אני ממש לא מסכים
שני החלקים הראשונים בKarn Evil 9, למשל, הם בין הקטעים החכמים והמרתקים ביותר שאני מכיר ברוק המתקדם ברמת ההלחנה. גם לTrilogy (השיר) יש לחן מבריק ואילתורים מדהימים של אמרסון על הפסנתר (לפני שהלהקה נכנסת והורסת את הקטע לגמרי). The Sage של לייק אולי סובל מקצת אובר דרמטיות, אבל יש לו לחן מאד יפה לטעמי. באופן כללי, אני חושב שדווקא בכל מה שקשור להלחנה נקודתית (כלומר - הלחנה של קטעים קצרים, ולא בניה של יצירה שלמה), אי אל פי הגיעו לחלק מהשיאים הגדולים ביותר של הרוק המתקדם. אמרסון הוא אחד המלחינים היחידים ברוק המתקדם שבאמת מודע לכל האספקטים של הרמוניה, קצב, תזמור ובניית קטע, ובקטעי הפסנתר שלו הוא עושה את זה יותר טוב מכל רוקר אחר משנות ה70. נכון, יש להם גם הרבה קטעים שלא שרדו את מבחן הזמן, בגלל הקלידים המוחצנים (שאני לרוב דווקא אוהב, אבל סתם כי זאת סטיה שלי), ובגלל הלחנים הבלוזיים מדי, אבל הקטעים הטובים יותר (במיוחד הקטעים בהם אמרסון מנגן על הפסנתר האקוסטי) נשמעים פשוט נפלא עד היום.
שני החלקים הראשונים בKarn Evil 9, למשל, הם בין הקטעים החכמים והמרתקים ביותר שאני מכיר ברוק המתקדם ברמת ההלחנה. גם לTrilogy (השיר) יש לחן מבריק ואילתורים מדהימים של אמרסון על הפסנתר (לפני שהלהקה נכנסת והורסת את הקטע לגמרי). The Sage של לייק אולי סובל מקצת אובר דרמטיות, אבל יש לו לחן מאד יפה לטעמי. באופן כללי, אני חושב שדווקא בכל מה שקשור להלחנה נקודתית (כלומר - הלחנה של קטעים קצרים, ולא בניה של יצירה שלמה), אי אל פי הגיעו לחלק מהשיאים הגדולים ביותר של הרוק המתקדם. אמרסון הוא אחד המלחינים היחידים ברוק המתקדם שבאמת מודע לכל האספקטים של הרמוניה, קצב, תזמור ובניית קטע, ובקטעי הפסנתר שלו הוא עושה את זה יותר טוב מכל רוקר אחר משנות ה70. נכון, יש להם גם הרבה קטעים שלא שרדו את מבחן הזמן, בגלל הקלידים המוחצנים (שאני לרוב דווקא אוהב, אבל סתם כי זאת סטיה שלי), ובגלל הלחנים הבלוזיים מדי, אבל הקטעים הטובים יותר (במיוחד הקטעים בהם אמרסון מנגן על הפסנתר האקוסטי) נשמעים פשוט נפלא עד היום.
