להתגבר על היצרים =להיות מלך עליהם
אין לי הגדרה מדויקת של מה זה טוב אבל מה שכן טוב הכונה להתיחס יפה לאנשים, לעזור, לא לשקר ולא לרמה ויש עוד הרבה דברים, ואפשר להגיד בכמה מילים- לקיים את מה שאלוקים מבקש ממנו לעשות וזה כתוב בתורה שבכתב, בתורה שבעל פה ובספרי הלכות וכדומה,הרי אם יבוא רופא גדול ויציל אדם חולה אנוש ועוד בחינם כמובן שאותו חולה יאהב את אותו הרופא ויעשה את מה שהרופא אומר לו. וכאן מדובר הרבה יותר מהרפא, אלוקים ברא אותנו, נותן לנו אוכל, בגדים, שלמות איברים, שכל ובינה שבלעדיהם לא היינו קימים, יכולת לקום כל בוקר מחדש "המחזיר נשמות לפגרים מתים" יש כאלו שהולכים לישון ופשוט לא קמים, אז כמובן שאנחנו לא יכולים להיות כפיי טובה כלפי ה' וכמובן שעלינו לקיים את מה שהוא אומר לנו. לבזבז הכונה היא קודם כל לא לעשות סתם דברים שלא יועילו לנצח, לא לבלות ולבזבז את החים. כלומר- כן אפשר לבלות ולהנות ואפילו אפשר להגיד שצריך, רק שהשאלה היא כמה. אומרים שאם אדם יעשה בכל החיים שלו רק בשביל העולם הבא זה לא יהיה מספיק, אז קל וחומר אנחנו שעושים עוד הרבה דברים אחרים. כשאדם עושה מה שבא לו הוא בעצם כנוע ליצרים שלו, הוא עבד ליצרים היצרים שולטים עליו. היצרים יכולים לשמש באופן חיובי אבל יחד עם זאת גם באופן שלילי, השאלה היא איך משתמשים ביצרים האלו. יצר הכעס לדוגמא הוא יצר שיכול לעשות הרבה רע, כאשר אדם כועס הוא כבר לא שם לב למה שהוא עושה והוא יכול לעשות דברים שאם לא היה כועס הוא אף פעם לא היה עושה אותם. הכעס הוא מאוד מגונה, יש לכעס הרבה דברים רעים. לפעמים אבל כן צריך לכעוס. אבא חייב לכעוס לפעמים על הבן שלו אחרת הבן לא יהיה מחונך, אבל האמת היא שגם אז אומרים שהכעס צריך להיות רק כלפי חוץ אבל בלב לא להקפיד ולכעוס. יצר האכילה זה גם יצר חשוב, הרי אם האדם לא היה אוכל הוא לא היה יכול לחיות ולעשות טוב. אב מה שכן, אםאדם יאכל יותר מדי אז זה כבר לא טוב מכמה בחינות. אפשר לדמות את זה למישהו שרוצה לעשות דיאטה. הוא עכשיו מאוד רוצה לאכול גלידה, הוא יהנה מהאכילה ויהיה לו כיף אבל הבעיה היא שאחר כך כשהו יסתכל במראה הוא דוקא יצטער על זה שהוא אכל. ככה גם האדם והיצרים. והאמת היא שברגע שאדם מצליח להתגבר על היצר זה ממלא אותו בתחושה נפלאה, זה נותן הרגשה טובה. איזהו גיבור- הכוש את יצרו. אדם שכש את יצריו הוא המלך, הוא האדון. גן עדן זה מקום מלא רוחניות. במקום הזה נמצא התענוג הכי גדול שיכול להיות, אין תענוג יותר גדול מזה- להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו. במקום הזה נמצאות הנשמות של הנפטרים ושם הן מאוד נהנות ומאוד טוב שם. לומדי שם תורה ומתעליםן מבחינה רוחנית. בשביל המקום הנפלא הזה נברא האדם. האדם ירד לפה בשביל שיאסוף זכויות וזה יהיה האמצעים כדי להיכנס למקום הנפלא הזה, הרי רק ככה יודעים להעריך משבהו, כאשר משקיעים ומתאמצים בשבילו. אבל צריך להיזהר מאוד לא לאסוף במקום זה "אבנים" לא לאסוף עבירות וחטאים כי אז הנשמה הטהורה נטמאת והיא לא יכולה להיכנס מלאה בליכלוך למקם הנפלא הזה ואז היא צריכה ללכת לגיהנום ל"מכבסה", ושם היא מתנקה ומטהרת מהחטאים. אומרים ששעה אחת (או זמן קצר אחר, לא זכור לי כל כך)בגיהנום קשה יותר משבעים שנות איסורי איוב בעולם הזה. לכן כדאי לנו לנצל את זה שאנחנו נמצאים פה ולא לתת לעולם הנצח לברוח לנו מבין האצבעות. באהבת ישראל ננצח. צו השעה- אהבת חינם. חייך אחי, אתה יהודי.