אנונימי מימי
New member
מה אתם עושים עם עצות?
אני ביחסים טובים עם החמים שלי והם באמת אנשים טובים ואכפתיים, אבל לאחרונה יש משהו שמפריע לי.
בזמן הקרוב נצטרך לקבל החלטות בקשר למקום המגורים העתידי שלנו. ההחלטות האלו מושפעות מכל מיני גורמים, ביניהם תעסוקה.
חמותי וחמי רוצים שנעבור לגור בעיר מסוימת - לא אותה עיר שהם עתידים לגור בה, שרחוקה במרחק שעה נסיעה מההורים שלי. גם היום אנחנו גרים רחוק משני זוגות ההורים (הם גם רוצים שנקנה שם בית) אבל אם נקבל את עצתם, יצא שגם נעבור לאיזור פחות אטרקטיבי שאין בו ממש מה לעשות בערב וגם לא נהיה קרובים לאף אחד מזוגות ההורים. בנוסף, המעבר הזה ירחיק אותי מהרבה מקומות עבודה פוטנציאלים ולכן יפגע באיכות החיים שלי (לנסוע בכל בוקר שעה לעבודה זה לא נעים). הם אומרים שהם חושבים עלינו כי חשוב להם שנחסוך כסף ואני מבינה את זה ואני יודעת שנחסוך הרבה כסף בכך שנגור שם - אבל בעיני, זה לא שווה את הכסף הזה (כתוצאה מהמגורים שם, ממילא ההכנסה שלי תצטמצם).
אני לא מעוניינת לעבור לגור בעיר הזאת ועד לאחרונה, גם בעלי לא היה מעוניין לגור שם. העניין הוא שבמפגשים האחרונים שלנו, החמים שלי בכל פעם מעלים את הנושא הזה ולי כבר לא נעים לשמוע את זה. בכל פעם שהנושא עלה אמרנו שהתכנון שלנו שונה ושזה לא מתאים. בפעם האחרונה שהנושא עלה - כבר הרגשתי ממש לא נעים (הרגשתי שלוחצים אותי) וגם התחלתי לאבד סבלנות כלפיהם. אני מאד לא רוצה לאבד סבלנות כלפיהם כי הם באמת אנשים טובים ונחמדים ואפילו אמרתי לחמותי, איתה יש לי תקשורת טובה, שזה כבר לא נעים לי ואז הבנתי שדעתו של בעלי השתנתה בעקבות השכנועים (לא לקנות שם בית, אבל אולי לגור שם בשכירות). בעלי לא אמר את דעתו מול ההורים שלו אבל גם לא אמר להורים שלו שלא מתאים לנו לגור שם.
אני יודעת שבתיאוריה - אני אמורה לדבר עם בעלי לפני הביקור הבא אצלם ולבקש ממנו שיגיד להם שלא יעלו יותר את הנושא של איפה אנחנו מתכננים לגור. מצד שני, אני יודעת שגם ככה הנושא הזה לא רלבנטי לעכשיו ושבשנתיים הקרובות - כנראה נישאר איפה שאנחנו נמצאים. בנוסף, אני יודעת שגם ככה, סביר להניח שבסוף לא ניישם את העצה שלהם - כי זה הכל שאלה של מציאת תעסוקה מתאימה (הם רצו שנעבור עכשיו - אבל בעלי אמר להם שאין שום היגיון בכך שאסע בכל בוקר יותר משעה וחצי לעבודה שלי ואני אמרתי שיותר מכך, אני לא מוכנה לנסוע שעה וחצי לעבודה שלי בבוקר) ושלישית, אני יודעת שבסוף זה לא יצא לפועל גם ככה. כשיהיו לנו ילדים, אני ממילא לא ארצה להתרחק ככה מההורים שלי בלי היגיון (ההורים שלי מאד גמישים ויוכלו לעזור). אני יודעת שבעלי רגיש להורים שלו במיוחד בתקופה האחרונה (לא יודעת על איזה רקע בדיוק, אבל יש לו רגישות מוגברת כלפיהם בתקופה האחרונה). חשבתי, במקום לתת לנושא הזה חשיבות ונפח עכשיו - בפעם הבאה שהנושא עולה להגיד להם משהו בסגנון: "עזבו, עכשיו זה ממילא דיון תיאורטי. אין טעם לדבר על זה לפני שזה בכלל רלבנטי או אפשרי...". אם הם לא יקלטו את הרמז, אני אדבר עם בעלי ואגיד לו שיגיד להורים שלו שזה ממש לא נעים לי ואני מבקשת שיכבדו אותי ויפסיקו.
