"פדיון שבויים זו היהדות האמיתית"
מה דעתכם על הסיסמה?
- פותח הנושא חורזת באהבה
- פורסם בתאריך
סיסמה שמקורה בעולם הזה של אנשים לא דתיים בדרך כלל, ששמעו פעם משהו, לא התעמקו בו, לא למדו אותו לעומק, לא יודעים בדיוק מה משמעותו, אבל הם לוקחים את הכמה מילים ובונים עליהם תילי תילים של תיאוריות כדי להצדיק ולחזק את עמדתם.
ובאופן מפורט יותר:
* אין דבר כזה "היהדות האמיתית". יש יהדות, יש הלכה, היא אחת. המצווה האחת לא יותר "יהדות אמיתיתית" מחברתה.
* ההגנה על הכלל לא פחות חשובה מפדיון השבוי הבודד. אם פדיון השבוי הבודד עלולה לסכן אחרים, יתכן בהחלט ש"היהדות האמיתית" תקבע שאין לפדות את השבוי.
* הלכה ידועה היא שלא פודין את השבוי מעבר לשוויו. כלומר יש מגבלות גם למצוות פדיון שבויים ולמשל אם פדיון השבויים ייעשה באופן כזה שידרבן עבריינים (או אצלנו מחבלים) לשבות אחרים עקב התמורה הגבוהה שהם מקבלים, יתכן בהחלט שההלכה תקבע שאין לפדות את אותו שבוי.
בקיצור, כתבתי כאן על זה בעבר הלא רחוק, לקחת 2-3 מילים מתוך הלכה שנכתבו עליה מאות ספרים עבי כרס, זה נחמד, זה אחלה, ומי שנורא חשוב לו לראות עצמו מוסמך לקבוע מהי "היהדות האמיתית" ומה לא, שיילך על זה בכיף. אבל רציני זה לא.
ai27
Well-known member
"הלכה" זה מושג פשטני. התורה לא מכתיבה מדיניות,
התורה מפרטת את העקרונות
ההלכה מדגימה איך מיישמים אותם במקרים נפוצים
ופוסקי הלכה (שעשויים להיות חלוקים) מתייחסים למקרה מסויים
מן הסתם, השימוש התלוש בעיקרון הלכתי אחד
מעיד בעיקר על בורותם וחוסר הבנה מוחלט
נערך לאחרונה ב:
שרביט מוזהב
Member
תגרום למיצתי להתאבד
גם לפי הפירוט הזה אין שום דבר פשטני בהלכה.
התורה אגב עושה הרבה יותר מלפרט את העקרונות, כאשר ההבדל בדרך כלל (ולא תמיד) בעניין יהיה בין התורה שבכתב לתורה שבע"פ. מבחינתי השוואה בין חוקה לחוקים, להבדיל.
הבדל משמעותי. לגבי תורה - הלכה, מי אני שאחלוק עליך.
לגבי חוקה - חוקים וחקיקת משמנה, זה שונה.החקוקה באה להגביל את החקיקה, להגביל את הרשות המחוקקת וגם המבצעת. החקיקה וחקיקת המשנה, לא נועדה
לתת פירוש או יישום מעשי לחוקה. שוב: מגבלות בלבד.
מה פתאום החוקה באה להגביל את החקיקה (בהנחה שלכך התכוונת)? זה כלל לא תפקידה. כלומר, היא גם מגבילה וגם מנחה (אם כי לאו דווקא את הרשויות, אלא את כולי עלמא, רשויות ואזרחים כאחד). בדיוק כמו התורה שבכתב (להבדיל), החוקה קובעת עקרונות כלליים, סוג של ערטילאיים, ערכים שהחברה מחליטה שחשובים לה. החקיקה הראשית לעומת זאת (חוקים 'רגילים') לוקחת את הערכים הללו ואת העקרונות הכלליים האלה, ופורטת אותם לפרוטות, הופכת אותם לתכל'ס. ודוק, בדיוק כך נוהגים התורה שבכתב והתורה שבע"פ האחת עם השניה. בעוד שהתורה שבכתב (כאמור מעלה, כך בדרך כלל, יש לזה חריגים) קובעת עקרונות מנחים, ערכים כלליים, התורה שבע"פ* לעומתה נכנסת לפרטים, לוקחת את העקרונות הכלליים שקשה עד בלתי אפשרי לדעת מהם מה מותר ומה אסור, וקובעת בדיוק את זה, מה מותר ומה אסור (ומה חובה).
