מה אומרים?

debrave

New member
מה אומרים?

מה אומרים לכל הנשמות הטובות שמכניסים/ות באמצע משפט "טוב, כשיהיו לך ילדים תבין" "אם היו לך ילדים היית מדבר אחרת" ועוד כהנה וכהנה פנינים. חלקם יודעים על הטיפולים (לאלה הייתי רוצה סתם להכניס מכות, מותר?) וחלקם לא. מה אומרים? מה עושים? יש תשובות ניצחות או שפשוט לבלוע? שלכם.
 

neta2

New member
אני בעד להתעלם..

אנשים כאלו לא שווים התייחסות!
 

debrave

New member
הייתי רוצה

אבל גם ככה לא חסרים לי "צפרדעים". ולא כ"כ קל להתעלם.
 

kasa

New member
אני בעד לענות תשובה סתמית, כזאת

שלא משתפת פעולה, כמו: "אהה. יכול להיות." ולעבור הלאה. (יש הרבה אנשים שכבר יש להם ילדים והם עוד לא הבינו כלום...
)
 
אני לכל הנשמות המגעילות האלה

שתמיד שואלות בשיא החוצפה : "נו ? מה קורה ? לא חושבים על ילדים ??" אני עונה בלי בושה :"מנסים ולא מצליחים.. תתפלל/י עליי"! זה תמיד משתק אותם אחר כך - מ´כפת לי, שירגישו לא בנוח
.. אנחנו לא אשמות שעוד אין לנו ילדים
.
 

מיכל25אב

New member
יש הרבה שיטות לסתום פיות

אותי פעם שאלה נשמה טובה "נו, מה אתם חולמים?"קדימה תזדרזו.... עניתי לה את צודקת....אני כבר רצה להעיר את בעלי שיעבוד......
 

debrave

New member
אני לא...

מדבר על אלה ששואלים "נו. מה עם ילדים?" כי לאלה אני באמת לא עונה. מי שלא מבין לבד כבר שום דבר לא יעזור לא. פשוט יצא לי לדבר על כך שאני הולך למילואים, ועד כמה חשוב לעשות מילואים (שזה נושא בפני עצמו) ומישהי אמרה לי "טוב, כשיהיו לך ילדים תדבר אחרת". אפשר לא להשתגע?
 
האשה הזו היא מנוולת. ../images/Emo46.gif

מאלו שלא שווה בכלל להחליף איתן מילה... אני באמת מודה לך שאתה עושה מילואים - בזכות אנשים כמוך שמשרתים את המדינה אנחנו כאן יכולות לחלום על הילדים שעוד יהיו... מאחלת לך שתחזור בשלום הביתה ותעדכן אותנו בקרוב על היריון
אמן
 

מיליקי

New member
יודע מה? בעניין המילואים

הייתי אומרת " אני מאד מקווה שגם כשיהיהו לי ילדים אמשיך לחשוב ככה!!" אל תיתן לאנשים המעצבנים האלו להכאיב לך יותר מידי! שיהיה לכם בהצלחה!! מילי
 

נועם@בת

New member
אפשר להכניס מכות ../images/Emo88.gif

ואפשר להכניס מתחת לחגורה. אבל אפשר להתאמן מול הראי להגיד לאנשים שיודעים על הטיפולים וואו, זה היה משפט מלא טקט, לחייך כאילו זה ממש בכלל לא הכאיב לך. לנעוץ מבט שורף, ולראות איך הם בולעים את הלשון. להערכתי רוב האנשים עושים את זה לא מתוך רצון לפגוע. מיעוטם עושים את זה מתוך התנשאות, כאילו עצם זה שהם הרו וילדו עושה אותם חכמים יותר או מבינים יותר. יש מעט מאוד אנשים שמכניסים את זה ממש כדי להכאיב (ואני יודעת, כי יש לי גיסה כזאת
) אין לנו הרבה אפשרויות, אנחנו מסתובבים יום יום עם עור דקיק ובשר כמעט חשוף כל הילדים, כל העגלות, כל ההריונות דוקרים אותנו בקרביים דרך העור הדקיק. וכל משפט כזה קורע את מעט העור שנותר להגן עלינו. עם הזמן העור נעשה עבה יותר, והכאב רך יותר, אבל אני לא מאחלת לך להגיע לזמן הזה.
נועם
 

debrave

New member
תודה לכולם

כיף שיש איפה לשחרר את הקיטור
כיף לדעת שיש אנשים רגישים. שלכם.
 
מכירה את השאלה... ומנסה להתעלם.

בכל מקרה גם לי יש שאלה...
אני עדיין לא בטוחה, אבל לא רוצה כל כך לומר לחמותי, בגלל שזה עובר הלאה לגיסותיי/גיסיי, דודות של בעלי, שכנות וכו´ וכו´... אז כשאצטרך לשאוב/להחזיר... מה אומרים?, איפה בעצם הייתי?... או שבכל זאת אצטרך לומר את האמת.. או שכולכן הודעתן היכן הייתן ומה עשיתן
וסליחה על ההתפרצות...
 

