מה דעתכם על "הולדינג"??

[לאה_מ]

"אני הורה ואני חזק ממך"

הוא בהחלט מסר רצוי, כאשר הוא בא בקונטקסט של "אני אגן עליך", "אתה לא צריך לפחד", "אתה יכול להרגיש בטוח כשאתה איתי", "אני משתמש בכח שלי כדי להעשיר אותך"... אבל הטענה של נעה (אם הבנתי אותה נכון) היא שחיים עומר משתמש במסר הזה כ"אני הורה ואני חזק ממך, לכן אני אצליח לגרום לך לא להשתולל באמצעות הפעלת הכח שלי".

 

[נעה גל]

../images/Emo45.gif

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם האבחנה שלך, לאה

 

[נעה גל]

הגישה של חיים עומר עקבית מאוד לאורך

כל הספר. הוא לא משאיר הרבה מקום לדמיון ופרשנות של ההורים לגבי מה הוא חושב שצריך לעשות.

 

[נעה גל]

ו../images/Emo32.gif ברוכה השבה! המון זמן עבר!

 

[Iris & Ron]

../images/Emo32.gif תודה נעה ../images/Emo141.gif

אני פה עוד מאז... רק סמויה

ולומדת המון מהפורום הנפלא הזה. (וסליחה שקבלת את ההודעה גם במסר, התבלבלתי ושלחתי מסר אישי במקום תגובה).

 

[tonti]

../images/Emo4.gif

לא מבינה איך בזה אני אומרת לו 'אני איתך !אני לא עוזבת אותך לבד ! אני עדיין אמא שלך, גם כאשר אתה צורח ומקלל !'. אני לא נותנת לו להוציא את מה שהוא רוצה וצריך להוציא. לא נכון בעיני לטפל בשעת כעס. אלא אחרי או לפני. אבל לא תוך כדי.

 

[מירי,]

לפעמים הם לא יכולים לעצור....

בשעת כעס הילדים (שלי בכל אופן) ניכנסים למין 'לופ' שקשה להם להרגע כאשר הם בתוכו- כמו שכתבתי החיבוק עזר לבן שלי 'לצאת מזה'.

 

[אמא של נוריאל ומאיה]

אותו כנ"ל בדיוק

 

[נעה גל]

הייתן מוכנות בתור אנשים מבוגרים

שיעשו לכן את זה? כל אחת לעצמה על עצמה, בלי לחשוב על אנשים אלימים או על ילדים שלא יודעים לווסת את עצמם. אני יודעת שאני לא הייתי מוכנה. יש הרבה דברים שנעשים בשם "טובת הילד". וזה נשמע לי כמו אחד מהם.

 

[f u f u]

../images/Emo45.gif

 

[אמא של נוריאל ומאיה]

נניח שאת באיזו סערת רגשות עצומה,

חיבוק עוטף כזה של זוגך לא מקל? אולי נותן הרגשת ביטחון? אני לא מכירה את הספר, ולא את האיש והיה לי נסיון בשיטה. מהנסיון שלי השיטה עובדת, היא גוררת חילוקי דיעות, אבל כשיש ילד שנתון בהתפרצות כ"כ עצומה ואלימה, זה הדבר היחיד שיכול להחזיר אותו לתפקוד!! פשוט ככה - להחזיר לתפקוד. אי אפשר לדבר אליו או איתו, חלילה מלהשאיר אותו לבד, רק להיות שם איתו.

 

[נעה גל]

אלה הן שתי סיטואציות שונות לחלוטין

ואין להשוות בינהן - באחת אני באה ומבקשת חיבוק ובשניה אני נותנת חיבוק מבלי שנתבקשתי. וגם בתוך הסיטואציה השניה יש שני מקרים - האחד שהוא חיבוק כמו שnonana תיארה בהודעה שלה, וזה בסדר אם הדבר נעשה מרצון של הילד. יש את המקרה השני בו מחבקים (וזה מה שמתואר בספר של חיים עומר) את הילד חיבוק שלא מאפשר לו לזוז, גם אם הוא מתנגד. חיבוק שמטרתו להגיד לילד "אני יותר חזקה ממך" ולא "אני מנחמת אותך" בעיני - זה שמיים וארץ. מהניסיון שלי - אין דבר כזה: "זה הדבר היחיד שיכול להחזיר אותו לתפקוד". - אפשר להגיד שזו דרך יעילה להחזיר לתפקוד (אז מה? גם עונש ומכות הן דרך יעילה בחינוך) - אפשר להגיד שזו הדרך הכי קלה להחזיר לתפקוד (הכי קלה למטפל) - אפשר להגיד שזו הדרך הכי מהירה להחזיר לתפקוד - אפשר להגיד שזו הדרך היחידה שהמחבק מכיר. אי אפשר להגיד שזו הדרך היחידה. אין אף פעם דרך אחת לפתור דברים כאלה.

 

[מירי,]

כן!

