וברכה.
את כותבת - "לא מוסרי לכבוש עם שלם ולחיות כאן על חשבונו", "לא מוסרי להלחם על שטחים כבושים", "לא מוסרי להלחם במדינה הממשיכה במדיניות כיבוש", וכן הלאה. אני מסכים איתך לחלוטין, אלו בהחלט אקטים בלתי מוסריים. אך מס' שאלות עולות בי לנוכח דברים אלה: 1) האם אי-גיוס לצבא איננו אקט בלתי מוסרי? שהרי אין תפקידו של הצבא לדכא העם הפלסטיני כי אם למנוע מלחמה קונבנציונאלית\מניעת טרור משטחי הרש"פ (במתכונת הנוכחית). אני מסכים איתך כי כתוצאה מכורח מטרות אלה נעשה (נעשה גם, לא רק!) דיכוי של עם אחר, אך חלק ניכר מאותה פעילות בשטחים מטרתה גם מניעת טרור. מחסום דרכים אולי ממרר את חייו של פלסטיני, אך בהחלט עשוי גם לעצור מטען צד בדרכו לישראל. גדר ההפרדה אולי מפקיעה אדמות, אך בו במקביל גם מפחיתה חדירה בלתי חוקית של פלסטינים. וכן הלאה. אני מסכים כי יש לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באוכלוסיה אזרחית בשל פעילות צבאית, אך לא ניתן לפסוק כי מדובר באקט בלתי מוסרי חד משמעית כאשר הוא גם הפסקת הכיבוש והפעילות הביטחונית תגרום בהכרח לסיכון ביטחוני - כלומר, אקט בלתי מוסרי גם כן. 2) נקודת ההנחה ממנה את יוצאת הינה שיש לסרב תמיד לכל אקט בלתי מוסרי. ובכן, שימי לב כי "בלתי מוסרי" הינו מושג ערטילאי שכל אחד מנכס לעצמו. בעבור חיילים רבים גם פינוי שטחי "ארץ האבות" הינו בלתי מוסרי בעוד שעבורך הכיבוש איננו מוסרי. אני סקרן אם כן, מהם הסטנדרטים המציינים מעשה מוסרי בעינייך? בעיניי זוהי התפיסה הקאנטיאיסטית שהצגתי מקודם לכן, אבל אתייחס לכך בהמשך. בכל אופן, מהי אמת המידה לה יש לייחס סירוב אל מול ציות? אני בוחר במערכת המשפט בתור אמת המידה שלי, ולא במצפון האישי. 3) האם כל מעשה בלתי מוסרי הינו מעשה שיש לסרב לבצעו? סתם דוגמה מוקצנת וחביבה ששמעתי לא מזמן - היה ורוצח שכיר יחפש מי מחבריך וישאל אותך היכן הוא נמצא, האם תאמרי לו את האמת היות ולשקר הינו מעשה בלתי מוסרי? כמובן שזו סיטואציה מוגזמת, אבל הכוונה מובנת. עדיין אף סרבן לא הצליח לשכנע אותי מדוע שירות בצבא (או אפילו דריסת רגל בשטח כבוש) הינם אקטים בלתי מוסריים עד כדי כך שיש לסרב לחוק מדינה. אני מבין הרבה יותר סרבני שטחים, למרות שגם איתם אינני מסכים, היות והשטחים הם בלתי מוכרים ע"י חוק בינלאומי. למרות זאת, לגיוס לצה"ל אין שום סימוכין כי הוא גורר פשע בהכרח. ולכן גם אחזור לדוגמאותיי הקודמות. כיצד האזנה מודיעינית למדינות חוץ לא הייתה מתבצעת לולא הכיבוש? כיצד פיקוד העורף לא היה מפקח על חסינות אש לולא הכיבוש? כיצד לא היה צורך במניעת חדירת מחבל בגבול הצפון לולא הכיבוש? וכן הלאה. ויותר מכך, גם אם הכיבוש היה גורם לכל אלו, מה רע אם ייעשו גם כן? אני יכול לחשוב על הרבה רע שהיה נגרם אם דווקא לא היו נעשים. לא הבנתי את תשובתך בנוגע לתפיסת המוסר הקאנטאיסטית. אמרת "ככל שיותר אנשים יסרבו להתגייס מטעמי מצפון", בעוד ששאלת המוסר בוחנת את שאלת "כל האנשים". כלומר, מה יהיה לו כלל החברה תסרב להתגייס. האם את סבורה כי אי קיומו של צבא בכלל הינו אקט מועיל למדינת ישראל במצבה הנוכחי?