פישון

New member
בקניון.

אני לא צוחקת. תגידי שהיית בקניון ואת נורא עייפה עכשיו. זה עבד אצלנו במשך שנתיים (וגם הנהגנו שיחות טלפון לא יומיומיות). כמובן שתמיד עדיף לומר את האמת, מטעמי פשטות, אבל את לא חייבת. רוב האנשים לא ממש שואלים "איפה היית" אלא "מה קורה" ואז עונים תשובה סתמית. חוץ מזה, שמעתי שיש הרבה וירוסים של 24 שעות...
 

נועם@בת

New member
את בדרך כלל נותנת דין וחשבון איפה

היית ומה עשית? אני לא נותנת דין וחשבון על שום צעד מצעדי. מי שאני רוצה לספר לו- אני מספרת, ומי שלא לא. אם מחטטים לי איפה הייתי ומה עשיתי, או שאני עונה בנימוס חד ודוקרני ואז לא מחטטים לי יותר. או מורחת סתם משהו וזהו. במידה ואת חושבת שיבחינו בהעדרך, או ירגישו משהו שונה. תמיד את יכולה להגיד שעשית בדיקה, תיקנת שיבושים באינסטלציה, או סתם היה לך חום גבוה ואמרו לך שזה מדבק נורא (תראי איך כולם מתרחקים ממך בצ´יק). בשורה האחרונה, לשמור סוד דורש מחיר אנרגטי גבוה מאוד. ויחד עם זה לפעמים הסוד שלנו תופח למימדים מפלצתיים. חלק גדול מהאנשים שאנחנו מסתירים מהם בכוח בכלל לא חושבים או חושדים, ובכלל לא מודעים שמשהו עובר עלינו. לרוב השאלות שלהם הם סתמיות עד סקרניות, אבל לא בגלל שהם מנסים להגיע לסוד שלנו, אלא בגלל שהם רכלנים כאלה וזהו. נועם
 

אפרת12

New member
על שקרים וסודות../images/Emo11.gif

אני מסכימה עם נועם - בכל. דבר ראשון - רוב האנשים באמת לא מתכוונים לרע: - לא כשהם אומרים שכשיהיו לך ילדים אז תביני - לא כשהם שואלים מה עם ילדים (פה זה פשוט חוסר טאקט, החל מאיזשהו שלב) - לא כשהם שואלים איפה היית מה שכן - את יכולה להגיד לחמות וכו´ שמה שאת אומרת - נשאר אצלה. אם לא - אז אפשר למצוא דרך פשוט לא לספר. ובקשר ל"לשמור בסוד" - אני התחלתי במידור. האמת היא שאני לא יודעת למה, כי אף פעם לא חשבתי שזו בושה. מבאס כן - אבל לא מבייש. אולי בגלל שהבעיה היא אצל בעלי ומצד אחד לא חשבתי שיש לי זכות לפרסם את בעיותיו (שהן גם בעיותי) ברבים אבל מצד שני נורא קשה להתמודד עם כל העצות שלוקחות בחשבון רק את הבעיות שיש אצל נשים (שזה קטע שמוציא אותי מדעתי !
). אבל הצלחתי. ואז נקלעתי לכל מיני מצבים מוזרים - האחיין שלי מתחנן שאקפוץ אליו ביום שישי לראות את הבית החדש, ואני, לא-שקרנית שכמותי, מנסה להסביר לו שאני לא יכולה כי אני צריכה לנוח. את עיפה? למה? לא - אני לא עיפה. אז למה? כי הרופא אמר. מה קרה? נו-יש לי איזו בעיה בריאותית. אז הבחור נבהל ! אז אמרתי - נו, לעזאזל! מה אני מתפתלת? אני בטיפולי פוריות! וזה נהיה פתאום הרבה יותר נוח וקל. אז נכון שלא כולם צריכים לדעת, אבל למה אנשים שבדרך כלל נוח לנו איתם, צריכים לחוג איתנו פתאום במעגלים? אני בעד גילוי נאות.
 

רוצהילד

New member
../images/Emo98.gifסודי ביותר

מנסיוני האישי - הנסיון לשמור בסוג כנראה נובע מרצון להתגונן מפני הסביבה, מפני השאלות החודרניות וההערות המעצבנות (גם לא מכוונות...). לי אישית אין שום בעיה בגילוי מלא, אני לא ביישן ומי שיש לו בעיה להתמודד עם הבעיות שלי - שלא ישאל יותר
(זה עבד מצוין על כל מיני ארועים ש"חוויתי" בעברי העשיר...) אממה - האישה שאיתי קצת יותר מסוגרת, והחטטנות ציקה לה יותר. ההעדפה שלה זה לא לספר לאף אחד...( למעט מקורבים בודדים שמקבלים מעת לעת עדכון לא מפורט...) חשוב לזכור תמיד שלכל אחד מאיתנו יש את "שק הצרות" שלו על הכתף. שלנו כולל גם את הקושי בהבאת ילד לעולם, של אחרים יכול להיות קשה או קל יותר מנקודת מבטנו. אבל למי שהשק מכביד על כתפו - משאו נראה הכבד ביותר... אז, חברות (וחברים!) - קצת פרופורציה
שלכם בהערכה והערצה
 

מיכל25אב

New member
אצלי כולם יודעים...