לצורך המחשה:
במשפט האזרחי:
החוקה קובעת שיש לשמור על כבוד האדם. אבל מה זה אומר? את זה החוקה לא מספרת לנו. למעשה מי שיקרא את החוקה בלבד (אצלנו חוקי יסוד), אין לו שמץ של מושג. האם למשל זה מחייב אותנו לקום בפני כל אדם באשר הוא אדם כאשר הוא נכנס לחדר (שהרי ב"כבוד" עסקינן)? אולי זה רק אומר שאסור לנו לפגוע באחר, או שכל אחד זכאי לדעתו? איננו יודעים על סמך החוקה. באים החוקים (באמצעות חקיקה ראשית) ומספרים לנו את זה.
בעולם התורה:
התורה שבכתב קובעת שיש לשמור את השבת לקדושה. מה זה אומר? האם לנסוע ברכב למשחק כדור רגל בשבת זה שמירה עליה? זה מעניק לה את קדושתה? או אולי יש דווקא לאסור זאת כדי להימנע מחילולה (קרי לשמור עליה) ולקדשה? באה התורה שבע"פ ונותנת לנו את המענה לשאלה זו.
כאמור, הרעיון הוא בדיוק אותו רעיון (ולא מן הנמנע ששיטת המשפט האזרחית נלמדה מעולם התורה, אבל זה דיון בפני עצמו).
בשני המקרים לא מדובר אם כן ב"מגבלות בלבד". זה מגבלות, זה הנחיות, זה ציוויים. כך כאמור, בשתי המערכות כאחת (ואם זה עדיין לא ברור, תגיד ואמציא לך דוגמה לכל אחד מהנ"ל ובשתי המערכות גם יחד).
* שמורכבת לצורך פשטות הדיון גם מזו שהתקבלה במעמד סיני ביחד עם חברתה וגם עם פוסקי ההלכה המאוחרים יותר.
אכן, זו המטרה היחידה כמעט של החוקה. זה בנוסף למילים גבוהות והצהרות. אמורה להגן על העם בפני קונויוקטורה פוליטית שעשויה להיווצר . רוב מקרי.
החוקה אומרת שיש לשמור על כבוד האדם וחרותו. זה לא אומר שהמחוקק חייב או צריך לחוקק חוקים מסויימים. זה רק אומר שהמחוקק לא יחוקק חוקים
שנוגדים סעיף זה בחוקה, והפקיד לא יחליט החלטות בניגוד לזה, והשר לא יתקין תקנות בניגוד לכך. ואם כן, יש בג"צ אהובינו
אם זכור לך, אצלי ממעמקי זיכרון, החוק הראשון שנפסל ע"י בית משפט כלשהו, היה איזה חוק האוסר למכור/ליבא חזיר. בכל אופן משהו כזה. שופט שלום בעיירה פרובינציאלית, לזכרוני בחדרה, פסל את החוק בטענה שנוגד חוק יסוד חופש העיסוק. אז יש מנגנונים של עירעור ותיקון. ובסוף בג"צ או בית משפט העליון, של אנשים לא נבחרים, ממונים והוא מחליט על בסיס החוקה. זה המנגנון.
לגבי יחס תורה - הלכה, חזקה שאתה מומחה ממני. אבל אני מניח שתסכים איתי, שהתורה מציבה גדרות ברורים להלכה.
גם בהלכה יש קביעות אבסורדיות. למשל הפרדה בין בשר לחלב. זה 6 שעות וזה 1/2 שעה.
ואכן יש קהילות שרבניהם פסקו אחרת, למשל שעה לכל כיוון. הבאתי את זה כדוגמה, להמחשה של גבולות. יש חופש, אבל אף אחד לא יכטל לפסוק על אכילת בשר וחלב.
נערך לאחרונה ב:
אין חובה לחוקק חוקים על-פי כל סעיף בחוקה, אבל מבלי שזה ייעשה, לא נוכל לדעת מה כוונתו המדויקת מעבר להנחלת ערך כללי.אכן, זו המטרה היחידה כמעט של החוקה. זה בנוסף למילים גבוהות והצהרות. אמורה להגן על העם בפני קונויוקטורה פוליטית שעשויה להיווצר . רוב מקרי.
החוקה אומרת שיש לשמור על כבוד האדם וחרותו. זה לא אומר שהמחוקק חייב או צריך לחוקק חוקים מסויימים. זה רק אומר שהמחוקק לא יחוקק חוקים
שנוגדים סעיף זה בחוקה, והפקיד לא יחליט החלטות בניגוד לזה, והשר לא יתקין תקנות בניגוד לכך. ואם כן, יש בג"צ אהובינו
אם זכור לך, אצלי ממעמקי זיכרון, החוק הראשון שנפסל ע"י בית משפט כלשהו, היה איזה חוק האוסר למכור/ליבא חזיר. בכל אופן משהו כזה. שופט שלום בעיירה פרובינציאלית, לזכרוני בחדרה, פסל את החוק בטענה שנוגד חוק יסוד חופש העיסוק. אז יש מנגנונים של עירעור ותיקון. ובסוף בג"צ או בית משפט העליון, של אנשים לא נבחרים, ממונים והוא מחליט על בסיס החוקה. זה המנגנון.