לפעמים כשאני ממש כועסת (ואז ממש אי אפשר לדבר איתי) חיבוק של האיש שלי יכול לעשות פלאים! אבל זה לא מתאים לכל אחד, לראיה הבן הקטן שלי הולך להתבודד.... ולמה טובת הילד? אם הילד משתולל ומכה מכל הבא ליד (כולל לי ולאחרים) מה עם טובתי אני? האם בשם טובת הילד אני צריכה להמשיך ולאפשר לו??? וכמו שאמרתי בהתחלה - הגדול שלי כבר מספיק גדול (וגם התופעה הזו כמעט לא קיימת כבר) אבל הוא אמר שחיבוק שלי עוזר לו ונעים לו....

 

[dana29]

אני מכירה את הגישה מכיוון אחר, ולי

הוא לא נתפס כשלילי, אולי כי קיבלתי אותו מכיוון אחר, וכן, כמבוגר הייתי מוכנה שמישהו יתפוס אותי, בחיבוק חזק ואוהב, כשאני באטרף של כעס, כי לדעתי זה בדיוק משגר ומעביר מסר של חום, קירבה ומישהו שאפשר להישען עליו, כי הוא באמת חזק, כלומר חיבוק שאינו מכאיב, אני יודעת שילדים אלימים שנכנסים לענייני מכות בבי"ס, זה עובד עליהם ממש טוב- העניין של שעה שלמה להחזיק כך נשמע לי באמת מטורף,מספיק כמה רגעים, וגם כן אפשר לדבר ולא לשץוק, כדי לא להפחיד- אבל אם ילדים נתקפים באופן שגרתי ל"אמוק" של מכות או התפרעות, לדעתי זה מאד מרגיע, אם אין דרך אחרת לשכנע להפסיק

 

[מירי,]

ספרים.... ושיטות....

עם דוד נהגתי (ולעיתים עדיין) בשיטה הזו (בערך), כשהוא היה מתפרץ הייתי מחבקת אותו ולפעמים הכוח עד שהוא היה נירגע , אני יודעת ממנו (כי הוא אמר לי) שזה טוב לו... לעומתו בן, שהוא ילד של הרבה יותר מגע לא מוכן שייתקרבו אליו בזמן התפרצות..... אז אני באמת לא מתקרבת אליו- כי הוא כן רוצה שיעזסבו אותו לבד... אלימות? רוצה שיגנו עליו? אולי.. לא יודעת , אבל זה יכול לעבוד! אני רק חושבת שצריך להיות רגישים 'מה זה עושה לילד'.

 

[maya100]

פחות מפריע לי החיבוק יותר השתיקה

אני יודעת שאמא שלי מישמת משהו דומה בגן (חובה). אם יש ילד שמאוד משתולל וממש בועט לכל כיוון היא תחבק אותו חזק עד שיירגע (לא שעה אמנם אבל זמן כלשהוא). עם זאת, היא תנסה במקביל להרגיע אותו, לבדוק מה קרה, כיצד ניתן לעזור לו וכו'. השתיקה היא שמשדרת בעיני ריחוק ולא אכפתיות והכלה ולכן היא מפריעה לי. אני כן חושבת שלעיתים יש צורך לעצור ילד מלהכות אותנו או אח/אחות כשהוא מאוד משתולל או מתפרע. אמנם טרם נתקלתי בכך (בתי בת שנתיים) אך זה נראה לי נכון יותר משיטות אלטרנטיביות של עונשים וכד'. ואגב, איתנו אימי לא התנהגה כך. היא נהגה לשלוח אותנו לחדר לעונש... אז בכל זאת משהו בחינוך ילדים השתנה ב - 30 שנה האחרונות..

 

[מירי,]

למה לחדר זה עונש?

בן (4.5) הולך לחדר , לוקח את השמיכה והמוצץ עד שהוא נירגע.... ואם הוא לא עושה את זה מיוזמתו (כי הוא מאוד שקוע בהתרגזות שלו..) אני אומרת לו לעשות את זה.... זה החדר שלו , הפינה שלו.....

 

[maya100]

בדיוק מכיוון שזה החדר שלו-הפינה שלו

לא צריך לקשר זאת עם התנהגות קשה או התרגזות. דובר על כך הרבה. אנחנו שולחים לחדר כי אנחנו צריכים את פסק הזמן, אז למה שלא ניקח אותו אנחנו? אם החדר = המקום שאמא שולחת אותי אליו כשאני מתנהג לא יפה/ משתולל וכו' אז הוא כבר לא המקום המגן, הבטוח שלי. הוא מקום שמקושר עם תסכול.

 

[מירי,]

אני אנסה להסביר...

לכל אחד יש את המקום שהוא אוהב להיות בו כשלא טוב לו - כשילדי מרוגזים בשלב 'אטרף' לא טוב להם! (גם לי לא טוב כשאני 'ככה מרוגזת'), לבן יש שמיכה ומוצץ ובמיטה שלו הוא נירגע - הוא בד"כ גם לא רוצה שאני אהיה איתו שם! אז מה בעצם רע בלשלוח אותו לשם? להזכיר לו שיש לו את הפינה הזו שתעזור לו להרגע??? בחדר שלו יש גם את יתר הדברים שלו....