את כותבת - "לא מוסרי לכבוש עם שלם ולחיות כאן על חשבונו", "לא מוסרי להלחם על שטחים כבושים", "לא מוסרי להלחם במדינה הממשיכה במדיניות כיבוש", וכן הלאה. אני מסכים איתך לחלוטין, אלו בהחלט אקטים בלתי מוסריים. אך מס' שאלות עולות בי לנוכח דברים אלה: 1) האם אי-גיוס לצבא איננו אקט בלתי מוסרי? שהרי אין תפקידו של הצבא לדכא העם הפלסטיני כי אם למנוע מלחמה קונבנציונאלית\מניעת טרור משטחי הרש"פ (במתכונת הנוכחית). אני מסכים איתך כי כתוצאה מכורח מטרות אלה נעשה (נעשה גם, לא רק!) דיכוי של עם אחר, אך חלק ניכר מאותה פעילות בשטחים מטרתה גם מניעת טרור. מחסום דרכים אולי ממרר את חייו של פלסטיני, אך בהחלט עשוי גם לעצור מטען צד בדרכו לישראל. גדר ההפרדה אולי מפקיעה אדמות, אך בו במקביל גם מפחיתה חדירה בלתי חוקית של פלסטינים. וכן הלאה. אני מסכים כי יש לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באוכלוסיה אזרחית בשל פעילות צבאית, אך לא ניתן לפסוק כי מדובר באקט בלתי מוסרי חד משמעית כאשר הוא גם הפסקת הכיבוש והפעילות הביטחונית תגרום בהכרח לסיכון ביטחוני - כלומר, אקט בלתי מוסרי גם כן. 2) נקודת ההנחה ממנה את יוצאת הינה שיש לסרב תמיד לכל אקט בלתי מוסרי. ובכן, שימי לב כי "בלתי מוסרי" הינו מושג ערטילאי שכל אחד מנכס לעצמו. בעבור חיילים רבים גם פינוי שטחי "ארץ האבות" הינו בלתי מוסרי בעוד שעבורך הכיבוש איננו מוסרי. אני סקרן אם כן, מהם הסטנדרטים המציינים מעשה מוסרי בעינייך? בעיניי זוהי התפיסה הקאנטיאיסטית שהצגתי מקודם לכן, אבל אתייחס לכך בהמשך. בכל אופן, מהי אמת המידה לה יש לייחס סירוב אל מול ציות? אני בוחר במערכת המשפט בתור אמת המידה שלי, ולא במצפון האישי. 3) האם כל מעשה בלתי מוסרי הינו מעשה שיש לסרב לבצעו? סתם דוגמה מוקצנת וחביבה ששמעתי לא מזמן - היה ורוצח שכיר יחפש מי מחבריך וישאל אותך היכן הוא נמצא, האם תאמרי לו את האמת היות ולשקר הינו מעשה בלתי מוסרי? כמובן שזו סיטואציה מוגזמת, אבל הכוונה מובנת. עדיין אף סרבן לא הצליח לשכנע אותי מדוע שירות בצבא (או אפילו דריסת רגל בשטח כבוש) הינם אקטים בלתי מוסריים עד כדי כך שיש לסרב לחוק מדינה. אני מבין הרבה יותר סרבני שטחים, למרות שגם איתם אינני מסכים, היות והשטחים הם בלתי מוכרים ע"י חוק בינלאומי. למרות זאת, לגיוס לצה"ל אין שום סימוכין כי הוא גורר פשע בהכרח. ולכן גם אחזור לדוגמאותיי הקודמות. כיצד האזנה מודיעינית למדינות חוץ לא הייתה מתבצעת לולא הכיבוש? כיצד פיקוד העורף לא היה מפקח על חסינות אש לולא הכיבוש? כיצד לא היה צורך במניעת חדירת מחבל בגבול הצפון לולא הכיבוש? וכן הלאה. ויותר מכך, גם אם הכיבוש היה גורם לכל אלו, מה רע אם ייעשו גם כן? אני יכול לחשוב על הרבה רע שהיה נגרם אם דווקא לא היו נעשים. לא הבנתי את תשובתך בנוגע לתפיסת המוסר הקאנטאיסטית. אמרת "ככל שיותר אנשים יסרבו להתגייס מטעמי מצפון", בעוד ששאלת המוסר בוחנת את שאלת "כל האנשים". כלומר, מה יהיה לו כלל החברה תסרב להתגייס. האם את סבורה כי אי קיומו של צבא בכלל הינו אקט מועיל למדינת ישראל במצבה הנוכחי?