מה הם עושים עם זה זה בעיה שלהן...אני לא מספרת כל שלב אבל בגדול יודעים,למה לא, בעצם?עשינו משהו לא בסדר?????
 
פרטים נוספים והבנת התגובות...

קודם כל אתן פרטים נוספים לנושא, ברור שזהו לא סוד כי בשנה וחצי האחרונות אני מספרת ומספרת (כמובן בגדול ולא בפרטי פרטים) לעוד ועוד... וכמובן מאוד שאני לא מתביישת מה אני אשמה, גנבתי יש בעייה.. פשוט מאוד חמותי (שאני מסתדרת איתה מעולה) מהסוג שאוהב לספר לכל העולם, כולל כמה עלתה המנה לחתונה ולמה החלטנו לא באולם זה וכן בזה וכו´ (סתם דוגמה)... ולא זה לא סוד, היא יודעת בדיעבד... אפילו יודעת שעברתי ניתוח (לפרוסקופיה) לא בשם אבל משהו שקשור לפוריות... ואפילו באה לבקר... אבל חשבתי לעצמי את הקטע של שאיבת והחזרת, זה סוג מסויים פרטי יותר ואינטימי יותר... זה בעצם כאילו נכנסו לנו למיטה וראו כיצד אנחנו "עושים" את הילדים (טוב לאלה שיכולים דרך המיטה) וזאת היתה הבעיה... ובקשר לתגובות.... מודה מודה מקרב לב... נתן לי להבין שבכל זאת אפשר לספר... אוטוטו כשאגיע לשלב המתאים... אולי באמת אספר (והלוואי שתבין לבד שלא מספרים לכל העולם)... תודה לכל התגובות..
 

נועם@בת

New member
אני חושבת שזאת הסיבה שמונעת ממני

לספר לאמא שלי. בהתחלה לא סיפרתי כמעט כלום לאף אחד. האחיות הקטנות שלי היו לחוצות (קטנות קטנות, אבל אמהות כבר מנמזמן
) ושלחו אותי בכוח לגניקולג לבדיקות. אז להן סיפרתי קצת, כדי לחלק את הנטל. השבעתי אותן שלא יספרו כלום להורים, כדי לא להדאיג, וכדי שאמא שלי לא תכניס את זה לעמוד הראשון של העיתון
ככל שעבר הזמן, בעיקר אחרי שהתחלתי לכתוב בפורום, מצאתי את עצמי מספרת יותר ויותר. והיום אין לי בעיה לשבת ולספר כמעט בפרטי פרטים לכל מי שבטעות שאל והתעניין. אבל להורים שלי עדין לא סיפרתי כלום. זה כבר לא שאלה של לא רוצה להטריד. הרי הם דואגים כמו אני לא יודעת מה, אז כל מה שאספר רק ירגיע. אבל לאמא שלי יש נטיה לספר כל דבר שהיא שומעת, וממש לא חשוב שזה עניין אישי. ומה שהכי מפריע זה היצירתיות שלה. היא תספר את אותו סיפור 50 פעם, וכל גרסה אפילו תהיה דומה קצת לגרסה הקודמת. כמובן שכולן יחד לחלוטין לא דומות לגרסה שלי- מה שלא מפריע לה להתווכח איתי ולהגיד שאני טועה. רק המחשבה שהיא תעמוד עם האמהות בגן (יש לה משפחתון) ותגיד בקול מלא פאתוס ש"הרופא של נועם אמר... ואני אמרתי... ובכלל זה היה ככה..." רק זה עושה לי כזאת צמרמורת שתוקעת לי את כל המילים עמוק בגרון, ואני לא מסוגלת להגיד כלום. גם אין טעם להגיד לה שלא תספר, כי אחרי שהיא תעלב עלבון שרק אמהות פולניות יודעות להעלב- היא כמובן תספר לכולם, אבל בסוד. אני מניחה שאחותי הקטנה משתנקרת ומספרת לה קצת לפעמים. אבל כנראה שלא הרבה, כי לא הגיעו אלי שום ריקושטים
נו, הילדים שלי כבר יחזירו לי
אז בשביל האיזון, אני לא מספרת לחמותי
או לרוב בני המשפחה של נועם@בן. אבל לכל יתר העולם- חופשי.
נועם
 
למעלה