לגבי יחס תורה - הלכה, חזקה שאתה מומחה ממני. אבל אני מניח שתסכים איתי, שהתורה מציבה גדרות ברורים להלכה.
גם בהלכה יש קביעות אבסורדיות. למשל הפרדה בין בשר לחלב. זה 6 שעות וזה 1/2 שעה.
ואכן יש קהילות שרבניהם פסקו אחרת, למשל שעה לכל כיוון. הבאתי את זה כדוגמה, להמחשה של גבולות. יש חופש, אבל אף אחד לא יכטל לפסוק על אכילת בשר וחלב.
לא רואה על אבסורד בהבדלי הדעות לעניין ההמתנה בין בשר לחלב (לא מכיר חצי שעה אגב). פשוט פרשנות אחרת על הוראות התורה, דעה אחרת, הסבר אחר, שיטה אחרת. שבעים פנים לתורה ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. אולם שאלת האבסורד לא כ"כ קשורה לעניין ולדמיון בין המערכות.
אז ככה: רוב העדות, למעשה קרוב מאוד ל 100 אחוז, ממתינים מבשר לחלב 6 שעות, ומחלב לבשר 1/2 שעה. בכל אופן, פרשנות רדיקלית על גדי בחלב אמו, לפי כל שיטה. שכן למשל אי אפשר לאכול עוף בחלב אמו. בית שמאי רצו להחיל דין בשר על דגים, זה ממעמקי זיכרון, אבל זוכר טוב.
נשאר חלוקים על נושא תכלית החוקה.
באשר ל70 פנים לתורה, זה נדיר מאוד שיש הלכות שונות בפער כזה, כמו הפסקה בין חלב לבשר. ואם יש, אז בדרך כלל לעדות מנותקות, כגון העדה האתיופית או התימנית, שחלק מההלכות פשוט "נתקעו בדרך" ולא הגיעו אלהם. למשל אצל התימנים ריבוי נשים, אצל האתיופים החמרה יתרה בהכשרת בשר.
בשוליים: אם להלכה היה בג"צ, היה פוסל את ההפרדת זמן בין אכילת בשר וחלב
אגב, לא תבשלו גדי בחלב אימו. לפי ביקורת המקרא זה איסור של עבודה זרה.אז ככה: רוב העדות, למעשה קרוב מאוד ל 100 אחוז, ממתינים מבשר לחלב 6 שעות, ומחלב לבשר 1/2 שעה. בכל אופן, פרשנות רדיקלית על גדי בחלב אמו, לפי כל שיטה. שכן למשל אי אפשר לאכול עוף בחלב אמו. בית שמאי רצו להחיל דין בשר על דגים, זה ממעמקי זיכרון, אבל זוכר טוב.
נשאר חלוקים על נושא תכלית החוקה.
באשר ל70 פנים לתורה, זה נדיר מאוד שיש הלכות שונות בפער כזה, כמו הפסקה בין חלב לבשר. ואם יש, אז בדרך כלל לעדות מנותקות, כגון העדה האתיופית או התימנית, שחלק מההלכות פשוט "נתקעו בדרך" ולא הגיעו אלהם. למשל אצל התימנים ריבוי נשים, אצל האתיופים החמרה יתרה בהכשרת בשר.
בשוליים: אם להלכה היה בג"צ, היה פוסל את ההפרדת זמן בין אכילת בשר וחלב
כי פעם הכנענים בישלו גדי עם חלב אימו כדי שיהיה שפע חקלאי.
ואת זה התורה אוסרת.
היא לא כתבה אפעם שאסור לאכול בשר וחלב יחדיו
שמלת תחרה1
Well-known member
וגם לא כתבה איסור על הדחת כלים עם אותו ספוג.
לדעתי הרוב לא ממתינים כלל בין חלב לבשר, אלא רק שוטפים את הפה (אולי מצחצחים שיניים). המיעוט ממתין זמן כזה או אחר.
לגבי זמן ההמתנה בין בשר לחלב, במקורות יש 2 גישות, האחת של 6 שעות והשניה של שעה אחת. ההבדל נעוץ כאמור מעלה, בשיטה שנוהגים. כלומר בשיטה שעל-פי נקבעה זמן ההמתנה. בעוד שהשיטה האחת בוחנת מה זמן עיכול הבשר, השיטה השניה בוחנת מה הזמן בין סעודה לסעודה. מאוחר יותר התפתחו זמנים נוספים של 3 ו4 שעות, ו5 ומקצת השעה (שזה בעקרון 6 אבל שוב עם שיטה אחרת).
