מה אומרים?

[פישון]

רציתי לחזק אותך ולומר ש:

קודם כל, באמת כשיהיו לך ילדים תבין דברים אחרים (תלמד להחליף חיתול, תלמד לרחוץ תינוק בן יומו) ואם גם להם היו בעיות פוריות הם היו מבינים דברים מסוג אחר. אבל אנחנו יודעים שלא לזה התכוונת באמת, אני גם הייתי שומעת ומתפוצצת. דבר שני, הדיבורים האלה לא נגמרים כשיש ילדים. אז שלך "לא מספיק גדול, כשהוא יהיה בן שנתיים, אז תבין" או "כשתהיה לך בת...", "כשיהיו לך שלושה...". אנשים מדברים סתם, בעיקר כדי לשכנע את עצמם שהם עושים מה שצריך. אחר כך אתה נכנס למועדון הזה שקוראים לו "הורות", שלא צריך בשבילו אפילו רשיון נהיגה, ואתה משתגע מכל אלה שמבינים כל כך הרבה עד שהם עושים את הטעויות הכי בסיסיות שאפשר לעשות (כמו להיות הורים לא תומכים, מסרסים, משפילים, כמו בהתנהגות שלהם אליך). אני מאחלת לך הורות מהירה ואחרת.

 

[לינלין1]

ואלה שכל הזמן מתלוננים?

יש לי גיסה כזאת, שכל הזמן מתלוננת כמה קשה לה עם שני הילדים, כמה נורא ושוחק זה, וכמה וכמה וכמה... בכל מפגש משפחתי היא ואחי מגיעים טרוטי עיניים ועצבניים, ולא מפסיקים לקבול על כמה קמו בלילה, ושוב- כמה קשה. עכשיו- אני לא אומרת שכשיש לך ילדים אז אתה צריך להיות מאושר חייכני וזרחני כל הזמן- ממש לא. זה קשה וזה לגטימי. אבל כשאתם יודעים שאנחנו בטיפולים, וכ"כ קשה לנו שאין לנו ילדים- אז זה כמו מישהו שזוכה בלוטו וכל הזמן מתלונן בפני שכנו הרעב ללחם- כמה קשה זה להיות עשיר, וכמה אין לו מה לעשות עם הכסף וכמה נורא. העניין הוא שאני יודעת שהם מאוד אוהבים אותי, ואין להם שום כוונה רעה- הם פשוט לא חושבים- אז אני נמנעת מ"לשתול" אותם במקום- כי אני ממש לא רוצה לפגוע. אני פשוט משננת לעצמי שכנראה כשקל באימונים- אז קשה בקרב. אמנם המשפט שלה "תיהני כל זמן שאת יכולה" באמת הקפיץ אותי- וכמעט שהזמנתי אותה להרים איתי בהנאה כוסית סינרל בפאב הסמוך, ואולי להזריק קצת, ככה בשביל הכיף

אבל כל זמן שזה לא מכוונה רעה, פשוט להתעלם, עד כמה שזה קשה. כמו שאמרה פישון- אם הם היו בטיפולים, אולי היו מבינים גם הם כמה דברים. העיקר הבריאות!

 

[רוצהילד]

"ילדים זה שמחה" לא ככה?

אני יודע שזה קצת רגיש, אבל - לי יש שני ילדים (מהסיבוב הראשון...), ולא זכור לי שהתלוננתי על הקושי לגדל אותם. לא שהיה קל ונעים כל הזמן, אבל כמו שאני חוזר ואומר - הכל שאלה של התייחסות. מצד שני - אי אפשר לדרוש מהסביבה "ללכת על ביצים" כל הזמן ולשמור על התנסחויות "פוליטיקלי קורקט". כן אפשר, ואפילו רצוי לדעת, להבהיר בעדינות את הרגישות הגבוהה ואת התחושות שאמירות כאלה מעוררות... ואם העדינות לא תעזור - להשתמש ב-

בראש וזהו

בהצלחה בהמשך

 

[oc101]

זהו אמרת נכון !

