יונתן בן שאול
New member
הצדק איתך
במקרה שישנם שני צדדים שמתנגשים זה בזה, הצד החזק אוכף את רצונו על הצד החלש ומקדם את יעדיו על חשבון יעדי האויב, אם באמצעות דיפלומטיה, ואם באמצעות מלחמה, ששניהם בעצם ביטויים של המושג "מדיניות", אנחנו, מדינת ישראל הצד החזק, בהתנגשות מול הרשות הפלסטינית, נכשלים שוב ושוב בניסיון לכפות את רצוננו עליהם, למה? בניגוד לגישה השמאלנית הרומנטית והחולמנית, שטוענת "שאי אפשר לנצח עם", "שבמלחמה אין מנצחים", וכולי, התשובה פשוטה יותר ישראל אינה משיגה את יעדיה למרות היתרונות העצומים שיש לה, כיוון שיעדיה אינם ברורים לה עצמה, בימים אחרים ישראל כפתה את מטרותיה על העם הפלסטיני ומדינות ערב, במלחמת העצמאות, הקמנו את המדינה, וגירשנו רבבות פלסטינאים מתחומי ישראל, ובכך השגנו את מטרתנו-מדינה יהודית, על חשבון המטרה הערבית-מדינה פלסטינית במבצע קדש נעצר הטרור הערבי שהופעל בידי ממשלות ערב והוסר המצור בתעלת סואץ, ונפתחה הדרך לעשור השקט ביותר בתולדות המדינה במלחמת ששת הימים הסירה ישראל את האיום הצבאי שריחף מעליה, והתרחבה על חשבון מדינות ערב כלומר, ישראל עשתה זאת, וכמה פעמים בעבר, כפתה את רצונה על יריבותיה היום, איננו עושים זאת, כיוון שאין לנו יעדים מוגדרים, כלפיהם אנחנו מסוגלים להפעיל כוח דיפלומטי את צבאי, כיום יש מחלוקת בתוך המדינה היהודית, על מטרותיה, אם מטרותינו היא לחיות בשלום בגבולות קווי שביתת הנשק 49 לצד מדינה פלסטינית, אין אנו יכולים לפגוע בהנהגה הפלסטינית באופן נרחב או להחריב את התשתית השלטונית שלה, כיוון שכך אנחנו בעצם חותרים תחת המטרה הלאומית שלנו לפלסטינים בניגוד אלינו, מטרה מוגדרת היטב, והם משתמשים בכל הדרכים בשביל להשיגה, דיפלומטיה ומלחמה, כשהמישור היעיל ביותר להתקדמותם הוא הדיפלומטי, הם ישתמשו בו, וכשדרך הפעולה היעילה ביותר תהיה מלחמה, הם ישתמשו בה, ואם צריך, שניהם באותה זמן, כיוון שלמדיניות הפלסטינית יש מטרה ברורה ומוסכמת, לפחות כרגע, והם מרכזים את כל כוחם להשיגה, בניגוד לישראל, שעוד שוקלת את רצונה היא
במקרה שישנם שני צדדים שמתנגשים זה בזה, הצד החזק אוכף את רצונו על הצד החלש ומקדם את יעדיו על חשבון יעדי האויב, אם באמצעות דיפלומטיה, ואם באמצעות מלחמה, ששניהם בעצם ביטויים של המושג "מדיניות", אנחנו, מדינת ישראל הצד החזק, בהתנגשות מול הרשות הפלסטינית, נכשלים שוב ושוב בניסיון לכפות את רצוננו עליהם, למה? בניגוד לגישה השמאלנית הרומנטית והחולמנית, שטוענת "שאי אפשר לנצח עם", "שבמלחמה אין מנצחים", וכולי, התשובה פשוטה יותר ישראל אינה משיגה את יעדיה למרות היתרונות העצומים שיש לה, כיוון שיעדיה אינם ברורים לה עצמה, בימים אחרים ישראל כפתה את מטרותיה על העם הפלסטיני ומדינות ערב, במלחמת העצמאות, הקמנו את המדינה, וגירשנו רבבות פלסטינאים מתחומי ישראל, ובכך השגנו את מטרתנו-מדינה יהודית, על חשבון המטרה הערבית-מדינה פלסטינית במבצע קדש נעצר הטרור הערבי שהופעל בידי ממשלות ערב והוסר המצור בתעלת סואץ, ונפתחה הדרך לעשור השקט ביותר בתולדות המדינה במלחמת ששת הימים הסירה ישראל את האיום הצבאי שריחף מעליה, והתרחבה על חשבון מדינות ערב כלומר, ישראל עשתה זאת, וכמה פעמים בעבר, כפתה את רצונה על יריבותיה היום, איננו עושים זאת, כיוון שאין לנו יעדים מוגדרים, כלפיהם אנחנו מסוגלים להפעיל כוח דיפלומטי את צבאי, כיום יש מחלוקת בתוך המדינה היהודית, על מטרותיה, אם מטרותינו היא לחיות בשלום בגבולות קווי שביתת הנשק 49 לצד מדינה פלסטינית, אין אנו יכולים לפגוע בהנהגה הפלסטינית באופן נרחב או להחריב את התשתית השלטונית שלה, כיוון שכך אנחנו בעצם חותרים תחת המטרה הלאומית שלנו לפלסטינים בניגוד אלינו, מטרה מוגדרת היטב, והם משתמשים בכל הדרכים בשביל להשיגה, דיפלומטיה ומלחמה, כשהמישור היעיל ביותר להתקדמותם הוא הדיפלומטי, הם ישתמשו בו, וכשדרך הפעולה היעילה ביותר תהיה מלחמה, הם ישתמשו בה, ואם צריך, שניהם באותה זמן, כיוון שלמדיניות הפלסטינית יש מטרה ברורה ומוסכמת, לפחות כרגע, והם מרכזים את כל כוחם להשיגה, בניגוד לישראל, שעוד שוקלת את רצונה היא