אז מה, אני אשכרה צריך לעבוד עכשיו ברצינות
כדי להעלות על הכתב את כל הכשלים שמצאתי בנסיון ההגחכה הזה?
נו, יאללה:
1. "מחקר" זו לא מילת קסם, ומסקנותיו לא חקוקות בסלע. תלוי מי חוקר, מה הוא חוקר, מי מממן אותו ולאיזו מטרה. המסקנות יכולות להשתנות מקצה לקצה כתוצאה משינוי בכ"א מהפרמטרים האלה.
2. גם תלוי מי קורא את המחקר ועם איזה מטען תרבותי הוא מגיע. יהודי ממוצע שקורא מסקנה כמו: "ברית מילה מצמצמת באופן משמעותי מאד סיכוי לסרטן הפין" - קורא את זה כמו יהודי ממוצע, היינו: "ידעתי שהמסורת שלנו זה לא סתם, כל העולם עוד יבין מה זה יהודים ומה הם שוים".
פינלנדי שקורא את אותו הטקסט יאמר לעצמו: "רגע, זה נשמע לי טקסט מוטה מאד. בוא נבדוק מה הסיכויים לחלות במחלה הזו מלכתחילה, מה הסיכוי לגלות ולטפל בה כשהיא כבר מתגלה, במה כרוך הטיפול בה - לפני שאני מתחיל לשקול להורות לציבור להוריד לכל תינוק חתיכה מקצה הזין רק כדי לצמצם סיכוי לחלות בה".
לדעתי ראוי הרבה יותר להקשיב למסקנותיהם של מי שמנותקים תרבותית מהמנהג הברברי, כי ההסתכלות שלהם היא בהכרח יותר מדעית-אובייקטיבית ופחות מוטה תרבותית.
3. יהדות זו בסה"כ דת, אין שום מאפיינים ותכונות משותפות לכלל היהודים. בהקשר הספציפי של ברית מילה - רובם אכן נגררים ואכן מפעילים 0% שיקול דעת אישי משלהם, כמו אחרוני הסתומים. למה? כבר הסברתי שוב ושוב ואני רואה שדבר ממה שכתבתי לא הופנם. החברה לא נותנת חופש בחירה אמיתי בעניין הזה. מי שלא מרגיש קשור לדת ואפילו מגחך על הקשר בין חיתוך הפין ל"תחושת שייכות לאבות" (רגע, זה לא מגוחך עד דמעות?), חושש מלחץ חברתי ומנידוי משפחתי. מי שגם הלחץ החברתי והנידוי המשפחתי לא מרתיעים אותו די הצורך, חושש מהצקות לילד בעתיד. מי שגם זה לא מרתיע אותו, חושש שבמקרה של בעיה רפואית לא יהיה מי שירצה לטפל בילד שלו. כל כך הרבה מעגלי הגנה שצריך לפרוץ עד שאנשים פתאום מתחילים לחשוב בכוחות עצמם ואז בד"כ אומרים: "רגע, רציתי לחתוך לילד שלי מה??"
4. בכל תרבות בה מילת תינוקות השתרשה, בנים או בנות, היא נמשכה מדור לדור, ומדובר בתרבויות שונות ובזמנים שונים שהמנהג נכנס. כנראה שפשוט קל ליפול בין הכיסאות כשאתה בסה"כ תינוק שלא יכול להתנגד.