אני ביחסים טובים עם החמים שלי והם באמת אנשים טובים ואכפתיים, אבל לאחרונה יש משהו שמפריע לי.
בזמן הקרוב נצטרך לקבל החלטות בקשר למקום המגורים העתידי שלנו. ההחלטות האלו מושפעות מכל מיני גורמים, ביניהם תעסוקה.
חמותי וחמי רוצים שנעבור לגור בעיר מסוימת - לא אותה עיר שהם עתידים לגור בה, שרחוקה במרחק שעה נסיעה מההורים שלי. גם היום אנחנו גרים רחוק משני זוגות ההורים (הם גם רוצים שנקנה שם בית) אבל אם נקבל את עצתם, יצא שגם נעבור לאיזור פחות אטרקטיבי שאין בו ממש מה לעשות בערב וגם לא נהיה קרובים לאף אחד מזוגות ההורים. בנוסף, המעבר הזה ירחיק אותי מהרבה מקומות עבודה פוטנציאלים ולכן יפגע באיכות החיים שלי (לנסוע בכל בוקר שעה לעבודה זה לא נעים). הם אומרים שהם חושבים עלינו כי חשוב להם שנחסוך כסף ואני מבינה את זה ואני יודעת שנחסוך הרבה כסף בכך שנגור שם - אבל בעיני, זה לא שווה את הכסף הזה (כתוצאה מהמגורים שם, ממילא ההכנסה שלי תצטמצם).
אני לא מעוניינת לעבור לגור בעיר הזאת ועד לאחרונה, גם בעלי לא היה מעוניין לגור שם. העניין הוא שבמפגשים האחרונים שלנו, החמים שלי בכל פעם מעלים את הנושא הזה ולי כבר לא נעים לשמוע את זה. בכל פעם שהנושא עלה אמרנו שהתכנון שלנו שונה ושזה לא מתאים. בפעם האחרונה שהנושא עלה - כבר הרגשתי ממש לא נעים (הרגשתי שלוחצים אותי) וגם התחלתי לאבד סבלנות כלפיהם. אני מאד לא רוצה לאבד סבלנות כלפיהם כי הם באמת אנשים טובים ונחמדים ואפילו אמרתי לחמותי, איתה יש לי תקשורת טובה, שזה כבר לא נעים לי ואז הבנתי שדעתו של בעלי השתנתה בעקבות השכנועים (לא לקנות שם בית, אבל אולי לגור שם בשכירות). בעלי לא אמר את דעתו מול ההורים שלו אבל גם לא אמר להורים שלו שלא מתאים לנו לגור שם.
אני יודעת שבתיאוריה - אני אמורה לדבר עם בעלי לפני הביקור הבא אצלם ולבקש ממנו שיגיד להם שלא יעלו יותר את הנושא של איפה אנחנו מתכננים לגור. מצד שני, אני יודעת שגם ככה הנושא הזה לא רלבנטי לעכשיו ושבשנתיים הקרובות - כנראה נישאר איפה שאנחנו נמצאים. בנוסף, אני יודעת שגם ככה, סביר להניח שבסוף לא ניישם את העצה שלהם - כי זה הכל שאלה של מציאת תעסוקה מתאימה (הם רצו שנעבור עכשיו - אבל בעלי אמר להם שאין שום היגיון בכך שאסע בכל בוקר יותר משעה וחצי לעבודה שלי ואני אמרתי שיותר מכך, אני לא מוכנה לנסוע שעה וחצי לעבודה שלי בבוקר) ושלישית, אני יודעת שבסוף זה לא יצא לפועל גם ככה. כשיהיו לנו ילדים, אני ממילא לא ארצה להתרחק ככה מההורים שלי בלי היגיון (ההורים שלי מאד גמישים ויוכלו לעזור). אני יודעת שבעלי רגיש להורים שלו במיוחד בתקופה האחרונה (לא יודעת על איזה רקע בדיוק, אבל יש לו רגישות מוגברת כלפיהם בתקופה האחרונה). חשבתי, במקום לתת לנושא הזה חשיבות ונפח עכשיו - בפעם הבאה שהנושא עולה להגיד להם משהו בסגנון: "עזבו, עכשיו זה ממילא דיון תיאורטי. אין טעם לדבר על זה לפני שזה בכלל רלבנטי או אפשרי...". אם הם לא יקלטו את הרמז, אני אדבר עם בעלי ואגיד לו שיגיד להורים שלו שזה ממש לא נעים לי ואני מבקשת שיכבדו אותי ויפסיקו.