צריך לקחת דברים בפורפורציה . זה עדיין כואב שהסביבה אינה רגישה דיו , אבל אין לנו לצפות ממנה לכלום , מה עוד רוב הסובבים אותנו אינם מודעים לסבל שאנו עוברים... בהצלחה לכולם הצעירה בבשלניות

 

[ליאור של חנה]

מסכים

קשה לנקוט בשתי עמדות מנוגדות הראשונה - לא לספר ולהתנהג כאילו אין בעייה השנייה - לצפות שיבינו את הבעייה ויתחשבו בה כמו כל דבר בחיים. יש יתרונות ויש חסרונות אני בעד לבחור ברוב המקרים את הדרך שתביא למרב היתרונות ולמיעוט חסרונות כל אחד כמובן בעל אופי אחר שבא לידי ביטוי שונה באלף ואחד מצבים אני מרגיש (וזה מתאים לי כמובן) שהחשיפה של הבעיות רק מקילה ובסך הכל מביאה ליותר התחשבות ואהדה הסטטיסטיקה מדברת על שישית מהזוגות שחווים טיפול פוריות כזה או אחר לכן לכל אחד מחברינו יש לפחות עוד זוג אחד שהם מכירים פרט לנו עם בעיות פוריות היחס לנושא משתפר משנה לשנה יחד עם המודעות בכל סרט וסדרת טלוויזיה יש אזכור לנושא (או שסתם הרדאר שלי קולט את זה בשניות), יש המון נושאים כאלו שמועלים בתוכניות האירוח של הבוקר, תוכניות ה"מומחים" למיניהן ועוד בקיצור, זוגות בטיפולים נתפסים פחות ופחות כנכים וכאלו שצריכים להתבייש ואם בבושה עסקינן, מי שמרשה לעצמו להכנס למיטה שלכם בכך שמאיץ במשפטי "מה עם ילדים" וכולי בבודאי יוכל לעמוד במעמסה של לשמוע שישנה בעיית פוריות והיא בטיפול ליאור

 

[מיכל25אב]

תודק...קצת צפוף שם עם כל

הנשמות הטובות שדוחפות עת עצמם למיטה שלי....

 

[שריתית]

פשוט מזמינים רוצח שכיר ו...גמרנו!!!

 

[גלית 2]

מה אפשר לענות?../images/Emo151.gif

אפשר לענות שאתם מזדיינים בסבלנות... ועכשיו ברצינות- אני מאלה שבד"כ מאמינים שיצר האדם טוב מיסודו. בשבוע שעבר הייתי בכנס ונפגשתי עם הרבה אנשים שלא ראיתי מזמן ואז כשמסביבי לפחות 10 אנשים, אחד שאל- ונו מה עם בטן? אנחנו רוצים לראות אותך כבר בהריון. אז חייכתי חיוך רחב (למרות שרציתי להרוג אותו על חוסר הטקט), ועניתי שזה נכנס לגאנט הפעילות שלנו לשנת 2003. ברור לי שהוא לא רצה להקניט והשאלה באה מתוך אהדה, אני גם משוכנעת שאם למישהו בסביבתו הקרובה הייתה בעיית פוריות, הוא היה יודע לא לשאול שאלות כאלו- וזה מה שאני חושבת לגבי רב האנשים- שכשלא מכירים את הנושא מקרוב, לא יודעים שיש שאלות שלא שואלים. אני החלטתי שאנחנו לא מספרים לאף אחד, וזה כולל גם את החברים הקרובים ביותר שלנו, שלא מרפים וכל הזמן מנדנדים, אני מעדיפה להגיד להם שכשיהיה משהו חדש נספר, מאשר לתת דו"ח חודשי לכל אחד ואחד על סטטוס הטיפולים. ועוד דבר ברור- יש את אלמנט הזמן- ככל שנמצאים יותר זמן בטיפולים -רשימת האנשים שמשתפים אותם- הולכת וגדלה.