בכלל לא כל כך נדיר. פערים קיימים בהרבה מאוד תחומים בהלכה, לפעמים גדולים יותר ולפעמים גדולים פחות. הדבר נובע, בעיקר, מכך שהתורה שבע"פ הועלתה על הכתב רק לאחר זמן רב שהייתה נטו בע"פ, מה שהוביל לכך שהיו פערים בין הדברים שאנשים (מכונים תנאים) העלו על הכתב מתוך זכרונם ו/או מה שהועבר להם מדור לדור.
אם אתה מכיר את המשחק בתנועות נוער בו יושבים במעגל, המדריך לוחש משהו באוזנו של הנער/ה לצידו שנדרש ללחוץ זאת באוזנו של זה שלידו בצד השני, וכך הלאה, עד שהאחרון קם ומספר את מה שלחשו לו באוזן (לגרסתו) והמדריך מספר את מה שהוא לחץ לכתחילה, אתה יודע שאין דבר הגיוני ואנושי יותר מקיומם של פערים כאלה.
החמרה כזאת יכולה לנבוע גם משיקולים ענייניים ולא מפער מהדרכה ההלכתית. כך למשל יש הטוענים שבאירופה אין או בכל אופן לא היה בעבר צורך לנפות קמח לבירור חרקים, בעוד שבישראל זו חובה הלכתית גמורה. הפער מצוי במזג האוויר, שמשפיע על הסיכוי לחרקים בעייתיים (קר יותר באירופה מאשר בישראל). זאת דוגמה לפער ענייני לחלוטין שלא נובע ממחלוקות על מהי ההלכה.
אם לבג"צ היה את ההלכה, לא הייתה עוד יהדות בישראל.בשוליים: אם להלכה היה בג"צ, היה פוסל את ההפרדת זמן בין אכילת בשר וחלב
כשיש 70 פנים לתורה, אי אפשר לבוא לאחד שמאיך כך או אחרת.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן"
ריקי זו אני
Well-known member
כנראה שזו עוד סיסמא זוועתית יצירה של מחוללי הקמפיינים במיליארד ש"ח... או $...
ממש לא סיסמה של מחוללי הקפמפיינים.
פדיון שבויים הוא המצווה לפעול להצלתם ושחרורם של יהודים הנתונים בשבי.
אולי הכוונה שלך שיהודים החטופים אינם נחשבים לשבויים?
ai27
Well-known member
אכן.
פדיון שבויים מתייחס ליהודים שנשבו במלחמה ונמכרו לעבדות.
ושחרורם מעבדות (במחיר נקוב של עבד) הוא עיקרון חשוב ביהדות
כאשר מדובר בנסיון סחיטה גרידא, כמו במקרה זה
לא מדובר באמת על פדיון
וכל נסיון שחרורם רק יוביל לזינוק במחיר וחטיפות סחיטה נוספות
לכן נקבע עיקרון הלכתי הפוך: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן".
זו סיסמה, כאשר לא יודעים מה כוונת המשורר ב"מצוות פדיון שבויים", לא מתעמקים, לא לומדים, ורק צווחים את שלוש המילים האלה כאילו העולם כולו עומד עליהן. אז אני מבין את ההגיון האנושי שמאחורי הנסיון לטעון זאת. אבל מעבר לכך שכאמור מעלה אין כאן שום "יהדות אמיתית" מול יהדות פחות אמיתית, בשביל לדבר על המצווה הזאת ולקבוע שהיא חלה כאן, צריך להכיר אותה על מכלול שיקוליה ומגבלותיה.
כך, סתם לדוגמה (והיא לא מכובדת במיוחד, אבל היא השניה שקפצה לי לראש ואת הראשונה אעדיף שלא להעלות
), אם החמאס יצהיר מחר שאם כל מפגיני קפלן יסכימו להעביר את הבעלות על נכסיהם (הבית הפרטי שלהם ועוד אם יש) לארגון, הוא ישחרר מחצית מהחטופים, כמה קפלניסטים נראה לך שיסכימו לתנאי הזה? כמה מהם יצהירו במסיבת עיתונאים שבגלל חשיבות "מצוות פדיון שבויים" ובגלל שהיא "היהדות האמיתית" והוא אחרי הכל יהודי אמיתי, הוא מסכים בזאת לעבור להתגורר בקרטון ברחוב עם כל בני ביתו ולהעביר את הבעלות על ביתו לחמאס (אגב, יש מצב שגם למדינה יהיה מה להגיד בעניין כדי למנוע השתלטות עוינת על המדינה)? או שמא אנחנו צפויים יותר לשמוע הצהרות לפיהן 'אמנם מצוות פדיון שבויים היא היהדות האמיתית, אבל היא לא מדברת על מקרים כאלו'?Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.