממני יש דעה לגמרי שונה-ואני לא צוחקת), שאני מתחילה לאהוב את הגוף שלי. לחשוב שהוא יפה חושני וכל השיט. וזה מתחיל לעבוד, כל פעם שאני עומדת מול המראה בטענה הנדושה "אני שמנה" אני מיד מעבירה אותה בהכרזה חדשה "יש לי גוף מהמם". כי עשיתי חשבון. שון אוהב את הגוף שלי, אנחנו כבר לא בתקופה שזו בעייה להיות רקדנית קצת מלאה, המראה שלי הוא לא דבר משמעותי לי בפני החברה (אני לא צריכה לתפוס בחורים או משהו), כך שנגיד והגוף שלי לא היה יפה (והוא פשוט מהמם) זה לא אמור להפריע לי בשום אופן! => שחררתי (לא נוד, שחררתי את הסיפור והתיסבוך הזה מהגוף). והיום אני מסתכלת במראה ומחפשת את כל הדברים היפים והמקסימים בגוף שלי וחושבת שהוא יפה. אבל אם לענות על השאלה,...., הייתי רוצה להיות רזה יותר וגבוהה יותר, עם פוינט יותר חזק, טרנ אווט יותר טוב, כתפיים פחות עולות, צוור יותר ארו.
הגעתי למסקנה הזאת לפני כמה ימים. אני לא מגניבה מספיק בשבילי. כאילו בגדול מאוד טוב לי עם האופי שלי אני חושבת שכשבן אדם פוגש אותי ומכיר אותי באמת יש לי אופי מצויין ובדרך כלל אין לי שום בעייות. אבל יש כמה, בגלל שאני כל כך אימפולסיבית ואמוציונאלית זה לא משאיר לי מקום לקוליות, שזה לפעמים מבאס, כי אני כמו ספר פתוח קצת יותר מידי... יש עוד בעייה שליד אנשים שאני חסרת ביטחון בגלל הימצאותם אני מתנהגת עם "קישוטים" ואז נראת טיפשית ממש. בגדול אין לי בעיות איתי. |בום| שכל. אממממ. זה מעניין. אני חושבת שמכל הדברים בי, המחשבה זה הדבר שאני באמת באמת הכי אוהבת. אי אפשר להסביר, יש אולי שני אנשים בעולם שמצליחים לראות דרכי גם את המחשבה שלי, אני מסתכלת על דבר כל דבר, קשה לי להסביר את זה. עוד משהו שמאפיין את המחשבה זה "מחפש מהות בכל שטות" (הבן של ארצי).
(מה זה בכלל ספוילר, אה מהמילה ספויל, יענו מקלקל), אישיות. בשפע. הייתי רוצה לקחת פחות ללב. אני אומרת את זה ככה ומאחורי זה יש המון מחשבה, ניתוח, פגיעות, אהבה. אבל הקטע הוא שבכל רע יש טוב ולהפך ולכן לא הייתי משנה את זה בגדול אלא רק במקומות מסויימים, כי הלקחת ללב הזה מביא אותי לרמות מאוד גבוהות של אושר כי אני מעבירה דברים דרכי, ומצד שני הצד החשוך שלו, יוצא לפעמים להיות עסוקה המון זמן בדברים שחבל להתעסק איתם. הייתי רוצה להתחשב פחות במה שחושבים אנשים עליי. יש עוד באמת המון דברים, לפני יום כיפור עשיתי רשימה ואני עובדת עליהם, אולי יום כיפור הבא אני אשתף אתכם בחלקים מהרשימה. יש עוד מיליונים של דברים באמת, נדמה לי שהמצב של המודעות העצמית שלי לפעמים כל כך מעצבן אותי. למי שהגיע עד לפה (היי נדב, היי תומר, היי נועה, היי גל, מה שלומכם? כל הכבוד לכם) מגיע |צל"ש| ועד שימציאו אייקון כזה ניתןם לכם
|וירוס| אוקיי. לרוב גם אני עונה את זה. כי אני באמת ובתמים מאמינה בכל נפשי ומאודי שהכל הכל הכל הכל בחיים מוביל לדברים טובים לבסוף (כמובן אם יודעים לנתב אותו לזה). ואני לא רק מאמינה בזה, אני בודקת את זה. מתוך כל אירוע קשה ולא נעים שעברתי בעבר צמח המון המון טוב. אבל אם נגיד מהלך הארועים, פיתוח האישיות וכו' לא היה משתנה כלל אלא רק באופן כירוגי וסטרילי הייתי מוציאה אותם אז אני מניחה שזה היה כל השתלשלות העניינים כפי שהייתה עד עכשיו עם האיש (נו תתרגם לאנגלית). הייתי משנה חוויה חברתית טראומטית שקרתה בכיתה י'. הייתי משנה עוד כל מיני חוויות לא נעימות שקרו ביסודי. הייתי הולכת לתיכון אלון ללמוד מחול. ושוב כל אלא עם הסטריליזציה בהוצאה שלהם. |שמוליק| אמממ זה עניין מעניין...אני נמשכת לסוג מסויים של גברים...ממ...איך נגדיר אותם-הומואים!!! שזה בעייתי קצת. נגיד הכל היה מושלם אם הייתי יכולה להיות בן שמתנשק עם בן, רק פעם אחת רק לרגע. כן יש בזה מין ההרס העצמי שלי וזה לא דבר שצריך לעודד! |אזהרה| אוהבת את מערכת הערכים והמצפון שלי בדיוק כמו שהיא. נכון אני יותר מידי מצפונית, זה מעצבן אותי, אני מרגישה רע על דברים שאני לא צריכה להרגיש לגביהם רע, אבל המצפון שלי הוא נפלא בעיני ובכלל אני משתדלת להיות בת אדם שרוב מעשיה באים ממקומות טהורים של ערכים ועשיית טוב לאחרים. אני עוד לא לגמרי שם, אבל כל מעשה שלי נבחן תמיד במבחן המוסריות, לפעמים הוא לא עובר אותו ונעשה בכל מקרה, אבל במודע לחלוטין. אידיאולוגיה, זה כבר יותר מסובך.
עכשיו יש לי רעיון-איזה כשרונות הייתם רוצים שיהיו לכם. יש לי את כל מה שאני אוהבת לעשות ובדיוק במידה שהייתי רוצה שיהיה לי(כאילו הייתי רוצה מהכל יותר אבל באותו יחס בחלוקה בין הכשרונות). הבעייה היחידה היא החיבור שלי שלפעמים הוא קשה לי ואפילו מאוד קשה לי. אבל כשאני מתחברת אין עליי (בעיני בלבד,כן). וול וול. סיימתי, סליחה אם יצאתי יותר מידי, בפפכסה, כי השתדלתי לתת חומר גולמי של האמת שלי לגבי עצמי וזה משהו לא מתורבת ולכן עלול להראות שלא במידות טובות ובנימוס. אז סליחה. וואוו עכשיו אני באמת לא חושבת שמישהו נשאר...