 

[עינתפ]

אני חושבת שאחרי מספר רב של שנות

נושיאין אנשים מתחילים לחשוב על "בעיה", ולא מתחילים לחטט. את ההריונות של גיסתי - תבינו תמיד פנצר - עלק (פחדו להגיד לנו שאפשר להביא ילדים בדרך אחרת) סיפרו לנו אחרי 4 חודשים כי לא ידעו בדיוק איך נקבל את זה (לא משנה שמאוד קשה רק לא הראינו להם). אבל את זה שאנחנו בטיפולים חמתי ישר סיפרה לה. היום יש אנשים שאני מספר להם על הטיפולים ויש כאלו שלא צריכים "להיכנס איתי הרופא שלי".

 

[kathi]

חבר מספר לחבר שמספר לחבר

בשנה האחרונה כן התחלתי לספר לחברות ולאט לאט הגדלתי את מעגל המעורבים,והרגשתי טוב עם זה עד ש- לפני חודשיים הייתי עם חברה בקניות, ואיכשהו עברנו אצל חמותה, שאותה ראיתי רק פעם אחת בעבר בחתונה של אותה חברה, אבל זה לא הפריע לה והיא הרגישה מספיק פתוח איתי כדי לתפוס אותי בדלת ולהמליץ לי לאיזה קברות צדיקים כדאי לי ללכת, והיא הראתה בקיאות גדולה מאד במה שקורה אצלי, באותו רגע הרגשתי כזאת בגידה באמון, ורק אז הבנתי שכמו שאני עם הזמן מרגישה יותר פתוחה לספר לעוד חברים, מסתבר שחלקם מרגיש גם מספיק פתוח כדי לספר לחברים או למשפחה שלהם, ושבעצם כבר אין לי שליטה על מי שיודע מה קורה אצלי ברחם. ואז תפסתי את עצמי והתחלתי לצנזר יותר, ולצמצם את המעגל, וכמובן שאותה חברה כבר נמחקה אצלי מרשימת היודעים ( למרות שעד אז חשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי ). אז בקיצור לשתף זה טוב מאד אבל צריך לדעת את הגבול ולהבהיר את הגבול לאחרים, דבר שלפעמים קשה לעשות.

 

[אופה3]

בהתחלה הייתי תוקפת, עכשיו אני הורגת

סתםםםםםםםם בהתחלה הייתי תוקפת, ולפעמים עד היום אני עדיין תוקפת עד שהבנתי שלא כולם מנסים לעשות לי עין, או משהו כזה, אלא פשוט לא חושבים על זה שיש לי בעיה, ולא יודעים את כל זה. אז סיגננתי לעצמי משפט, ולפעמים אני אומרת אותו עדיין בתוקפנות שיהיה תדעו. או כרגע לא בא לי יש לי זמן תלוי אבל בדרך כלל אני אומרת שכשהיה משהו , אני מבטיחה לכם שתדעו אבל אם אני מסתכלת עכשיו על עצמי, אז בהחלט אני עדיין תוקפת, למזלי כל מי שקרוב יודע שיש בעיה, וגם מי שלא, יכול להבין שאחרי שנה וחצי זה קצת מוזר לא?????. אז לא נורא, נעבור גם את השלב הזה יהיה טוב בסוף כל טוב ושבת שלום האופה

 

[yala85]

אני נהייתי בזמן האחרון פחות רגישה

אני נעשיתי יותר פתוחה, יש כאלה שיהיו שמחים אם יהיה משהו חדש בשבילנו. והם שואלים פעם הייתי סגורה יותר היום לא איכפת לי לדבר על זה וגם לא להרגיש רע. אני לא מראה רגשי נחיתות או משהו כזה אני מתמודדת עם השאלות. כל הסביבה יודעת שאם אין ילדים תשע שנים אז זה בטח לא מרצון ובטח יש בעיה אבל הם גם יודעים עד כמה אנחנו נלחמים אז מה שנשאר להם זה לעודד. לפני כמה שנים אני הרגשתי רע עם זה וקיבלתי תגובות רעות לא מכולם, אבל היום אני מפגינה כנראה משהו אחר אולי בטחון עצמי, למרות הכל והיחס הוא אחר.